הבעש"ט הקדוש

רבינו ישראל בן אילעזר- הבעל שם טוב הקדוש, היה מייסד החסידות לפני כ260 שנה.
הבעש"ט הקדוש נולד בכפר אוקופ שבאוקראינה להוריו הזקנים אליעזר ושרה שנפטרו בעודו נער צעיר. בהיותו נער אספו אותו אליהם קבוצת צדיקים נסתרים, והוא הפך לתלמידו של רבי אדם בעל שם, המזוהה כנראה כרבי אברהם דוד משה בעל "מרכבת המשנה".

הבעש"ט הקדוש שימש בצעירותו כמלמד תינוקות ושוחט.
לאחר מכן עבר הבעש"ט לברודי והתחתן עם חנה בת אפרים, שהייתה אחותו של רבי גרשון מקיטוב שהיה חברם של "הנודע ביהודה" ורבי יונתן אייבשיץ. הבעש"ט הקדוש היה נסתר, ונדמה כעני בור ועם הארץ. מהסיבה הזו רבי גרשון סלד ממנו, והתרחק ממנו, למרות שהבעש"ט גר בסמיכות לרבי גרשון, בעיר קיטוב. בעקבות סלידתו של רבי גרשון ממנו, והבושה שנגרמה לו, הסכימו הבעש"ט ואשתו לעזוב את העיר, ועברו לגור באיזור ההררי למשך תקופה ארוכה. כנראה באותה תקופה, הבעש"ט הקדוש היה נוהג להתבודד בהרי הקרפטים, והיה חוזר לביתו רק בשבת.
לאחר תקופת ההתבודדות, קיבל הבעש"ט מסר משמים שצריך הוא להתגלות, ואז עבר הבעש"ט לעיר טלוסט והתחיל להתגלות כבעש שם מרפא, ומדריך את ההמונים לעבודת ה'. רבים נהרו אליו וביניהם צדיקים מופלגים והתחילה להיווצר תנועת החסידות. כאשר הבעש"ט התחיל להתגלות, הבין רבי גרשון, את הטעות שעשה, חזר על הבעש"ט והפך להיות אחד מתלמידיו המובהקים.
לאחר כ4 שנים עבר הבעש"ט לעיירה מעז'יבוז', הקים בה בית מדרש, אליו הגיעו קדושי עליון מכל תפוצות הארץ, וביניהם גיסו ר' גרשון מקיטוב, רבי פנחס מקוריץ, המגיד הקדוש ממעזריטש, "המאור עיניים" מטשערנוביל, רבי נחמן מהורדנקה, ועוד קדושי עליון פלאיים. זו הייתה תחילתה של תנועת החסידות שעשתה את השינוי המשמעותי ביותר ביהדות המסורתית באלפיים שנה האחרונות.