בֹּקֶר אֶחָד, כְּשֶׁטּוּבְיָה שִׂחֵק בַּסָּלוֹן, נִשְׁמְעָה דְּפִיקָה בַּדֶּלֶת. אִמָּא פָּתְחָה, וּלְשִׂמְחָתוֹ הָרַבָּה שֶׁל טוּבְיָה, בַּפֶּתַח עָמְדָה סָבְתָא רָחֵל עִם חִיּוּךְ רָחָב וְשַׂקִּית קְטַנָּה בְּיָדָהּ.
"סָבְתָא!" קָרָא טוּבְיָה בְּהִתְרַגְּשׁוּת וְרָץ אֵלֶיהָ בִּזְרוֹעוֹת פְּתוּחוֹת. הוּא חִבֵּק אוֹתָהּ חָזָק וְנִסָּה לְהָצִיץ לְתוֹךְ הַשַּׂקִּית. "מָה הֵבֵאתָ לִי? מַמְתָּק? צַעֲצוּעַ?"
סָבְתָא רָחֵל הִתְיַשְּׁבָה עַל הַסַּפָּה וְהִנִּיחָה אֶת הַשַּׂקִּית עַל הַשֻּׁלְחָן. "טוּבְיָה הַמָּתוֹק שֶׁלִּי," אָמְרָה בְּקוֹל רַךְ, "הַיּוֹם הֵבֵאתִי לָךְ מַשֶּׁהוּ מְיֻחָד מְאוֹד. לֹא צַעֲצוּעַ וְלֹא מַמְתָּק, אֶלָּא… חַיִּים!"
טוּבְיָה הִבִּיט בָּהּ בְּבִלְבּוּל. "חַיִּים? אֵיפֹה? אֲנִי לֹא רוֹאֶה כְּלוּם!"
סָבְתָא רָחֵל הוֹצִיאָה מֵהַשַּׂקִּית עָצִיץ קָטָן וְיָפֶה, מָלֵא בַּאֲדָמָה שְׁחֹרָה וְרַכָּה. טוּבְיָה הִסְתַּכֵּל בּוֹ בִּתְמִיהָה, מְעַט מְאֻכְזָב. "זֶה רַק אֲדָמָה," אָמַר בְּשֶׁקֶט.
"הַחַיִּים מִתְחַבְּאִים בְּתוֹךְ הָאֲדָמָה," הִסְבִּירָה סָבְתָא רָחֵל בְּחִיּוּךְ חָכָם. הִיא הוֹצִיאָה מִכִּיסָהּ שַׂקִּיק קָטָן, וּבְתוֹכוֹ זְרָעִים קְטַנְטַנִּים. הִיא נָתְנָה לְטוּבְיָה זֶרַע אֶחָד, כִּמְעַט בִּלְתִּי נִרְאֶה.
טוּבְיָה הִבִּיט בַּזֶּרַע בְּתַדְהֵמָה. "זֶה כָּל כָּךְ קָטָן! מָה יָצָא מִמֶּנּוּ?"
"זֶה סוֹד!" לָחֲשָׁה סָבְתָא רָחֵל. "לֹא אֲגַלֶּה לְךָ מָה יִצְמַח. אֲבָל אֲנִי מַבְטִיחָה שֶׁתִּהְיֶה לָךְ הַפְתָּעָה נִפְלָאָה, אִם תְּטַפֵּל בַּזֶּרַע בְּסַבְלָנוּת וְאַהֲבָה."
בְּעֶזְרַת סָבְתָא, טוּבְיָה חָפַר גֻּמָּה קְטַנָּה בָּאֲדָמָה, הִנִּיחַ בָּהּ בַּעֲדִינוּת אֶת הַזֶּרַע, וְכִסָּה אוֹתוֹ. אַחַר כָּךְ, הַשָּׁקָה אֶת הֶעָצִיץ בְּמַיִם וְהִנִּיחַ אוֹתוֹ עַל אֶדֶן הַחַלּוֹן, בְּמָקוֹם מוּאָר.
"מָתַי הוּא יִצְמַח, סָבְתָא?" שָׁאַל בְּקֹצֶר רוּחַ.
סָבְתָא רָחֵל לִטְּפָה אֶת רֹאשׁוֹ בְּחִבָּה. "צְמָחִים צְרִיכִים זְמַן, טוּבְיָה. הֵם לֹא מְמַהֲרִים כְּמוֹ יְלָדִים קְטַנִּים."
"אֲבָל אֲנִי רוֹצֶה לִרְאוֹת אוֹתוֹ עַכְשָׁו!" הִתְעַקֵּשׁ טוּבְיָה.
