הרב שריה דבליצקי והאיש המושוגע
הרב שריה דבליצקי – ב' אב
למנויים בלבד
הרב שריה דבליצקי – ב' אב
רבי שריה דבליצקי היה תלמידם של הרב חרל"פ, רבי עקיבא יוסף שלזינגר, החזון אי"ש, ורבי שלמה זלמן אויירבך. גר בבני ברק ונפטר לפני לפני כ5 שנים בשנת תשע"ח.
רבי שריה דבליצקי נולד בריגה שבלטביה, ולמד בילדותו בבית ספר לא דתי,, קשיש אחד שלמד איתו בבית הספר סיפר, שבהיותו בסביבות גיל 11, היה מברך על מזונו בנחת ובקול כמונה מעות, והילדים שסביבו צחקו עליו, ביזו אותו, וזרקו עליו קליפות מאוסות, אך הוא לא הפסיק ממנהגו זה למרות כל הבזיונות.
גיל 12 עלה רבי שריה דבליצקי, עם משפחתו לארץ ישראל, ולמד בישיבות שונות. רבי שריה דבלצקי היה נוהג לצטט באופן קבוע את דבריו של רבי הערש מיכל: "צריך לברור הטוב והנכון מכל אדם ומכל שיטה וממנו ניקח לעבוד את ה'". וכך הייתה דרכו- הוא היה תלמידם והלך בדרכם של החזון איש, הרב חרל"פ, הרב מרדכי שרעבי, הרב עובדיה עטיא, ועוד מגודלי הדור. מצוי מכתב שלו, שהוא שבו הוא כותב לחברו, על הרב יצחק שלמה זילברמן (מייסד שיטת זילברמן) ובמכתב הוא מספר על גדלותו של הרב זילברמן בקבלת הגר"א. כל מקום שבו הוא פגש באמת, הוא עשה כל שביכולתו לדבוק בה. ב
רבי שלמה זלמן אויירבך היה מפנה אליו באופן קבוע שאלות בענייני קבלה שעלו על שולחנו, בסוברו שרבי שריה דבליצקי הוא בר סמכא בדורינו בתורת הנסתר.
זכותו יגן עלינו
לשון הרע.
פעם אחת יהודי אחד ביקש ברכה מרבי שריה דבליצקי, ואמר שהוא רוצה ברכה מפה ששלושים שנה לא דיבר לשון הרע. לאחר שאותו יהודי יצא מהבית, אמר הרב, שהוא לא דיבר לשון הרע כבר 50 שנה. כששאלו אותו ממתי הפסיק לדבר לשון הרע, הוא ענה שהפסיק לדבר מהרגע שהספר "חפץ חיים" הגיע לידיו. אנשים רבים היו עולים לביתו של הרב, והיה אצלו בבית שלט במקום בולט: "כאן בבית לא מדברים על אנשים לא דברים טובים ולא דברים רעים". (הסיפור ארע כ20 שנה לפני פטירתו)
ההימנעות מלשון הרע עלתה לו במאמצים מרובים, ובפנקסי קבלותיו מופיעות כל שנה קבלות וסייגים הקשורים לאיסור לשון הרע. זהו ציטוט מתוך אחד מהיומנים:
"לא לדבר משום איש לא להזכיר שום איש על דל שפתי כי אם לצורך עצום מאד וגם אז לקצר מאד מאד. באם ישאלוני אודות מי, ללמד לשוני לומר איני יודע ולא יותר. היכא ששמע ח"ו לשה"ר על אחד אזי תיכף לחפש עליו זכות בכל כוחו. שלא לישב או לעמוד בשום חבורת מדברים. להוכיח תמיד על לשה"ר ודיבורים אסורים. להתרחק בתכלית משום בדיחה או בדיחותא. שום ליצנות בדבר או במעשה אפי' ברמז. להתרחק מכל אבק דאבק שקר ולא להוציא מפיו דבר אלא אם ברור לו כאחותו. להזהר מאד מאד בכבוד חבירו בדבור ומעשה כפי כל כללי הנימוס ושלא לפגוע ח"ו בדבור בחבירו, וזהירות עצומה באונאת אשתו".
