פָּנָיו שֶׁל אַבְרָהָם, הַגְּבִיר נִכְבָּד, הָיוּ חֲרוּשׁוֹת דְּאָגָה. בְּנוֹ יָחֵדּוּ, שִׁמְשׁוֹן הַקָּטָן, הָיָה מְרֻתָּק לְמִשְׁכָּב, חֹם גּוּפוֹ גָּבוֹהַּ, וּפָנָיו בּוֹעֲרוֹת. הָרוֹפְאִים הַטּוֹבִים בְּיוֹתֵר בָּעִיר כְּבָר הֻזְעֲקוּ, אַךְ נוֹאֲשׁוּ מֵחַיָּיו. תְּחוּשָׁה שֶׁל יֵאוּשׁ הֵחֵלָּה לְכַרְסֵם בְּלִבּוֹ שֶׁל אַבְרָהָם.
הֶחֱלִיט אַבְרָהָם הַגְּבִיר לָצֵאת מִיָּד לְדֶרֶךְ הוּא רָתַם אֶת הַסּוּסִים לַכִּרְכָּרָה וְיָצָא לְמַסָּע אָרֹךְ וּמְפָרֵךְ אֶל הָרַבִּי הָרָשָׁ"ב.
לְאַחַר יָמִים שֶׁל נְסִיעָה, הִגִּיעַ אַבְרָהָם אֶל בֵּית הָרַבִּי. הוּא נִכְנַס לְחַדְרוֹ הַמְּפֹאָר, הִתְיַפֵּחַ וְסִפֵּר עַל בְּנוֹ הַחוֹלֶה.
הָרָשָׁ"ב הִקְשִׁיב בְּסַבְלָנוּת, וּפָנָה אֵלָיו בְּצַעַר. "אֵינִי יָכוֹל לְהַבְטִיחַ רְפוּאָה," אָמַר הָרַבִּי בְּקוֹל רַךְ. "הַבְּרִיאוּת בִּידֵי שָׁמַיִם."
פָּנָה אַבְרָהָם אֶל הָרַבִּי: "אִם הָרַבִּי אֵינוֹ יָכוֹל לַעֲזֹר, אֵין לִי כָּל טַעֲנָה, אֲבָל" הִתְחַנֵּן, " אִם הָרַבִּי כֵּן יָכוֹל לַעֲזֹר, אָז מָה הָרַבִּי יַעֲשֶׂה עִם הַפָּסוּק 'לֹא תַעֲמֹד עַל דַּם רֵעֶךָ'? הַאִם תַּעֲמֹד מִנֶּגֶד כְּשֶׁיַּלְדֵי גּוֹסֵס?"
פָּנָיו שֶׁל הָרַבִּי הָרָשָׁ"ב הֶחֱוִירוּ. הוּא עָמַד וּבִקֵּשׁ מֵאַבְרָהָם הַגְּבִיר לָצֵאת מֵהַחֶדֶר, עַד שֶׁהָרַבִּי יִקְרָא לוֹ לְהִכָּנֵס. לְאַחַר זְמַן אָרֹךְ, קָרָא הָרַבִּי לְאַבְרָהָם בַּחֲזָרָה, "בְּעֶזְרַת הַשֵּׁם," אָמַר הָרָשָׁ"ב בְּקוֹל חָזָק וּבָרוּר, "בִּנְךָ יִתְרַפֵּא!" וְכֵן הָיָה.
עדות הגרי"ל לנדא זצ"ל
רשומים בשמך עמ' שע"ה.
