בֹּקֶר אֶחָד, טוּבְיָה הִתְעוֹרֵר עִם הַרְגָּשָׁה מוּזָרָה. מַשֶּׁהוּ לֹא הָיָה בְּסֵדֶר. הוּא הִרְגִּישׁ כְּאִלּוּ יֵשׁ חֹר קָטָן בְּאֶמְצַע הַלֵּב שֶׁלּוֹ. לֹא חֹר כּוֹאֵב, אֲבָל חֹר שֶׁמַּרְגִּישִׁים.
"אִמָּא," הוּא קָרָא כְּשֶׁנִּכְנַס לַמִּטְבָּח, "מַשֶּׁהוּ מוּזָר קוֹרֶה לִי בִּפְנִים."
אִמָּא הִנִּיחָה אֶת הַכּוֹס שֶׁבְּיָדָהּ וּמִהֲרָה לִמְדֹּד לוֹ חֹם. "אֵין לָךְ חֹם, מְתוּקִי. אוּלַי אַתָּה רָעֵב?"
אֲבָל טוּבְיָה יָדַע שֶׁזֶּה לֹא רָעָב. הוּא נִסָּה לֶאֱכֹל אֶת הָעוּגִיּוֹת הָאֲהוּבוֹת עָלָיו – הַחֹר נִשְׁאַר. נִסָּה לְשַׂחֵק עִם הָרַכֶּבֶת הַחַשְׁמַלִּית – הַחֹר לֹא נֶעֱלַם. אֲפִלּוּ כְּשֶׁאִמָּא חִבְּקָה אוֹתוֹ חָזָק-חָזָק, הַחֹר הִמְשִׁיךְ לִהְיוֹת שָׁם.
"זֶה מַרְגִּישׁ כְּאִלּוּ…" טוּבְיָה נִסָּה לְהַסְבִּיר, "כְּאִלּוּ כָּל הַדְּבָרִים הַשְּׂמֵחִים שֶׁלִּי הוֹפְכִים אֲפֹרִים. כְּשֶׁאֲנִי מְנַסֶּה לְהַגִּיד מַשֶּׁהוּ נֶחְמָד, הַמִּלִּים נִתְקָעוֹת לִי. וּכְשֶׁאֲנִי רוֹצֶה לְחַיֵּךְ, הַחִיּוּךְ נֶעְלָם."
אִמָּא כָּרְעָה לְיָדוֹ. "בּוֹא נֵשֵׁב וְנַחְשֹׁב. מָתַי הִתְחִיל הָרֶגֶשׁ הַזֶּה?"
טוּבְיָה קִמֵּט אֶת מִצְחוֹ. "לֹא יוֹדֵעַ… כַּמָּה יָמִים כְּבָר."
בְּדִיּוּק אָז נִכְנְסָה סָבְתָא רָחֵל עִם סַלְסִלַּת עוּגִיּוֹת. הִיא הִבִּיטָה בְּטוּבְיָה וְהִבְחִינָה מִיָּד שֶׁמַּשֶּׁהוּ לֹא בְּסֵדֶר.
"טוּבְיָה'לָה," הִיא אָמְרָה בְּקוֹל רַךְ, "מָה קָרָה? אֲנִי רוֹאָה עָנָן קָטָן מֵעַל הָרֹאשׁ שֶׁלְּךָ."
"סָבְתָא," טוּבְיָה אָמַר בְּקוֹל חַלָּשׁ, "יֵשׁ לִי חֹר בַּלֵּב וְכָל הַשִּׂמְחָה שֶׁלִּי בּוֹרַחַת דַּרְכּוֹ."
סָבְתָא רָחֵל הִתְיַשְּׁבָה לְיָדוֹ. "חֹר בַּלֵּב? בּוֹא נַחֲשֹׁב – מַשֶּׁהוּ קָרָה לָאַחֲרוֹנָה? מַשֶּׁהוּ הִשְׁתַּנָּה?"
טוּבְיָה נִסָּה לְהִזָּכֵר. "לֹא… רֶגַע!" עֵינָיו נִפְעֲרוּ. "הַצִּפּוֹר!"
"אֵיזוֹ צִפּוֹר?"
הַסִּפּוּר כֻּלּוֹ פָּרַץ מִטּוּבְיָה. "מָצָאתִי צִפּוֹר קְטַנָּה בַּגִּנָּה… הַכָּנָף שֶׁלָּהּ הָיְתָה פְּצוּעָה…שָׁאַלְתִּי וֵטֵרִינָר אֵיךְ לְטַפֵּל בָּהּ, וֵטֵרִינָר זֶה רוֹפֵא חַיּוֹת… הֵבֵאתִי אוֹתָהּ הַבַּיְתָה… נָתַתִּי לָהּ מַיִם וְגַרְעִינִים… הִיא גָּרָה בַּקֻּפְסָה לְיַד הַמִּטָּה שֶׁלִּי… וְלִפְנֵי שָׁבוּעַ הִיא עָפָה!"
