שָׁלוֹם יְלָדִים מְתוּקִים! הַיּוֹם אֲנִי אֲסַפֵּר לָכֶם סִפּוּר אֲמִתִּי לְגַמְרֵי עַל אִישׁ אַמִּיץ מְאֹד, עִם שֵׁם מְיֻחָד בְּמִינוֹ: כּוֹדָאדָאד (בְּעִבְרִית קָרְאוּ לוֹ נְתַנְאֵל). הַסִּפּוּר שֶׁלָּנוּ קָרָה לִפְנֵי הַרְבֵּה שָׁנִים, בְּעִיר קְסוּמָה שֶׁנִּקְרֵאת בּוּכָרָה.
תְּדַמְיְנוּ עִיר עִם שְׁוָקִים צִבְעוֹנִיִּים, רֵיחוֹת שֶׁל מַאֲפִים חַמִּים, וַאֲנָשִׁים שֶׁלּוֹבְשִׁים גְּלִימוֹת מֶשִׁי מַבְרִיקוֹת שֶׁנִּקְרָאוֹת "ג'וּמוֹת". אֲבָל בְּבוּכָרָה שֶׁל פַּעַם, לַיְּהוּדִים הָיוּ חֻקִּים קְצָת מְשֻׁנִּים וְקָשִׁים. לְמָשָׁל, אָסוּר הָיָה לָהֶם לִרְכֹּב עַל סוּסִים בְּגַאֲוָה, אֶלָּא רַק עַל חֲמוֹרִים קְטַנִּים, כְּדֵי שֶׁלֹּא יֵרָאוּ חֲשׁוּבִים מִדַּי. אֲבָל כּוֹדָאדָאד שֶׁלָּנוּ? הוּא יָדַע שֶׁהַדָּבָר הַכִּי חָשׁוּב הוּא לֹא עַל מָה אַתָּה רוֹכֵב, אֶלָּא אֵיזֶה לֵב יֵשׁ לְךָ בִּפְנִים.
וְכּוֹדָאדָאד? הָיָה לוֹ לֵב מִזָּהָב טָהוֹר וְחִיּוּךְ שֶׁמֵּאִיר אֶת כָּל הָרְחוֹב!
הַטָּעוּת הַמַּצְחִיקָה שֶׁהָפְכָה לִמְסֻכֶּנֶת
בֹּקֶר אֶחָד, כּוֹדָאדָאד הָלַךְ לַשּׁוּק הַגָּדוֹל. הַשֶּׁמֶשׁ דִּגְדְּגָה לוֹ בָּאַף, וְהוּא הִרְגִּישׁ כָּל כָּךְ שָׂמֵחַ! פִּתְאוֹם, הוּא רָאָה מֵרָחוֹק דְּמוּת מֻכֶּרֶת.
"הַיי! הִנֵּה חָבֵר שֶׁלִּי מֵהַגַּן!" חָשַׁב כּוֹדָאדָאד בְּהִתְרַגְּשׁוּת. הוּא רָץ מַהֵר-מַהֵר, הֵנִיף אֶת יָדוֹ בָּאֲוִיר וְצָעַק בְּשִׂיא הַשִּׂמְחָה: "שָׁלוֹם חָבֵר יָקָר! בֹּקֶר טוֹב!" וּמִיָּד תָּפַס אֶת יָדוֹ שֶׁל הָאִישׁ וְלָחַץ אוֹתָהּ בְּחָזְקָה, כְּמוֹ שֶׁחֲבֵרִים עוֹשִׂים.
אֲבָל אָז… אוֹפְּס גָּדוֹל!
כְּשֶׁכּוֹדָאדָאד הִסְתַּכֵּל מִקָּרוֹב, הוּא רָאָה שֶׁזֶּה בִּכְלָל לֹא חָבֵר שֶׁלּוֹ. זֶה הָיָה אִישׁ זָר לְגַמְרֵי, מֻסְלְמִי אָדוּק מְאֹד. בְּאוֹתָם יָמִים בְּבוּכָרָה, הָיָה חֹק חָמוּר מְאֹד: לִיהוּדִי אָסוּר הָיָה לִלְחֹץ יָד לְמֻסְלְמִי. הַמֻּסְלְמִים חָשְׁבוּ שֶׁאִם יְהוּדִי נוֹגֵעַ בָּהֶם, זֶה "מְלַכְלֵךְ" אוֹתָם.
הָאִישׁ הַזָּר קָפַץ לְאָחוֹר כְּאִלּוּ נָשַׁךְ אוֹתוֹ נָחָשׁ! "אֵיךְ הֵעַזְתָּ לָגַעַת בִּי?" הוּא צָעַק בְּקוֹל גָּדוֹל.
