רַבִּי אֲבִיגְדוֹר מְדֻקְלָא הָיָה מְחַבֵּב מְאוֹד אֶת מַסֶּכֶת עֵרוּבִין. (כַּיָּדוּעַ לְכָל צַדִּיק הָיְתָה מַסֶּכֶת מְיֻחֶדֶת שֶׁלָּמַד בָּהּ הַרְבֵּה) בְּשָׁעָה שֶׁהָיָה עוֹסֵק רַבִּי אֲבִיגְדוֹר בְּמַסֶּכֶת זוֹ, הָיָה נִפְשַׁט מֵהָעוֹלָם הַזֶּה, וְלֹא הָיָה קָם מִמְּקוֹמוֹ עַד שֶׁגָּמַר אֶת כָּל הַמַּסֶּכֶת.
וּכְשֶׁהָיוּ רוֹאִים בְּנֵי בֵּיתוֹ שֶׁהוּא פּוֹתֵחַ מַסֶּכֶת עֵרוּבִין הָיוּ מִתְמַרְמְרִים, כִּי הָיוּ מְבִינִים שֶׁבִּזְמַן הַקָּרוֹב כְּבָר לֹא יוּכְלוּ לְדַבֵּר אִתּוֹ.
וּפַעַם אֶחָד סִפֵּר רַבִּי אֲבִיגְדוֹר לְאַחְיָן שֶׁלּוֹ: "פַּעַם אַחַת כַּאֲשֶׁר הָלַכְתִּי בַּדֶּרֶךְ, הִתְחַלְתִּי לִלְמֹד מַסֶּכֶת עֵרוּבִין בְּעַל פֶּה, וּבָאֶמְצַע מֵחֲמַת חֻלְשַׁת הַדֶּרֶךְ קָרָה לִי אָסוֹן אָיֹם וְנוֹרָא שֶׁלֹּא יִקְרֶה חַס וְשָׁלוֹם לְשׁוּם יְהוּדִי, שֶׁשָּׁכַחְתִּי כַּמָּה מִלִּים בְּאֵיזֶה רָשִׁ"י, וְלֹא יָדַעְתִּי לָשִׁית עֵצוֹת בְּנַפְשִׁי, הַאִם לַחֲזֹר לְבֵיתִי אוֹ לְהַמְשִׁיךְ בְּדַרְכִּי. וְכִמְעַט שֶׁיָּצָא נַפְשִׁי מֵרֹב צַעַר וְעָגְמַת נֶפֶשׁ, כֵּיוָן שֶׁלֹּא הָיָה בְּיָדִי גְּמָרָא לְעַיֵּן בָּהּ שֶׁאוּכַל לְהַמְשִׁיךְ בְּלִמּוּדֵי, עַד שֶׁנִּכְנַסְתִּי לְאַכְסַנְיָה, וּבְעוֹבְרֵי בַּפֶּתַח רָאִיתִי אֵיזֶה דַּף קָרוּעַ מֻנָּח עַל הָרִצְפָּה, וּכְשֶׁהֵרַמְתִּי אוֹתוֹ רָאִיתִי לְשִׂמְחָתִי הַרְבֵּה, שֶׁזֶּה הוּא אוֹתוֹ דַּף הַגְּמָרָא עִם הַדִּבּוּר רָשִׁ"י שֶׁבּוֹ עִיַּנְתִּי וּפָרַח מִזִּכְרוֹנִי…"
האדמו"ר מצאנז- קלוייזנבורג
ד"ת ארה"ב תשס"א- גליון כ"ט, עמ' ג'
