כַּאֲשֶׁר הָיָה רַבִּי יְחִיאֵל מֵאִיר, נוֹסֵעַ לְרַבּוֹ- רַבִּי מְנַחֵם מֵנְדְל מִקּוֹצְק, הַחֲסִידִים הָיוּ שׁוֹלְחִים אִתּוֹ פִּתְקָאוֹת וּבָהֶם בַּקָּשׁוֹת לִרְפוּאָה וּפַרְנָסָה וִישׁוּעָה, בְּכָל הָעִנְיָנִים. כָּל הַדֶּרֶךְ לְקוֹצְק הָיָה רַבִּי יְחִיאֵל מֵאִיר מִתְפַּלֵּל עַל הָאֲנָשִׁים שֶׁהֵבִיאוּ לוֹ אֶת הַפִּתְקָאוֹת.
כַּאֲשֶׁר הִגִּיעַ רַבִּי יְחִיאֵל מֵאִיר לְקוֹצְק, הִנִּיחַ אֶת כָּל הַפִּתְקָאוֹת עַל שֻׁלְחָנוֹ שֶׁל הָרַבִּי מִקּוֹצְק. פָּנָה אֵלָיו הָרַבִּי וְשָׁאַל: "מַדּוּעַ הֵבֵאתָ אֵלַי פִּתְקָאוֹת שֶׁל אֲנָשִׁים שֶׁכָּל הַבַּקָּשׁוֹת שֶׁלָּהֶם כְּבָר נִתְמַלְּאוּ"?
אמת ואמונה (ירושלים עמ' 130)
