טוּבְיָה וַחֲבֵרָיו יָשְׁבוּ בַּגִּנָּה בְּיוֹם שְׁטוּף שֶׁמֶשׁ שֶׁל חֻפְשַׁת פֶּסַח. הֵם סִיְּמוּ זֶה עַתָּה לִשְׁמֹעַ אֶת סִפּוּר יְצִיאַת מִצְרַיִם מִפִּי סַבָּא יַעֲקֹב, וְרֹאשָׁם הִתְמַלֵּא בִּתְמוּנוֹת שֶׁל עַם יִשְׂרָאֵל בּוֹרֵחַ מִמִּצְרַיִם וְהַיָּם הַנִּבְקָע לִשְׁנַיִם.
"יוֹדְעִים מָה?" קָרָא טוּבְיָה לְפֶתַע, "בּוֹאוּ נַעֲשֶׂה הַצָּגָה שֶׁל קְרִיעַת יַם סוּף! יֵשׁ לִי בְּרֵכָה מִתְנַפַּחַת בַּמַּחְסָן!"
"רַעְיוֹן מַבְרִיק!" קָפַץ דָּנִי בְּהִתְלַהֲבוּת. "אֲנִי רוֹצֶה לִהְיוֹת מֹשֶׁה רַבֵּנוּ!"
"אֲנִי אֶהְיֶה פַּרְעֹה שֶׁרוֹדֵף אַחֲרֵיכֶם," הִכְרִיז יִצְחָק וְהִתְחִיל לָרוּץ בַּגִּנָּה כְּמוֹ מֶלֶךְ כּוֹעֵס.
הַיְּלָדִים רָצוּ לַמַּחְסָן וְהוֹצִיאוּ אֶת הַבְּרֵכָה הַכְּחֻלָּה הַמִּתְנַפַּחַת. הֵם נָשְׁפוּ וְנָשְׁפוּ עַד שֶׁלְּחַיֵּיהֶם הִתְנַפְּחוּ וְהֶאֱדִימוּ, עַד שֶׁסּוֹף סוֹף הַבְּרֵכָה עָמְדָה זְקוּפָה וּמוּכָנָה.
"עַכְשָׁו צָרִיךְ לְמַלֵּא אוֹתָהּ בְּמַיִם," אָמַר טוּבְיָה וּמָשַׁךְ אֶת הַצִּנּוֹר מֵהַפִּנָּה.
"וְאָז נִבְקַע אוֹתָהּ בָּאֶמְצַע, מַמָּשׁ כְּמוֹ יַם סוּף!" הוֹסִיף דָּנִי. "זֶה בֶּטַח כָּל כָּךְ קַל! מֹשֶׁה פָּשׁוּט הֵרִים אֶת הַמַּטֶּה שֶׁלּוֹ וְזֶהוּ – הַיָּם נֶחֱצָה לִשְׁנַיִם!"
כְּשֶׁהַבְּרֵכָה הִתְמַלְּאָה בְּמַיִם, טוּבְיָה מָצָא מַקֵּל אָרֹךְ בַּגִּנָּה. "זֶה יִהְיֶה הַמַּטֶּה שֶׁל מֹשֶׁה," הִכְרִיז בַּחֲגִיגִיּוּת. "עַכְשָׁו נִרְאֶה אֵיךְ בּוֹקְעִים אֶת הַיָּם."
טוּבְיָה נֶעֱמַד מוּל הַבְּרֵכָה, הֵרִים אֶת הַמַּקֵּל גָּבוֹהַּ בָּאֲוִיר כְּמוֹ שֶׁדִּמְיֵן שֶׁמֹּשֶׁה עָשָׂה, וְהִכְרִיז בְּקוֹל רָם: "וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל יָבוֹאוּ בְּתוֹךְ הַיָּם בַּיַּבָּשָׁה!"
הוּא הוֹרִיד אֶת הַמַּקֵּל בִּתְנוּעָה דְּרָמָטִית… וְשׁוּם דָּבָר לֹא קָרָה. הַמַּיִם הִמְשִׁיכוּ לָנוּחַ בְּשַׁלְוָה בְּתוֹךְ הַבְּרֵכָה.
"אוּלַי צָרִיךְ לְהַכּוֹת בַּמַּיִם, כְּמוֹ בַּסִּפּוּר שֶׁל מֹשֶׁה וְהַסֶּלַע?" הִצִּיעַ יִצְחָק. טוּבְיָה נִסָּה גַּם אֶת זֶה, אֲבָל הַמַּיִם רַק הִתִּיזוּ עַל בְּגָדָיו.
"אֲנִי אֲנַסֶּה!" הִתְנַדֵּב דָּנִי וְלָקַח אֶת הַמַּקֵּל. הוּא הִכְנִיס אוֹתוֹ לְתוֹךְ הַמַּיִם וְנִסָּה לִדְחֹף אוֹתָם לַצְּדָדִים. הַיְּלָדִים נִסּוּ גַּם לְהַכְנִיס קֶרֶשׁ בָּאֶמְצַע, וַאֲפִלּוּ שְׂמִיכָה, אֲבָל שׁוּם דָּבָר לֹא עָבַד. הַמַּיִם תָּמִיד חָזְרוּ לִמְקוֹמָם.
