חמשת אלפים זהובים

בָּעִיר אַשְׁקְלוֹן, מַמָּשׁ לְיַד הַיָּם הַגָּדוֹל וְהַכָּחֹל, גָּר גּוֹי אֶחָד מְיֻחָד בְּשֵׁם דָּמָא בֶּן נְתִינָה. לְדָמָא הָיוּ תַּלְתַּלִּים שֶׁקָּפְצוּ עַל רֹאשׁוֹ כְּמוֹ קְפִיצִים שְׂמֵחִים בְּכָל פַּעַם שֶׁהוּא רָץ, וְעֵינַיִם שֶׁנָּצְצוּ כְּמוֹ כּוֹכָבִים קְטַנִּים כְּשֶׁהוּא חִיֵּךְ.
אֲבָל הַדָּבָר הֲכִי מְיֻחָד אֵצֶל דָּמָא? הַלֵּב שֶׁלּוֹ. לֵב גָּדוֹל-גָּדוֹל-גָּדוֹל שֶׁהָיָה מָלֵא בְּאַהֲבָה לְאַבָּא שֶׁלּוֹ. אוֹי, כַּמָּה הוּא אָהַב אֶת אַבָּא שֶׁלּוֹ!
בֹּקֶר אֶחָד, הַשֶּׁמֶשׁ הִתְעוֹרְרָה וְצָבְעָה אֶת הַשָּׁמַיִם בְּכָתֹם וָרֹד, פִּתְאוֹם – בּוּם! בּוּם! בּוּם! – מִישֶׁהוּ דָּפַק בַּדֶּלֶת.
דָּמָא פָּתַח אֶת הַדֶּלֶת וְרָאָה… שְׁלוֹשָׁה חֲכָמִים! אוֹי, אֵיזֶה חֲכָמִים! חַכְמֵי יִשְׂרָאֵל הַקְּדוֹשִׁים! עִם עֵינַיִם חֲכָמוֹת וְטוֹבוֹת, זְקֵנִים לְבָנִים וַאֲרֻכִּים שֶׁרִחֲפוּ בָּרוּחַ כְּמוֹ עֲנָנִים רַכִּים.
"שָׁלוֹם לְךָ, דָּמָא!" אָמַר הֶחָכָם הָרִאשׁוֹן, וְקוֹלוֹ הָיָה עָמֹק וּמָתוֹק כְּמוֹ דְּבַשׁ.
"שָׁמַעְנוּ שֶׁיֵּשׁ לְךָ אֶבֶן מְיֻחֶדֶת!" אָמַר הֶחָכָם הַשֵּׁנִי.
"אֶבֶן שֶׁאֲנַחְנוּ צְרִיכִים לַבֶּגֶד שֶׁל הַכֹּהֵן הַגָּדוֹל בְּבֵית הַמִּקְדָּשׁ!" הוֹסִיף הֶחָכָם הַשְּׁלִישִׁי, וְעֵינָיו נָצְצוּ.
דָּמָא הִרְגִּישׁ אֵיךְ הַלֵּב שֶׁלּוֹ מַתְחִיל לִדְפֹּק מַהֵר-מַהֵר-מַהֵר! "יֵשׁ לִי! יֵשׁ לִי אֶת הָאֶבֶן הַמְּיֻחֶדֶת!" קָרָא בְּהִתְרַגְּשׁוּת. "הִיא כְּחֻלָּה כְּמוֹ הַיָּם בְּיוֹם קַיִץ, וּמְנַצְנֶצֶת כְּמוֹ אֶלֶף כּוֹכָבִים קְטַנִּים שֶׁנִּלְכְּדוּ בְּתוֹכָהּ!"
"מְצֻיָּן!" קָרְאוּ הַחֲכָמִים יַחַד, וּכְאִלּוּ אוֹר קָטָן הֵאִיר אֶת פְּנֵיהֶם. "כַּמָּה תִּרְצֶה עֲבוּרָהּ?"
דָּמָא חָשַׁב, חָשַׁב, וְחָשַׁב. הוּא אֲפִלּוּ גֵּרֵד אֶת הָאַף שֶׁלּוֹ (כִּי זֶה עוֹזֵר לַחֲשֹׁב טוֹב יוֹתֵר, כַּמּוּבָן!).
"הָאֶבֶן הַזֹּאת שָׁוָה אֶלֶף שִׁקְלֵי זָהָב!" אָמַר לְבַסּוֹף.
"אֶלֶף שִׁקְלֵי זָהָב?" אָמַר אֶחָד הַחֲכָמִים. "זֶה נִשְׁמָע סָבִיר. אֲנַחְנוּ מַסְכִּימִים!"
