יוֹם אֶחָד הָלַךְ רַבִּי חַיִּים שְׁמוּאֶלְבִיץ לְהִתְפַּלֵּל עַל-יְדֵי קֶבֶר רָחֵל אִמַּנּוּ. בְּעוֹדוֹ עוֹמֵד וּמִתְפַּלֵּל, שָׁמַע אִשָּׁה בּוֹכִיָּה בְּיֵאוּשׁ וּמִתְחַנֶּנֶת לִפְנֵי ה' שֶׁיְּזַכֶּה אוֹתָהּ בְּיֶלֶד כְּמוֹ שֶׁרָחֵל אִמֵּנוּ זָכְתָה.
הָאִשָּׁה בָּכְתָה שֶׁכְּבָר חָלְפוּ שָׁנִים רַבּוֹת מֵאָז נִשְּׂאָה וְעַדְיִן לֹא זָכְתָה לִילַד. הִיא בִּכְּתָה וְהִתְחַנָּנָה שֶׁבִּזְכוּת רָחֵל, שֶׁיָּדְעָה אֶת הַצַּעַר הַזֶּה, תִּוָּשַׁע גַּם הִיא וְתִזְכֶּה גַּם-כֵּן לְבֵן
רַבִּי חַיִּים, שֶׁהָיָה מְאֹד רַגִּישׁ לְלִיבָּם שֶׁל אֲחֵרִים, נִגַּשׁ אֵלֶיהָ וְאָמַר שֶׁהִיא תִּזְכֶּה לְיֶלֶד בַּשָּׁנָה הַבָּאָה – וְהוּא רוֹצֶה לִהְיוֹת הַסַּנְדָּק שֶׁל הַיֶּלֶד
הָאִשָּׁה שָׂמְחָה מְאֹד לִשְׁמֹעַ זֹאת. וְאָמְנָם, כְּעֵבֶר שָׁנָה יָלְדָה בֵּן, וְרַבִּי חַיִּים קִיֵּם אֶת הַבְטָחָתוֹ וְהָיָה הַסַּנְדָּק בִּבְרִית הַמִּלָּה שֶׁל הַתִּינוֹק.