"חָשַׁבְתְּ פַּעַם אֵיךְ זֶה לִהְיוֹת זֶרַע?" שָׁאֲלָה סָבְתָא. "קָטָן, חָשׁוּךְ, לְבַד בְּתוֹךְ הָאֲדָמָה? הַזֶּרַע צָרִיךְ אֹמֶץ כְּדֵי לִפְרֹץ הַחוּצָה."
לְמָחֳרָת בַּבֹּקֶר, טוּבְיָה קָפַץ מֵהַמִּטָּה וְרָץ לִבְדֹּק אֶת הֶעָצִיץ. לְאַכְזָבָתוֹ, שׁוּם דָּבָר לֹא הִשְׁתַּנָּה. הָאֲדָמָה הָיְתָה שְׁחֹרָה וּשְׁקֵטָה, כְּאִלּוּ שׁוּם דָּבָר לֹא קָרָה.
"לֹא צָמַח כְּלוּם!" קָרָא בְּתִסְכּוּל. "הֶעָצִיץ שֶׁלִּי מְקֻלְקָל!"
אִמָּא, שֶׁשָּׁמְעָה אוֹתוֹ, חִיְּכָה. "עֲצִיצִים לֹא מִתְקַלְקְלִים, מָתוֹק שֶׁלִּי. צָרִיךְ סַבְלָנוּת."
יוֹם אַחֲרֵי יוֹם, טוּבְיָה בָּדַק אֶת הֶעָצִיץ. הוּא הַשָּׁקָה, דִּבֵּר אֶל הָאֲדָמָה, וַאֲפִלּוּ שָׁר לָהּ שִׁירִים. אֲבָל שׁוּם דָּבָר לֹא קָרָה. אַחֲרֵי שָׁבוּעַ, הוּא הִתְחִיל לְהִתְיָאֵשׁ.
"הַזֶּרַע שֶׁלִּי לֹא אוֹהֵב אוֹתִי," אָמַר בְּעֶצֶב לְאַבָּא. "הוּא לֹא רוֹצֶה לִצְמֹחַ."
"חָשַׁבְתְּ שֶׁאוּלַי הוּא כֵּן צוֹמֵחַ, רַק לֹא רוֹאִים אֶת זֶה?" שָׁאַל אַבָּא וְהֵבִיא זְכוּכִית מַגְדֶּלֶת גְּדוֹלָה. הֵם בָּדְקוּ אֶת הָאֲדָמָה בְּעִיּוּן, אֲבָל טוּבְיָה לֹא רָאָה שׁוּם שִׁנּוּי.
"אוּלַי נַעֲשֶׂה נִסּוּי?" הִצִּיעַ אַבָּא. "נִשְׁתֹּל זֶרַע אֶחָד בְּצִנְצֶנֶת שְׁקוּפָה, וְנוּכַל לִרְאוֹת מָה קוֹרֶה בְּתוֹךְ הָאֲדָמָה."
וְכָךְ עָשׂוּ. בַּצִּנְצֶנֶת הַשְּׁקוּפָה, טוּבְיָה שָׂם שִׁכְבַת אֲדָמָה, זֶרַע נוֹסָף שֶׁקִּבֵּל מִסָּבְתָא, וְעוֹד שִׁכְבַת אֲדָמָה. כָּל יוֹם הוּא בָּדַק אֶת שְׁנֵי הָעֲצִיצִים.
וְאָז, יוֹם אֶחָד, קָרָה דָּבָר מֻפְלָא. "אַבָּא! אִמָּא! בּוֹאוּ מַהֵר!" צָעַק טוּבְיָה בְּהִתְרַגְּשׁוּת.
בַּצִּנְצֶנֶת הַשְּׁקוּפָה, טוּבְיָה רָאָה מַשֶּׁהוּ מַדְהִים – הַזֶּרַע הִתְחִיל לִשְׁלֹחַ שֹׁרֶשׁ קְטַנְטַן לָבָן לְמַטָּה, וְעוֹד אֶחָד לְמַעְלָה!
"הוּא חַי! הַזֶּרַע שֶׁלִּי חַי!" קָרָא בְּהִתְרַגְּשׁוּת. "הוּא פָּשׁוּט… הִתְחִיל מִלְּמַטָּה!"
"כֵּן," הִסְבִּיר אַבָּא בְּחִיּוּךְ, "צְמָחִים בּוֹנִים קֹדֶם שָׁרָשִׁים חֲזָקִים, וְרַק אָז צוֹמְחִים לְמַעְלָה."
טוּבְיָה רָץ לֶעָצִיץ הַמְּקוֹרִי שֶׁלּוֹ, וְהִתְכּוֹפֵף אֵלָיו. "אֲנִי יוֹדֵעַ שֶׁאַתָּה עוֹבֵד קָשֶׁה שָׁם לְמַטָּה!" לָחַשׁ בְּהִתְרַגְּשׁוּת. "קַח אֶת הַזְּמַן, אֲנִי מְחַכֶּה לֵךְ!"