אחד מגדולי הדור הקודם שלח לו ספר שכתב, על ידי שליח מיוחד. כנראה השליח לא עשה את שליחותו והספר לא הגיע לידיו של הרב. והנה בפעם הבאה שנפגשו, היה נראה בבירור שאותו רב מקפיד עליו על שלא התייחס כלל לספרו החדש, ולא הודה לו על הספר כמקובל. אך רבי שריה דבלצקי חסם את פיו ולא אמר שהספר לא הגיע לידיו, ולא התנצל, מחשש שיהיה כאן לשון הרע על השליח, ועד אחרית ימיו לא גילה את הדבר.
כשבוע לפני פטירתו, ישבו איתו מספר אנשים בחדרו כאשר היה תשוש לגמרי, ומחובר לחמצן, ולא דיבר, אחד המקורבים שישבו בחדרו, דיבר "בהומור" על מישהו.
באותו רגע הסיר הרב את מסכת החמצן מפניו ואמר: "יפה מאוד! לשון הרע מדאורייתא! לשון הרע מדאורייתא!".
מתוך הספד של מקורבי המשפחה (מופיע בשירשור לזכרו באתר "אוצר החכמה")
המשוגע שדופק בדלת
למרות שמטבעו, היה רבי שריה דבליצקי מאורגן ומסודר ושומר סדר ונקיון באופן מיטבי, היה ביתו פתוח לרווחה לכל דורש, ואף לחסרי בית ומשוגעים. שהיו מתיישבים על מיטתו ומדברים איתו במשך שעות, והיה עונה להם בנחת רוח אין קץ.
היה יהודי שנטרפה דעתו עליו, והיה עולה לביתו של רבי שריה, ודופק בדלת בכל כוחו כאילו מדובר בפיקוח נפש, כשהיה הרב פותח לו את הדלת, היה שואל: ישנתי הלילה כך וכך שעות, האם זה מספיק? וענה לו רבי שריה בנחת שזה מספיק. לאחר כמה שעות היה האיש דופק בדלת שוב בטירוף עם שאלה חדשה ולא קשורה, ורבי שריה היה עונה לו כדרכו בנחת ובשמחה. לאחר זמן נעלם אותו האיש, ובמקום לשמוח שהטירדה נעלמה. הצטער רבי שריה וחקר ודרש האם מישהו מבני הבית פגע בו או ציער אותו ובגלל זה הוא ללא הגיע.
מפי אחד מהנכדים(מופיע בשירשור לזכרו באתר "אוצר החכמה")
רבי שריה דבליצקי נולד בריגה שבלטביה, ולמד בילדותו בבית ספר לא דתי,, קשיש אחד שלמד איתו בבית הספר סיפר, שבהיותו בסביבות גיל 11, היה מברך על מזונו בנחת ובקול כמונה מעות, והילדים שסביבו צחקו עליו, ביזו אותו, וזרקו עליו קליפות מאוסות, אך הוא לא הפסיק ממנהגו זה למרות כל הבזיונות.
גיל 12 עלה רבי שריה דבליצקי, עם משפחתו לארץ ישראל, ולמד בישיבות שונות. רבי שריה דבלצקי היה נוהג לצטט באופן קבוע את דבריו של רבי הערש מיכל: "צריך לברור הטוב והנכון מכל אדם ומכל שיטה וממנו ניקח לעבוד את ה'". וכך הייתה דרכו- הוא היה תלמידם והלך בדרכם של החזון איש, הרב חרל"פ, הרב מרדכי שרעבי, הרב עובדיה עטיא, ועוד מגודלי הדור. מצוי מכתב שלו, שהוא שבו הוא כותב לחברו, על הרב יצחק שלמה זילברמן (מייסד שיטת זילברמן) ובמכתב הוא מספר על גדלותו של הרב זילברמן בקבלת הגר"א. כל מקום שבו הוא פגש באמת, הוא עשה כל שביכולתו לדבוק בה. ב
רבי שלמה זלמן אויירבך היה מפנה אליו באופן קבוע שאלות בענייני קבלה שעלו על שולחנו, בסוברו שרבי שריה דבליצקי הוא בר סמכא בדורינו בתורת הנסתר.
זכותו יגן עלינו
לשון הרע.