דָּמָא כִּמְעַט וְהִתְגַּלְגֵּל מֵרֹב שִׂמְחָה! "יֹפִי! חַכּוּ רֶגַע אֶחָד, וְאָבִיא לָכֶם אֶת הָאֶבֶן הֲכִי יָפֶה בָּעוֹלָם!"
הוּא רָץ עַל קְצוֹת הָאֶצְבָּעוֹת לַחֶדֶר שֶׁל אַבָּא, נִרְגָּשׁ כְּמוֹ פַּרְפַּר שֶׁטַּעַם פֶּרַח מָתוֹק. אֲבָל אָז… הוּא עָצַר.
אַבָּא שֶׁלּוֹ יָשָׁן. יָשַׁן שֵׁנָה עֲמֻקָּה-עֲמֻקָּה-עֲמֻקָּה, עִם חִיּוּךְ קָטָן עַל הַפָּנִים. וְהַמַּפְתֵּחַ לַקֻּפְסָה עִם הָאֶבֶן הַמְּיֻחֶדֶת? הָיָה מַמָּשׁ מִתַּחַת לַכָּרִית שֶׁלּוֹ!
דָּמָא חָזַר אֶל הַחֲכָמִים בִּצְעָדִים אִטִּיִּים.
"אֲנִי… אֲנִי מִצְטַעֵר," אָמַר בְּקוֹל שָׁקֵט, "אֲבָל אֲנִי לֹא יָכוֹל לִמְכֹּר לָכֶם אֶת הָאֶבֶן עַכְשָׁו."
הַחֲכָמִים הִסְתַּכְּלוּ אֶחָד עַל הַשֵּׁנִי בְּמַבָּט מוּזָר.
"אָה," אָמַר הֶחָכָם הָרִאשׁוֹן וְחִיֵּךְ חִיּוּךְ חָכָם, "אֲנִי מֵבִין. אַתָּה חוֹשֵׁב שֶׁהַמְּחִיר לֹא מַסְפִּיק טוֹב, נָכוֹן?"
דָּמָא פָּתַח אֶת פִּיו לְהַסְבִּיר, אֲבָל הֶחָכָם הַשֵּׁנִי כְּבָר דִּבֵּר:
"אֲנַחְנוּ נְשַׁלֵּם אַלְפַּיִם שִׁקְלֵי זָהָב!" הִכְרִיז. "פִּי שְׁנַיִם מִמָּה שֶׁבִּקַּשְׁתָּ!"
"לֹא, לֹא, זֶה לֹא..פָּשׁוּט אַבָּא שֶׁלִּי יָשָׁן עַל הַמַּפְתֵּחַ שֶׁל הַקֻּפְסָה וַאֲנִי לֹא יָכוֹל לְהָעִיר אוֹתוֹ…" נִסָּה דָּמָא לְהַסְבִּיר.
"שְׁלֹשֶׁת אֲלָפִים!" קָרָא הֶחָכָם הַשְּׁלִישִׁי, וְעֵינָיו הִתְרַחֲבוּ. "שְׁלֹשֶׁת אֲלָפִים שִׁקְלֵי זָהָב! זֶה יוֹתֵר כֶּסֶף מִמָּה שֶׁרָאִיתָ בְּכָל הַחַיִּים שֶׁלְּךָ!"
דָּמָא נָשַׁם עָמֹק. "חֲכָמִים יְקָרִים," אָמַר בְּקוֹל שָׁקֵט אֲבָל בָּרוּר, "זֶה לֹא עִנְיָן שֶׁל כֶּסֶף. אַבָּא שֶׁלִּי יָשָׁן, וְהַמַּפְתֵּחַ לַקֻּפְסָה עִם הָאֶבֶן נִמְצָא מִתַּחַת לַכָּרִית שֶׁלּוֹ. אֲנִי לֹא יָכוֹל לְהָעִיר אוֹתוֹ."
הַחֲכָמִים הִבִּיטוּ בּוֹ בְּתַדְהֵמָה.
"אֲבָל זוֹ אֶבֶן לְבֵית הַמִּקְדָּשׁ!" אָמַר הֶחָכָם הָרִאשׁוֹן.
"חֲמֵשֶׁת אֲלָפִים שִׁקְלֵי זָהָב!" הִצִּיעַ הֶחָכָם הַשֵּׁנִי. "דַּי, אַתָּה יָכוֹל לִקְנוֹת אַרְמוֹן עִם כָּל כָּךְ הַרְבֵּה כֶּסֶף!"