כּוֹדָאדָאד הַמִּסְכֵּן נִבְהַל, אֲבָל הַלֵּב הַטּוֹב שֶׁלּוֹ מִיָּד חִפֵּשׂ אֵיךְ לְהַשְׁלִים. הוּא נִסָּה לְהַרְגִּיעַ אֶת הָאִישׁ, שָׂם יָד עֲדִינָה עַל כְּתֵפוֹ (מָה שֶׁרַק הִרְגִּיז אֶת הָאִישׁ יוֹתֵר!) וְאָמַר בְּרֹךְ: "אַל תִּכְעַס, יְדִידִי. כֻּלָּנוּ בְּנֵי אָדָם, כֻּלָּנוּ מַאֲמִינִים בְּאוֹתוֹ בּוֹרֵא עוֹלָם שֶׁבָּנָה אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ. אֵין סִיבָּה לְמִלְחָמוֹת!"
הַמַּלְכֹּדֶת בְּאַרְמוֹן הָאָמִיר
בִּמְקוֹם לְהֵרָגַע, הָאִישׁ הַזָּר הִתְחִיל לִצְרֹחַ: "שְׁמַעְתֶּם? שְׁמַעְתֶּם מָה הוּא אָמַר? הוּא אָמַר שֶׁהוּא מַאֲמִין כָּמוֹנוּ! זֶה אוֹמֵר שֶׁהוּא רוֹצֶה לַהֲפֹךְ לְמֻסְלְמִי!"
מַהֵר מְאֹד, הָמוֹן אֲנָשִׁים הִתְאַסְּפוּ סְבִיבָם בַּשּׁוּק. "הוּא הִתְאַסְלֵם! כּוֹדָאדָאד הָפַךְ לְמֻסְלְמִי!" הֵם צָעֲקוּ בְּשִׂמְחָה. כּוֹדָאדָאד נִסָּה לְהַסְבִּיר: "לֹא, לֹא הֵבַנְתֶּם! אֲנִי רַק רָצִיתִי לִהְיוֹת נֶחְמָד! אֲנִי יְהוּדִי גֵּאֶה!" אֲבָל אַף אֶחָד לֹא הִקְשִׁיב. סָחֲבוּ אוֹתוֹ בְּכֹחַ לְתוֹךְ אַרְמוֹן עֲנָק וּמְפֹאָר עִם עַמּוּדֵי שַׁיִשׁ, שָׁם יָשַׁב הַ"אָמִיר" – הַמֶּלֶךְ שֶׁל בּוּכָרָה.
הָאָמִיר הִסְתַּכֵּל עַל כּוֹדָאדָאד בְּעֵינַיִם קְשׁוּחוֹת וְאָמַר: "כּוֹדָאדָאד, כֻּלָּם פֹּה אוֹמְרִים שֶׁאַתָּה רוֹצֶה לִהְיוֹת מֻסְלְמִי. אִם תַּגִּיד שֶׁזֶּה נָכוֹן – תְּקַבֵּל מִמֶּנִּי אַרְמוֹן קָטָן, הָמוֹן כֶּסֶף וּבְגָדִים שֶׁל מְלָכִים. אֲבָל אִם תַּגִּיד שֶׁאַתָּה עֲדַיִן יְהוּדִי… נִצְטָרֵךְ לְהַעֲנִישׁ אוֹתְךָ קָשׁוֹת."
כּוֹדָאדָאד עָמַד שָׁם, אִישׁ צָעִיר מוּל מֶלֶךְ חָזָק. הַלֵּב שֶׁלּוֹ דָּפַק: טָאק-טָאק, טָאק-טָאק.
הוּא נָשַׁם עָמֹק וְאָמַר בְּקוֹל בָּרוּר שֶׁכָּל הָאַרְמוֹן שָׁמַע: "אֲדוֹנִי הַמֶּלֶךְ, הַשֵּׁם שֶׁלִּי הוּא כּוֹדָאדָאד, 'מַתְּנַת הָאֵל'. וֵאלֹהִים נָתַן לִי נְשָׁמָה יְהוּדִית. אֲנִי לֹא יָכוֹל לְשַׁקֵּר. נוֹלַדְתִּי יְהוּדִי וְאֶשָּׁאֵר יְהוּדִי, גַּם אִם תַּצִּיעַ לִי אֶת כָּל הַזָּהָב שֶׁבָּעוֹלָם."
