שרויה- גוועלד.
אחד מתלמידיו של רבי פנחס פנה אליו בצער גדול, אצל חמיו אוכלים שרויה בפסח. התלמיד לא אוכל כלום ואז אשתו כועסת ורוגזת עליו ושלום הבית נפגע.
סיפר לו רבי פנחס שהוא מחמיר חומרות עצומות ומשקיע שעות רבות מזמנו על המצות המיוחדות של לפסח. קוצר בעצמו, בורר את החיטים הטובות, דש, טוחן, ועושה בעצמו את כל העבודות הקשורות בהכנת המצות. ויהי היום והגיע עני לביתם ואשתו של רבי פנחס התבלבלה ונתנת בטעות לאותו עני את המצות שהכין רבי פנחס במסירות נפש וכוונות מיוחדות. אשתו של רבי פנחס ממש נבהלה מהטעות, ולא רצתה לצער את בעלה ולכן לא גילתה לו שהמצות שלו כבר אינן. כאשר הוא הרים את המצות, מייד הרגיש שאין אלו המצות שלו, אך הוא התגבר ולא אמר לאשתו מילה על מנת שלא לצער אותה.
וסיים רבי פנחס- אם אני התאפקתי ולא אמרתי מילה בשביל שלא לצער את אשתי, גם אתה תתאפק ותפסיק לשמור את חומרת "שרויה" בשביל שלא לצער את אשתך.
מזקנים אתבונן חלק א' עמ'- עח
