לִפְנֵי שָׁנִים רַבּוֹת, בָּעִיר אוֹסְטְרַהָּא, חַי רַבִּי דָּוִד הַלֵּוִי סֶגַל, הַמֻּכָּר בְּשֵׁם הט"ז. הט"ז הָיָה חָכָם גָּדוֹל וּמַנְהִיג דָּגוּל שֶׁל הַקְּהִלָּה הַיְּהוּדִית. בְּאוֹתָם הַיָּמִים, בַּשָּׁנִים ת"ח ות"ט, תְּקוּפָה קָשָׁה עָבְרָה עַל הַיְּהוּדִים, כַּאֲשֶׁר חָמִיל ימ"ש, מַנְהִיג צְבָאִי אַכְזָר, הִתְקִיף אֶת הַיְּהוּדִים בְּכָל רַחֲבֵי אוּקְרָאִינָה וּפוֹלִין, עִם חַיָּלָיו הַאֲיֻמִּים.
חָמִיל ימ"ש וְחַיָּלָיו הַקּוֹזָאקִים פָּלְשׁוּ גַּם לְאוֹסְטְרָה וְהָרְגוּ רַבִּים מֵהַתּוֹשָׁבִים. מִי שֶׁנִּשְׁאַר בַּחַיִּים נֶאֱלַץ לִבְרֹחַ עַל נַפְשׁוֹ. הט"ז וְחֵלֶק מֵאַנְשֵׁי קְהִלָּתוֹ הִצְלִיחוּ לִבְרֹחַ לְעִיר אַחֶרֶת, בְּשֵׁם אֵלִיק. אַךְ הַצָּרוֹת לֹא הִסְתַּיְּמוּ כָּאן. חָמִיל הִמְשִׁיךְ בְּמַסָּעוֹ הָאַכְזָרִי, הָרַס עָרִים רַבּוֹת וְשׁוּב חָזַר לְאוֹסְטְרָא, שָׁם הָרַג אֶת אֵלּוּ שֶׁשָּׂרְדוּ מֵהַפַּעַם הַקּוֹדֶמֶת.
לְבַסּוֹף, הִגִּיעַ חָמִיל עִם צְבָאוֹ גַּם לָעִיר אֵלִיק, שָׁם שָׁהָה הט"ז עִם קְהִלָּתוֹ. הַיְּהוּדִים בָּרְחוּ לַמִּבְצָר הָעִיר, שֶׁהָיָה מְבֻצָּר וְחָזָק, וּמֻקָּף בְּמַיִם מִכָּל עֲבָרָיו. אַךְ הָאִיּוּם הָיָה גָּדוֹל. חָמִיל וְחַיָּלָיו נִסּוּ לִפְרֹץ אֶת חוֹמוֹת הַמִּבְצָר, וִיהוּדֵי הָעִיר עָמְדוּ בְּבֵית הַכְּנֶסֶת, צָמִים וּמִתְפַּלְּלִים לִישׁוּעָה. הֵם בִּקְּשׁוּ מָה' שֶׁיָּגֵן עֲלֵיהֶם וְלֹא יִפְּלוּ בִּידֵי הָאוֹיְבִים.
בְּיוֹם אֶחָד, כַּאֲשֶׁר חָמִיל וְחַיָּלָיו כִּמְעַט הִצְלִיחוּ לִפְרֹץ אֶת חוֹמוֹת הָעִיר, הט"ז- רַבִּי דָּוִד סֶגַל, שֶׁהָיָה עָיֵף וְחַלָּשׁ מֵהַצּוֹמוֹת, נִרְדַּם. בַּחֲלוֹמוֹ, הוּא שָׁמַע קוֹל שֶׁאָמַר לוֹ: "וְגַנּוֹתִי עַל הָעִיר הַזֹּאת לְהוֹשִׁיעָהּ לְמַעֲנִי וּלְמַעַן דָּוִד עַבְדִּי". כְּשֶׁהִתְעוֹרֵר, הוּא קָרָא לְכָל הַיְּהוּדִים לְהִתְחַזֵּק וּלְהַמְשִׁיךְ לְהִתְפַּלֵּל. הֵם הֶאֱמִינוּ שֶׁה' יַרְאֶה לָהֶם נֵס גָּדוֹל.
וּלְפֶתַע, נִשְׁמְעוּ קוֹלוֹת עַזִּים מִבֵּית הַמִּבְצָר שֶׁל הָעִיר. קוֹלוֹת הַתּוֹתָחִים הַיְּשָׁנִים שֶׁהָיוּ שָׁם הִפְחִידוּ אֶת חָמִיל וְחַיָּלָיו, וְהֵם בָּרְחוּ בְּבֶהָלָה מֵהָעִיר. הַיְּהוּדִים נוֹתְרוּ בְּטוּחִים, וְהוֹדוּ לַה' עַל הַיְּשׁוּעָה הַנִּפְלָאָה.
רַבֵּנוּ הט"ז תִּקֵּן בְּעִקְבוֹת נֵס הַהַצָּלָה אֶת חַג "פּוּרִים אֵלִיק" וּמֵאָז, בְּכָל שָׁנָה בְּתַאֲרִיךְ כו' סִיוָן הָיוּ יְהוּדֵי הָעִיר אֵלִיק, צָמִים וּמִתְעַנִּים עַד חֲצוֹת הַיּוֹם, וּמִשְּׁעַת חֲצוֹת הָיוּ חוֹגְגִים אֶת נֵס הַהַצָּלָה בְּמִשְׁתֶּה וְשִׂמְחָה.