הַגִּבּוֹר שֶׁלֹּא נִכְנַע
הַמֶּלֶךְ כָּעַס מְאֹד וְזָרַק אֶת כּוֹדָאדָאד לְבוֹר עָמֹק בְּבֵית הַכֶּלֶא. כָּל הַיְּהוּדִים בְּבוּכָרָה בָּכוּ וְהִתְפַּלְּלוּ עָלָיו. הֵם הִצְלִיחוּ לֶאֱסֹף הָמוֹן כֶּסֶף כְּדֵי לְשַׁחֵד אֶת הַשּׁוֹמְרִים, שֶׁיִּתְּנוּ לְכּוֹדָאדָאד לְחַכּוֹת לַמִּשְׁפָּט שֶׁלּוֹ בַּבַּיִת עִם הַמִּשְׁפָּחָה.
בַּבַּיִת, כּוֹדָאדָאד הָיָה כְּמוֹ סֶלַע אֵיתָן. הוּא חִבֵּק אֶת אִשְׁתּוֹ וְאֶת הַיְּלָדִים הַקְּטַנִּים שֶׁלּוֹ וְאָמַר לָהֶם: "יְלָדִים שֶׁלִּי, אַל תִּהְיוּ עֲצוּבִים. תִּהְיוּ גֵּאִים! אֲנִי מַקְרִיב אֶת הַחַיִּים שֶׁלִּי בִּשְׁבִיל הַכָּבוֹד שֶׁל הַתּוֹרָה שֶׁלָּנוּ. תִּגְדְּלוּ לִהְיוֹת אֲנָשִׁים טוֹבִים שֶׁתָּמִיד נֶאֱמָנִים לָאֱמֶת שֶׁלָּהֶם."
בְּיוֹם הַמִּשְׁפָּט הָאַחֲרוֹן, הָאָמִיר נָתַן לוֹ הִזְדַּמְּנוּת אַחֲרוֹנָה: "נוּ, כּוֹדָאדָאד? אוּלַי בְּכָל זֹאת? מִלָּה אַחַת קְטַנָּה שֶׁאַתָּה מֻסְלְמִי וְאַתָּה חָפְשִׁי!"
כּוֹדָאדָאד הִסְתַּכֵּל עַל כָּל הָאֲנָשִׁים מִסָּבִיב וְחִיֵּךְ חִיּוּךְ שֶׁל מְנַצְּחִים. "אֲנִי לֹא מַחְלִיף אֶת הָאֱמֶת שֶׁלִּי בְּשֶׁקֶר. הַנְּשָׁמָה שֶׁלִּי שַׁיֶּכֶת לַה' יִתְבָּרַךְ."
הַמּוֹרֶשֶׁת שֶׁל כּוֹדָאדָאד
בְּאוֹתוֹ יוֹם, כּוֹדָאדָאד מָסַר אֶת נַפְשׁוֹ עַל קִדּוּשׁ הַשֵּׁם. הוּא הָיָה כָּל כָּךְ אַמִּיץ וְכָל כָּךְ נֶאֱמָן, שֶׁהַסִּפּוּר שֶׁלּוֹ עָבַר מֵאַבָּא לְבֵן וּמִסָּבְתָא לְנֶכֶד בְּמֶשֶׁךְ מֵאוֹת שָׁנִים.
וּמָה קָרָה לַמִּשְׁפָּחָה שֶׁלּוֹ? הַיְּלָדִים וְהַנְּכָדִים שֶׁל כּוֹדָאדָאד הַגִּבּוֹר לֹא שָׁכְחוּ אֶת אַבָּא. בַּסּוֹף הֵם עָלוּ לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, לִירוּשָׁלַיִם הַקְּדוֹשָׁה! הַיּוֹם בִּירוּשָׁלַיִם אֶפְשָׁר לִמְצֹא אֶת הַצֶּאֱצָאִים שֶׁלּוֹ – אֲנָשִׁים טוֹבִים, יִרְאֵי שָׁמַיִם, שֶׁהוֹלְכִים בְּדֶרֶךְ הַתּוֹרָה וְזוֹכְרִים תָּמִיד אֶת הַסַּבָּא הַגָּדוֹל וְהָאַמִּיץ שֶׁלָּהֶם, כּוֹדָאדָאד מִבּוּכָרָה.
אָז יְלָדִים, מָה לָמַדְנוּ הַיּוֹם?
לָמַדְנוּ שֶׁלִּפְעָמִים לִהְיוֹת גִּבּוֹר זֶה לֹא אוֹמֵר שֶׁיֵּשׁ לְךָ שְׁרִירִים גְּדוֹלִים אוֹ גְּלִימַת קְסָמִים. לִהְיוֹת גִּבּוֹר זֶה אוֹמֵר לְהַגִּיד אֶת הָאֱמֶת, גַּם כְּשֶׁזֶּה קָשֶׁה, וְלִשְׁמֹר עַל הַלֵּב הַיְּהוּדִי שֶׁלָּנוּ נוֹצֵץ וּמַבְרִיק – בְּדִיּוּק כְּמוֹ כּוֹדָאדָאד!