דְּמָעוֹת הִתְחִילוּ לִזְלֹג עַל לְחָיָיו. "הִיא פָּשׁוּט עָפָה! רָאִיתִי אוֹתָהּ מֵהַחַלּוֹן… עָפָה וְנֶעֶלְמָה!"
סָבְתָא חִבְּקָה אוֹתוֹ. "אַתָּה מִתְגַּעְגֵּעַ אֵלֶיהָ."
"מָה הַכַּוָּנָה מִתְגַּעְגֵּעַ?" טוּבְיָה שָׁאַל.
"זֶה כְּשֶׁאוֹהֲבִים מִישֶׁהוּ שֶׁלֹּא נִמְצָא אִתָּנוּ," סָבְתָא הִסְבִּירָה. "וְזֶה בְּסֵדֶר גָּמוּר לְהִתְגַּעְגֵּעַ. זֶה אוֹמֵר שֶׁאָהַבְתָּ אֶת הַצִּפּוֹר בֶּאֱמֶת."
"אֲבָל זֶה עָצוּב!" טוּבְיָה הִתְיַפֵּחַ.
"זֶה כּוֹאֵב כְּשֶׁמִּתְגַּעְגְּעִים…אֲבָל אֶפְשָׁר לַחֲשֹׁב עַל עוֹד דְּבָרִים," סָבְתָא חִיְּכָה. " אֵיפֹה הַצִּפּוֹר שֶׁלְּךָ עַכְשָׁו?"
"בַּשָּׁמַיִם…" טוּבְיָה עָנָה.
"וּמָה הִיא עוֹשָׂה שָׁם?"
טוּבְיָה חָשַׁב. "עָפָה?"
"בְּדִיּוּק! עָפָה עִם חֲבֵרוֹת, מְחַפֶּשֶׂת אֹכֶל בְּעַצְמָהּ, בּוֹנָה קֵן…" סָבְתָא פָּרְשָׂה אֶת יָדֶיהָ. "תָּאֵר לְךָ – בִּזְכוּתְךָ הִיא יְכוֹלָה לַעֲשׂוֹת אֶת כָּל זֶה!"
"בִּזְכוּתִי?"
"כַּמּוּבָן! אַתָּה רִפֵּאתָ אוֹתָהּ. בִּלְעָדֶיךָ הִיא לֹא הָיְתָה יְכוֹלָה לָעוּף יוֹתֵר."
טוּבְיָה הִרְהֵר בָּזֶה. "אָז… הִיא שְׂמֵחָה עַכְשָׁו?"
"מְאוֹד שְׂמֵחָה. וּבְכָל פַּעַם שֶׁהִיא עָפָה, הִיא זוֹכֶרֶת אֶת הַיֶּלֶד הַטּוֹב שֶׁעָזַר לָהּ."
"בֶּאֱמֶת?"
"בָּטוּחַ. וְאַתָּה יוֹדֵעַ מָה?" אִמָּא הִצְטָרְפָה לַשִּׂיחָה. "בּוֹא נֵצֵא לַגִּנָּה, זֶה תָּמִיד טוֹב לִנְשֹׁם אֲוִיר צַח".
הֵם יָצְאוּ הַחוּצָה, לַגִּנָּה. פִּתְאוֹם טוּבְיָה הִצְבִּיעַ עַל עֵץ הַתּוּת הַגָּדוֹל. "תִּרְאִי אִמָּא!"
עַל אֶחָד הָעֲנָפִים הַגְּבוֹהִים הָיָה קֵן קָטָן. וּמִתּוֹכוֹ הֵצִיצוּ כַּמָּה בֵּיצִים קְטַנּוֹת, פִּתְאוֹם שְׁתֵּי צִפּוֹרִים חֲמוּדוֹת נָחֲתוּ לְיַד הַקֵּן הַקָּטָן
"צִפּוֹרִים!, הֵן נִרְאוֹת בְּדִיּוּק כְּמוֹ הַצִּפּוֹר שֶׁלִּי!" טוּבְיָה קָרָא.
"נָכוֹן," אִמָּא חִיְּכָה. "וְאַתָּה יוֹדֵעַ מָה? אוּלַי זֹאת בֶּאֱמֶת הַצִּפּוֹר שֶׁלְּךָ."