דָּמָא הִרְגִּישׁ אֵיךְ הַלֵּב שֶׁלּוֹ נִקְרַע. כַּמָּה הוּא רָצָה לִמְכֹּר אֶת הָאֶבֶן! כַּמָּה הוּא רָצָה אֶת הַכֶּסֶף! וְכַמָּה הוּא רָצָה לַעֲזֹר לַחֲכָמִים! אֲבָל…
"אֲנִי לֹא יָכוֹל לְהָעִיר אֶת אַבָּא," אָמַר בְּשֶׁקֶט. "אֲנִי אוֹהֵב אוֹתוֹ יוֹתֵר מִכָּל דָּבָר אַחֵר."
הַחֲכָמִים נֶאֶנְחוּ יַחַד.
"אֲנַחְנוּ מְבִינִים, שֶׁאַתָּה לֹא רוֹצֶה לִמְכֹּר אֶת הָאֶבֶן" אָמַר הֶחָכָם הַזָּקֵן בְּיוֹתֵר. "אֵין לָנוּ בְּרֵרָה אֶלָּא לָלֶכֶת וּלְחַפֵּשׂ אֵצֶל מִישֶׁהוּ אַחֵר."
דָּמָא הִרְגִּישׁ כְּאִלּוּ אֶבֶן גְּדוֹלָה נָפְלָה עַל הַלֵּב שֶׁלּוֹ. "אֲנִי מֵבִין," לָחַשׁ.
"אֲנַחְנוּ נַמְשִׁיךְ בְּדַרְכֵּנוּ," אָמְרוּ הַחֲכָמִים. "שָׁלוֹם לְךָ, דָּמָא."
דָּמָא עָמַד בְּפֶתַח הַבַּיִת וְרָאָה אֶת הַחֲכָמִים הוֹלְכִים, הוֹלְכִים, הוֹלְכִים… עַד שֶׁנֶּעֶלְמוּ בִּקְצֵה הַדֶּרֶךְ.
בָּעֶרֶב, כְּשֶׁאַבָּא שֶׁל דָּמָא הִתְעוֹרֵר, דָּמָא סִפֵּר לוֹ מָה קָרָה.
"אַבָּא," אָמַר, וְהַדְּמָעוֹת כִּמְעַט זָלְגוּ מֵעֵינָיו, "הִפְסַדְתִּי כָּל כָּךְ הַרְבֵּה כֶּסֶף הַיּוֹם. הַחֲכָמִים רָצוּ לְשַׁלֵּם חֲמֵשֶׁת אֲלָפִים שִׁקְלֵי זָהָב עֲבוּר הָאֶבֶן שֶׁלִּי!"
אַבָּא שֶׁל דָּמָא פָּתַח אֶת עֵינָיו הַגְּדוֹלוֹת. "וְלָמָּה לֹא מָכַרְתָּ לָהֶם?"
"כִּי…" דָּמָא הִרְגִּישׁ חִיּוּךְ קָטָן צוֹמֵחַ עַל פָּנָיו לַמְרוֹת הַדְּמָעוֹת, "כִּי אַתָּה יָשַׁנְתָּ, וְהַמַּפְתֵּחַ הָיָה מִתַּחַת לַכָּרִית שֶׁלְּךָ. לֹא רָצִיתִי לְהָעִיר אוֹתְךָ."
אַבָּא שֶׁל דָּמָא הִשְׁתַּתֵּק. וְאָז, לְאַט-לְאַט, דְּמָעוֹת הִתְחִילוּ לִזְלֹג מֵעֵינָיו. הוּא חִבֵּק אֶת דָּמָא חָזָק-חָזָק-חָזָק.
"בְּנִי הַיָּקָר," לָחַשׁ, "אַתָּה עָשִׂיתָ דָּבָר יָקָר יוֹתֵר מִכָּל הַזָּהָב בָּעוֹלָם. אַתָּה כִּבַּדְתָּ אֶת אָבִיךְ."
דָּמָא הִרְגִּישׁ חֹם נָעִים מְמַלֵּא אֶת לִבּוֹ. הוּא אָמְנָם הִפְסִיד הַרְבֵּה כֶּסֶף, אֲבָל הִרְוִיחַ מַשֶּׁהוּ הַרְבֵּה יוֹתֵר יָקָר – אֶת הַשִּׂמְחָה שֶׁל אַבָּא שֶׁלּוֹ.
