לִפְנֵי שָׁנִים רַבּוֹת, בַּעֲיָרָה קְטַנָּה, חַי אִישׁ עָשִׁיר בְּשֵׁם אָדוֹן קַמְצָנִי. הוּא גָּר בְּבַיִת גָּדוֹל וְיָפֶה, אֲבָל לַמְרוֹת כָּל הָעֹשֶׁר שֶׁלּוֹ, הוּא אַף פַּעַם לֹא עָזַר לַאֲנָשִׁים עֲנִיִּים.
"אֲנִי לֹא נוֹתֵן כֶּסֶף לְאַף אֶחָד!" הָיָה אָדוֹן קַמְצָנִי אוֹמֵר בְּגַאֲוָה.
בָּעֲיָרָה הַזּוֹ הָיָה גַּם אִישׁ חָכָם בְּשֵׁם רַבִּי נָתָן, שֶׁתַּפְקִידוֹ הָיָה לִדְאֹג לָעֲנִיִּים. כְּשֶׁהִגִּיעַ חֹדֶשׁ נִיסָן, הַזְּמַן שֶׁבּוֹ מִתְכּוֹנְנִים לְחַג הַפֶּסַח, רַבִּי נָתָן הָלַךְ מִבַּיִת לְבַיִת לֶאֱסֹף תְּרוּמוֹת כְּדֵי לַעֲזֹר לַעֲנִיִּים לַחְגֹּג אֶת הַחַג.
כְּשֶׁהִגִּיעַ לְבֵיתוֹ שֶׁל אָדוֹן קַמְצָנִי, יָדַע שֶׁיִּהְיֶה קָשֶׁה לְשַׁכְנֵעַ אוֹתוֹ.
"אֲנִי לֹא נוֹתֵן צְדָקָה, אַתָּה יוֹדֵעַ אֶת זֶה," אָמַר אָדוֹן קַמְצָנִי בְּקוֹל קַר.
רַבִּי נָתָן חִיֵּךְ חִיּוּךְ חָכָם. "לֹא בָּאתִי לְבַקֵּשׁ מִמֵּךְ כֶּסֶף הַפַּעַם," אָמַר. "בָּאתִי לְהַצִּיעַ לְךָ מַשֶּׁהוּ מְיֻחָד."
אָדוֹן קַמְצָנִי הֵרִים גַּבָּה בְּסַקְרָנוּת.
"שָׁמַעְתָּ בְּוַדַּאי שֶׁבַּחֹדֶשׁ נִיסָן יָצְאוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרַיִם, וְשֶׁבַּעֲתִיד הַגְּאֻלָּה תָּבוֹא שׁוּב בַּחֹדֶשׁ הַזֶּה," אָמַר רַבִּי נָתָן.
"כֵּן, שָׁמַעְתִּי," עָנָה אָדוֹן קַמְצָנִי.
"אָז הֶחְלַטְנוּ שֶׁכְּדֵי לַעֲזֹר לְהָבִיא אֶת הַגְּאֻלָּה, כֻּלָּנוּ נְדַבֵּר רַק אֱמֶת בְּמֶשֶׁךְ כָּל הַחֹדֶשׁ. הַאִם תַּסְכִּים לְהִצְטָרֵף?"
אָדוֹן קַמְצָנִי חָשַׁב לְעַצְמוֹ: 'זֶה קַל! אֲנִי לֹא צָרִיךְ לָתֵת כֶּסֶף, רַק לִדְבַר אֱמֶת!' וְהִסְכִּים מִיָּד.
"נֶהֱדָר!" אָמַר רַבִּי נָתָן. "תֵּן לִי אֶת יָדְךָ כְּהַבְטָחָה." הֵם לָחֲצוּ יָדַיִם, וַאֲדוֹן קַמְצָנִי הִבְטִיחַ לְדַבֵּר רַק אֱמֶת בְּחֹדֶשׁ נִיסָן.