"אֵיךְ אַתְּ יוֹדַעַת?"
"אֲנִי לֹא יוֹדַעַת, אֲבָל זֶה הֶגְיוֹנִי שֶׁהִיא בָּחֲרָה לִבְנוֹת אֶת הַקֵּן שֶׁלָּהּ דַּוְקָא כָּאן, לְיַד הַבַּיִת שֶׁלָּנוּ. לְיַד הַיֶּלֶד שֶׁעָזַר לָהּ."
טוּבְיָה הִבִּיט בַּקֵּן. אַחַת הַצִּפּוֹרִים צִיְּצָה, וְאָז הִתְיַשְּׁבָה עַל הַבֵּיצִים וְדָגְרָה עֲלֵיהֶם.
"זֶה אוֹמֵר שֶׁאוּלַי הִיא אִמָּא עַכְשָׁו!" טוּבְיָה הִתְרַגֵּשׁ.
"וְתִרְאֶה כַּמָּה הִיא מְאֻשֶּׁרֶת," סָבְתָא אָמְרָה. "עָפָה לְאָן שֶׁהִיא רוֹצָה, חוֹזֶרֶת מָתַי שֶׁהִיא רוֹצָה, עוֹד מְעַט תִּהְיֶה לָהּ מִשְׁפַּחַת גּוֹזָלִים. הִיא חַיָּה אֶת הַחַיִּים שֶׁלָּהּ – בִּזְכוּתְךָ."
טוּבְיָה הִרְגִּישׁ מַשֶּׁהוּ חַם בֶּחָזֶה. הַחֹר… הוּא עֲדַיִן הָיָה שָׁם, אֲבָל מַשֶּׁהוּ הִשְׁתַּנָּה.
"סָבְתָא," הוּא אָמַר, "הַחֹר מִתְמַלֵּא!"
"בְּמָה הוּא מִתְמַלֵּא?"
"בְּשִׂמְחָה!" טוּבְיָה קָפַץ. "אֲנִי שָׂמֵחַ שֶׁהַצִּפּוֹר שְׂמֵחָה! שָׂמֵחַ שֶׁיֵּשׁ לָהּ מִשְׁפָּחָה! שָׂמֵחַ שֶׁעָזַרְתִּי לָהּ!"
"זֶה נִקְרָא אַהֲבָה אֲמִתִּית," סָבְתָא לִטְּפָה אֶת רֹאשׁוֹ. "כְּשֶׁאוֹהֲבִים מִישֶׁהוּ, שְׂמֵחִים בְּשִׂמְחָתוֹ – גַּם אִם הוּא לֹא לְיָדֵנוּ."
טוּבְיָה הִבִּיט שׁוּב בַּקֵּן. הַצִּפּוֹר צִיְּצָה, כְּאִלּוּ אוֹמֶרֶת שָׁלוֹם.
"הֵיי, צִפּוֹר," הוּא לָחַשׁ. "אֲנִי מִתְגַּעְגֵּעַ אֵלַיִךְ. אֲבָל אֲנִי כָּל כָּךְ שָׂמֵחַ שֶׁאַתְּ יְכוֹלָה לָעוּף."
וְהַחֹר בַּלֵּב? הוּא לֹא נֶעֱלַם לְגַמְרֵי. אֲבָל עַכְשָׁו הוּא הָיָה מָלֵא בִּתְחוּשָׁה חַמָּה – הַשִּׂמְחָה עַל הַטּוֹב שֶׁקּוֹרֶה לְמִי שֶׁאֲנַחְנוּ אוֹהֲבִים.
מֵאָז, כָּל בֹּקֶר, טוּבְיָה מֵצִיץ בַּחַלּוֹן לִרְאוֹת אֶת הַצִּפּוֹרִים עַל הָעֵץ. לִפְעָמִים הוּא עֲדַיִן מַרְגִּישׁ גַּעְגּוּעַ קָטָן, אֲבָל בְּעִקָּר הוּא מַרְגִּישׁ גַּאֲוָה וְשִׂמְחָה.
"אַתְּ יוֹדַעַת מָה?" הוּא אָמַר לְאִמָּא יוֹם אֶחָד. "עַכְשָׁו אֲנִי מֵבִין. אַהֲבָה זֶה לֹא רַק לְהַחֲזִיק. אַהֲבָה זֶה גַּם לִשְׂמֹחַ שֶׁטּוֹב לְמִי שֶׁאוֹהֲבִים."
וְאִמָּא חִבְּקָה אוֹתוֹ חָזָק וְאָמְרָה: "אֵיזֶה יֶלֶד חָכָם יֵשׁ לִי."