שָׁנָה אַחַת אַחַר כָּךְ, קָרָה דָּבָר מַדְהִים בַּחַוָּה שֶׁל דָּמָא. פָּרָה אֲדֻמָּה נוֹלְדָה שָׁם! אֲבָל לֹא סְתָם פָּרָה אֲדֻמָּה – פָּרָה אֲדֻמָּה לְגַמְרֵי-לְגַמְרֵי-לְגַמְרֵי, בְּלִי אֲפִלּוּ שְׂעָרָה אַחַת בְּצֶבַע אַחֵר! זוֹ פָּרָה אֲדֻמָּה שֶׁאֶפְשָׁר לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהּ לְבֵית הַמִּקְדָּשׁ!
וְהִנֵּה, מִי הִגִּיעַ? אוֹתָם חֲכָמִים!
"דָּמָא! דָּמָא!" קָרְאוּ בְּהִתְרַגְּשׁוּת, "אֲנַחְנוּ רוֹצִים לִקְנוֹת אֶת הַפָּרָה הָאֲדֻמָּה שֶׁלְּךָ! אֲנַחְנוּ מוּכָנִים לְשַׁלֵּם הַרְבֵּה-הַרְבֵּה כֶּסֶף!"
"כַּמָּה?" שָׁאַל דָּמָא בְּסַקְרָנוּת.
"חֲמֵשֶׁת אֲלָפִים שִׁקְלֵי זָהָב!" אָמְרוּ הַחֲכָמִים. "זֶה הֲמוֹן כֶּסֶף!"
דָּמָא חָשַׁב רֶגַע, וְאָז חִיֵּךְ חִיּוּךְ רָחָב. "אֶשְׂמַח לִמְכֹּר לָכֶם אֶת הַפָּרָה," הוּא אָמַר, "אֲנִי יוֹדֵעַ שֶׁתְּשַׁלְּמוּ לִי עָלֶיהָ כָּל כַּמּוּת כֶּסֶף שֶׁאֲבַקֵּשׁ מִכֶּם. כִּי הִיא שָׁוָה בְּמִשְׁקָלָהּ זָהָב, אֲבָל אֲנִי רוֹצֶה בְּדִיּוּק חֲמֵשֶׁת אֲלָפִים שִׁקְלֵי זָהָב. לֹא יוֹתֵר, כִּי זֶה הַכֶּסֶף שֶׁהִפְסַדְתִּי כַּאֲשֶׁר כִּבַּדְתִּי אֶת אַבָּא, וְכַנִּרְאֶה זֶה מָה שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא רָצָה לְהַחְזִיר לִי."
"אֲבָל דָּמָא," אָמְרוּ הַחֲכָמִים בְּתַדְהֵמָה, "הַפָּרָה הַזֹּאת שָׁוָה הַרְבֵּה יוֹתֵר!"
דָּמָא חִיֵּךְ חִיּוּךְ רַךְ. "אֲנִי יוֹדֵעַ. אֲבָל זֶה בְּדִיּוּק הַסְּכוּם שֶׁהִפְסַדְתִּי כְּשֶׁלֹּא מָכַרְתִּי לָכֶם אֶת הָאֶבֶן. וְזֶה מַסְפִּיק לִי."
הַחֲכָמִים הִבִּיטוּ בְּדָמָא בְּהַעֲרָכָה גְּדוֹלָה. "אַתָּה בֶּאֱמֶת מְיֻחָד, דָּמָא," אָמְרוּ, וְעֵינֵיהֶם מְלֵאוֹת בִּדְמָעוֹת שֶׁל הִתְרַגְּשׁוּת.
וְכָךְ, דָּמָא קִבֵּל בְּדִיּוּק אֶת הַסְּכוּם שֶׁהִפְסִיד. אֲבָל הוּא יָדַע שֶׁהִרְוִיחַ הַרְבֵּה יוֹתֵר – הוּא לָמַד מָה בֶּאֱמֶת חָשׁוּב בַּחַיִּים, וְהוּא לִמֵּד אֶת הָעוֹלָם שִׁעוּר שֶׁעוֹבֵר עַד הַיּוֹם מִדּוֹר לְדוֹר..
וְהַסִּפּוּר הַזֶּה? הוּא מְלַמֵּד אוֹתָנוּ עַד הַיּוֹם כַּמָּה חָשׁוּב לְכַבֵּד אֶת הַהוֹרִים שֶׁלָּנוּ. כִּי לִפְעָמִים הַדְּבָרִים הֲכִי יְקָרִים בָּעוֹלָם הֵם לֹא אֵלֶּה שֶׁנּוֹצְצִים וּמַבְרִיקִים, אֶלָּא אֵלֶּה שֶׁבָּאִים מֵהַלֵּב.