האדמו"ר משטיפנשט

רבי אברהם מתיתיהו משטפנשט היה נכדו של ר' ישראל מרוז'ין שציווה לקרוא לו על שמם של רבי אברהם המלאך, ומתיתיהו בן יוחנן החשמונאי, לפני כ 90 שנה. 
רבי אברהם מתיתיהו סיפר שהוא עוד זכה ללמוד עם סבו הקדוש את אותיות הא-ב עד האות יוד והלימוד הזה השפיע עליו לכל חייו. 
בגיל 21 קיבל על עצמו את האדמורו"ת לאחר פטירת אביו רבי מנחם נחום משטפנשט. הוא הנהיג את חסידיו שברומניה ביד רמה, אך הצניע בכל כוחו אות גאונותו המופלגת. הוא היה מסתגר בחדר ולומד כמה שעות ביום, אך כאשר הדלתות היו נפתחות, כל הספרים היו מונחים בארונות. פעם אחת מקורבו ראה ספר קבלה על שולחנו, ופתח אותו על מנת לראות מה הוא, ומאז הספר נעלם. 
פעם אחת שני רבנים גדולים ברומניה, התווכחו ביניהם בדבר הנוגע להלכה למעשה, והיו נצרכים לתשובה מיידית. בגלל הדחיפות הם הרצו את דבריהם בפני רבי אברהם מתיתיהו, שאמר להם בדרך אגב שהדברים מפורשים בט"ז בסימן מסויים, ובכך פתר את המחלוקת, ומייד המשיך לדבר איתם על דברים אחרים כדרכו. 
רבי אברהם מתיתיהו, כמעט שלא אמר דברי תורה, והיה כמעט בלתי אפשרי להיווכח בגאונותו, אך בני דורו ברומניה העריצוהו, והיו באים אליו בהמוניהם. וכך תיאר אותו רבי בצלאל זאב שפרן, ראש רבני רומניה: "כי הנה מה יפה כוחו של אותו צדיק, האי סבא קדישא...העובד את ה' ביראה ואהבה, ירא את ה' מאוד, וגם נשיא אלקים הוא בתוכינו...ולא יהין שום אחד מאחינו בני ישראל לעבור על דבריו, אל כל אשר יאמר כי הוא זה".
רבי אברהם מתיתיהו, היה בעל מופת מופלג, וזכה לכבוד מופלג גם בקרב השלטונות, עד שרבים מבין אנשי השלטון והצבא ברומניה היו באים להתייעץ איתו. בעקבות כך שבשואה הנוראה נחרבה יהדות רומניה כמעט כליל, הועלה ארונו של רבי אברהם מתיתיהו לארץ ישראל בשנת תשכ"ט ומנוחתו כבוד בבית העלמין נחלת יצחק בגבעתיים.