פעם אחת יהודי אחד ביקש ברכה מרבי שריה דבליצקי, ואמר שהוא רוצה ברכה מפה ששלושים שנה לא דיבר לשון הרע. לאחר שאותו יהודי יצא מהבית, אמר הרב, שהוא לא דיבר לשון הרע כבר 50 שנה. כששאלו אותו ממתי הפסיק לדבר לשון הרע, הוא ענה שהפסיק לדבר מהרגע שהספר "חפץ חיים" הגיע לידיו. אנשים רבים היו עולים לביתו של הרב, והיה אצלו בבית שלט במקום בולט: "כאן בבית לא מדברים על אנשים לא דברים טובים ולא דברים רעים". (הסיפור ארע כ20 שנה לפני פטירתו)
ההימנעות מלשון הרע עלתה לו במאמצים מרובים, ובפנקסי קבלותיו מופיעות כל שנה קבלות וסייגים הקשורים לאיסור לשון הרע. זהו ציטוט מתוך אחד מהיומנים:
"לא לדבר משום איש לא להזכיר שום איש על דל שפתי כי אם לצורך עצום מאד וגם אז לקצר מאד מאד. באם ישאלוני אודות מי, ללמד לשוני לומר איני יודע ולא יותר. היכא ששמע ח"ו לשה"ר על אחד אזי תיכף לחפש עליו זכות בכל כוחו. שלא לישב או לעמוד בשום חבורת מדברים. להוכיח תמיד על לשה"ר ודיבורים אסורים. להתרחק בתכלית משום בדיחה או בדיחותא. שום ליצנות בדבר או במעשה אפי' ברמז. להתרחק מכל אבק דאבק שקר ולא להוציא מפיו דבר אלא אם ברור לו כאחותו. להזהר מאד מאד בכבוד חבירו בדבור ומעשה כפי כל כללי הנימוס ושלא לפגוע ח"ו בדבור בחבירו, וזהירות עצומה באונאת אשתו".
אחד מגדולי הדור הקודם שלח לו ספר שכתב, על ידי שליח מיוחד. כנראה השליח לא עשה את שליחותו והספר לא הגיע לידיו של הרב. והנה בפעם הבאה שנפגשו, היה נראה בבירור שאותו רב מקפיד עליו על שלא התייחס כלל לספרו החדש, ולא הודה לו על הספר כמקובל. אך רבי שריה דבלצקי חסם את פיו ולא אמר שהספר לא הגיע לידיו, ולא התנצל, מחשש שיהיה כאן לשון הרע על השליח, ועד אחרית ימיו לא גילה את הדבר.
כשבוע לפני פטירתו, ישבו איתו מספר אנשים בחדרו כאשר היה תשוש לגמרי, ומחובר לחמצן, ולא דיבר, אחד המקורבים שישבו בחדרו, דיבר "בהומור" על מישהו.
באותו רגע הסיר הרב את מסכת החמצן מפניו ואמר: "יפה מאוד! לשון הרע מדאורייתא! לשון הרע מדאורייתא!".
מתוך הספד של מקורבי המשפחה (מופיע בשירשור לזכרו באתר "אוצר החכמה")
המשוגע שדופק בדלת
למרות שמטבעו, היה רבי שריה דבליצקי מאורגן ומסודר ושומר סדר ונקיון באופן מיטבי, היה ביתו פתוח לרווחה לכל דורש, ואף לחסרי בית ומשוגעים. שהיו מתיישבים על מיטתו ומדברים איתו במשך שעות, והיה עונה להם בנחת רוח אין קץ.
היה יהודי שנטרפה דעתו עליו, והיה עולה לביתו של רבי שריה, ודופק בדלת בכל כוחו כאילו מדובר בפיקוח נפש, כשהיה הרב פותח לו את הדלת, היה שואל: ישנתי הלילה כך וכך שעות, האם זה מספיק? וענה לו רבי שריה בנחת שזה מספיק. לאחר כמה שעות היה האיש דופק בדלת שוב בטירוף עם שאלה חדשה ולא קשורה, ורבי שריה היה עונה לו כדרכו בנחת ובשמחה. לאחר זמן נעלם אותו האיש, ובמקום לשמוח שהטירדה נעלמה. הצטער רבי שריה וחקר ודרש האם מישהו מבני הבית פגע בו או ציער אותו ובגלל זה הוא ללא הגיע.
מפי אחד מהנכדים(מופיע בשירשור לזכרו באתר "אוצר החכמה")