עָבְרוּ עוֹד כַּמָּה יָמִים, וְסָבְתָא רָחֵל הִגִּיעָה שׁוּב לְבִקּוּר. טוּבְיָה הָיָה קְצָת עָצוּב כִּי בֶּעָצִיץ שֶׁלּוֹ עֲדַיִן לֹא נִרְאֶה כְּלוּם מֵעַל הָאֲדָמָה.
"בּוֹא וּנְשַׂחֵק מִשְׂחָק," הִצִּיעָה סָבְתָא. "נַעֲצֹם עֵינַיִם וּנְדַמְיֵן שֶׁאֲנַחְנוּ הַזֶּרַע."
הֵם עִצְמוּ עֵינַיִם, וְסָבְתָא רָחֵל תֵּאֲרָה בְּקוֹל שָׁקֵט אֵיךְ הַזֶּרַע שׁוֹתֶה מַיִם, מִתְעוֹרֵר, שׁוֹלֵחַ שָׁרָשִׁים קְטַנִּים…
פִּתְאוֹם, טוּבְיָה פָּקַח אֶת עֵינָיו. "סָבְתָא! סָבְתָא! תִּרְאִי!"
מֵהָאֲדָמָה בֶּעָצִיץ הֵצִיץ גִּבְעוֹל יָרֹק, קְטַנְטַן, רַךְ וְעָנֹג.
"הוּא יָצָא! הוּא יָצָא!" קָפַץ טוּבְיָה מִשִּׂמְחָה. "הוּא חִכָּה שֶׁתָּבוֹאִי!"
סָבְתָא רָחֵל צָחֲקָה. "לֹא, מָתוֹק שֶׁלִּי. הוּא חִכָּה שֶׁתִּלְמַד לְחַכּוֹת."
בְּכָל יוֹם, הַגִּבְעוֹל גָּדֵל עוֹד קְצָת. אַחֲרֵי שְׁבוּעַיִם צָמְחוּ עָלָיו עָלִים קְטַנִּים. וְאַחֲרֵי חֹדֶשׁ, לְהַפְתָּעָתוֹ הַגְּדוֹלָה שֶׁל טוּבְיָה, נִפְתַּח עַל הַגִּבְעוֹל פֶּרַח אָדֹם יְפֵהפֶה.
"פֶּרַח! יֵשׁ לִי פֶּרַח אָדֹם! הֲכִי יָפֶה בָּעוֹלָם!" קָרָא בְּהִתְפַּעֲלוּת וּמִיָּד רָץ לְטַלְפֵּן לְסָבְתָא רָחֵל.
"סָבְתָא, תּוֹדָה עַל הֶעָצִיץ הַמְּיֻחָד!" אָמַר בְּהִתְרַגְּשׁוּת. "עַכְשָׁו אֲנִי יוֹדֵעַ שֶׁדְּבָרִים טוֹבִים קוֹרִים לְמִי שֶׁיּוֹדֵעַ לְחַכּוֹת!"
"וְזֹאת רַק הַהַתְחָלָה, טוּבְיָה," עָנְתָה סָבְתָא בְּחִיּוּךְ. "עוֹד מְעַט יַגִּיעַ הָאָבִיב, וְאָז תְּגַלֶּה שֶׁיֵּשׁ הַפְתָּעָה נוֹסֶפֶת בַּפֶּרַח שֶׁלְּךָ…"
טוּבְיָה לֹא הֵבִין לְמָה סָבְתָא הִתְכַּוְּנָה, עַד שֶׁיּוֹם אֶחָד הִגִּיעַ פַּרְפַּר צִבְעוֹנִי וְהִתְיַשֵּׁב עַל הַפֶּרַח שֶׁלּוֹ. הוּא הֵבִין אָז שֶׁהַסַּבְלָנוּת שֶׁלּוֹ הֵבִיאָה לֹא רַק פֶּרַח יָפֶה, אֶלָּא גַּם חַיִּים חֲדָשִׁים וְשִׂמְחָה לָעוֹלָם.
וּכְשֶׁהִגִּיעַ הַקַּיִץ, הַפֶּרַח נֵבֶל וְהִשְׁאִיר זְרָעִים חֲדָשִׁים. "תִּרְאֶה," אָמְרָה סָבְתָא רָחֵל בְּחִיּוּךְ, "עַכְשָׁו יֵשׁ לְךָ זְרָעִים מִשֶּׁלְּךָ לְהַתְחִיל הַכֹּל מֵחָדָשׁ. זֶה הַפֶּלֶא שֶׁל הַחַיִּים – הֵם תָּמִיד מַמְשִׁיכִים בְּעֶזְרַת ה', אִם רַק נוֹתְנִים לָהֶם אֶת הַזְּמַן לִצְמֹחַ."