בְּעֶרֶב פֶּסַח, כְּשֶׁהִגִּיעַ זְמַן הַסֵּדֶר, אָדוֹן קַמְצָנִי יָשַׁב לְבַדּוֹ בְּבֵיתוֹ הַגָּדוֹל. הוּא פָּתַח אֶת הַהַגָּדָה וְהִתְחִיל לִקְרֹא בְּקוֹל: "הָא לַחְמָא עָנְיָא… כָּל דִּכְפִין יֵיתֵי וְיָכוֹל!"
מִלִּים אֵלּוּ אוֹמְרוֹת: "זֶהוּ לֶחֶם הָעֹנִי… כָּל מִי שֶׁרָעָב, יָבוֹא וְיֹאכַל!"
פִּתְאוֹם, נִשְׁמְעוּ דְּפִיקוֹת חֲזָקוֹת בַּדֶּלֶת. כְּשֶׁפָּתַח, רָאָה אֶת רַבִּי נָתָן עוֹמֵד שָׁם עִם קְבוּצָה גְּדוֹלָה שֶׁל אֲנָשִׁים עֲנִיִּים, יְלָדִים וּמְבֻגָּרִים.
"שָׁמַעְנוּ אוֹתְךָ אוֹמֵר 'כָּל מִי שֶׁרָעָב, יָבוֹא וְיֹאכַל'," אָמַר רַבִּי נָתָן בְּחִיּוּךְ. "וַהֲרֵי הִבְטַחְתָּ לְדַבֵּר רַק אֱמֶת הַחֹדֶשׁ, לֹא כָּךְ? אָז הֵבֵאתִי אֶת כָּל הָאֲנָשִׁים הָרְעֵבִים!"
אָדוֹן קַמְצָנִי עָמַד הָמוּם. הוּא רָצָה לִסְגֹּר אֶת הַדֶּלֶת, אֲבָל נִזְכַּר בְּהַבְטָחָתוֹ. אִם הוּא מַבְטִיחַ לִדְבַר אֱמֶת, עָלָיו גַּם לְקַיֵּם אֶת מָה שֶׁהוּא אוֹמֵר!
בְּלֵית בְּרֵרָה, הוּא פָּתַח אֶת הַדֶּלֶת לִרְוָחָה. "בְּרוּכִים הַבָּאִים," אָמַר בְּקוֹל שָׁקֵט.
הַבַּיִת שֶׁלּוֹ הִתְמַלֵּא בַּאֲנָשִׁים שְׂמֵחִים, וּבְיַחַד הֵם חָגְגוּ אֶת לֵיל הַסֵּדֶר. לְהַפְתָּעָתוֹ, אָדוֹן קַמְצָנִי גִּלָּה שֶׁהוּא נֶהֱנָה מְאוֹד! זוֹ הָיְתָה הַפַּעַם הָרִאשׁוֹנָה שֶׁבֵּיתוֹ הָיָה מָלֵא בִּצְחוֹק וְשִׂמְחָה.
מֵאוֹתוֹ עֶרֶב, מַשֶּׁהוּ הִשְׁתַּנָּה בְּאָדוֹן קַמְצָנִי. הוּא הֵבִין שֶׁלָּתֵת לַאֲחֵרִים יָכוֹל לְהָבִיא שִׂמְחָה גַּם לַנּוֹתֵן.
וּמֵאָז, בְּכָל שָׁנָה בְּפֶסַח, הוּא הָיָה מַזְמִין אֶת כָּל הָעֲנִיִּים לְבֵיתוֹ, וְהַפַּעַם – בְּכַוָּנָה אֲמִתִּית.
כִּי כְּשֶׁאוֹמְרִים "כָּל דִּכְפִין יֵיתֵי וְיָכוֹל" – "כָּל מִי שֶׁרָעָב, יָבוֹא וְיֹאכַל" – חָשׁוּב לֹא רַק לוֹמַר אֶת הַמִּלִּים, אֶלָּא גַּם לְהִתְכַּוֵּן אֲלֵיהֶן בֶּאֱמֶת.