אַחֲרֵי שָׁעָה שֶׁל נִסְיוֹנוֹת כּוֹשְׁלִים, יָשְׁבוּ שְׁלֹשֶׁת הַחֲבֵרִים מְאֻכְזָבִים עַל הַדֶּשֶׁא. בִּגְדֵיהֶם הָיוּ רְטֻבִּים וְהַבְּרֵכָה עֲדַיִן מְלֵאָה, לְלֹא שׁוּם סִימָן לַבְּקִיעָה.
"זֶה מַמָּשׁ קָשֶׁה," נֶאֱנַח טוּבְיָה. "חָשַׁבְתִּי שֶׁזֶּה יִהְיֶה קַלֵּי קַלּוּת."
"אוּלַי זֶה לֹא בֶּאֱמֶת כָּל כָּךְ פָּשׁוּט כְּמוֹ שֶׁחָשַׁבְנוּ," אָמַר דָּנִי בְּשֶׁקֶט.
בְּאוֹתוֹ רֶגַע, יָצָא סַבָּא יַעֲקֹב לַגִּנָּה וְרָאָה אֶת הַיְּלָדִים הַמְּאֻכְזָבִים. "מָה קָרָה לָכֶם, חֲמוּדִים? לָמָּה אַתֶּם כָּל כָּךְ רְטֻבִּים?"
"נִסִּינוּ לַעֲשׂוֹת קְרִיעַת יַם סוּף עִם הַבְּרֵכָה," הִסְבִּיר טוּבְיָה, "אֲבָל לֹא הִצְלַחְנוּ."
"כֵּן," הוֹסִיף יִצְחָק, "חָשַׁבְנוּ שֶׁזֶּה יִהְיֶה קַל כְּמוֹ בַּסִּפּוּר, אֲבָל עַכְשָׁו אֲנַחְנוּ מְבִינִים שֶׁלִּבְקֹעַ יָם זֶה מַמָּשׁ לֹא פָּשׁוּט!"
"בֶּאֱמֶת נִסִּינוּ הַכֹּל," אָמַר דָּנִי בְּהִתְרַגְּשׁוּת. "הֵרַמְנוּ מַקֵּל, דָּחַפְנוּ אֶת הַמַּיִם, אֲפִלּוּ נִסִּינוּ לְהַכְנִיס קֶרֶשׁ, אֲבָל הַמַּיִם פָּשׁוּט לֹא נִשְׁאָרִים בַּצְּדָדִים!"
טוּבְיָה הִבִּיט בְּסַבָּא בְּעֵינַיִם מְלֵאוֹת הֲבָנָה חֲדָשָׁה. "סַבָּא, אֲנִי חוֹשֵׁב שֶׁעַכְשָׁו אֲנַחְנוּ מְבִינִים שֶׁמָּה שֶׁמֹּשֶׁה עָשָׂה הָיָה נֵס עֲנָק. רַק ה' יָכוֹל לִגְרֹם לַמַּיִם לַעֲמֹד כְּמוֹ חוֹמָה!"
סַבָּא יַעֲקֹב חִיֵּךְ וְיָשַׁב לְיָדָם. "אָז מָה לְמַדְתֶּם מֵהַנִּסָּיוֹן הַזֶּה?"
"שֶׁצָּרִיךְ אֱמוּנָה גְּדוֹלָה מְאוֹד," אָמַר יִצְחָק. "בְּנֵי יִשְׂרָאֵל הָיוּ צְרִיכִים לְהַאֲמִין שֶׂה' בֶּאֱמֶת יַצִּיל אוֹתָם."
"וּמֹשֶׁה הָיָה צָרִיךְ לִהְיוֹת אַמִּיץ מְאוֹד," הוֹסִיף דָּנִי. "לַעֲמֹד מוּל יָם שָׁלֵם וּלְהַאֲמִין שֶׁהוּא יִבָּקַע."
טוּבְיָה קָפַץ פִּתְאוֹם עַל רַגְלָיו. "סַבָּא, יֵשׁ לִי רַעְיוֹן אֵיךְ בְּכָל זֹאת נוּכַל לַעֲשׂוֹת אֶת הַהַצָּגָה! בִּמְקוֹם לְנַסּוֹת לִבְקֹעַ אֶת הַמַּיִם בֶּאֱמֶת, נִשְׁתַּמֵּשׁ בְּבַד כָּחֹל גָּדוֹל! כְּשֶׁמֹּשֶׁה יָרִים אֶת הַמַּטֶּה, שְׁנֵי יְלָדִים יִמְשְׁכוּ אֶת הַבַּד לַצְּדָדִים!"
"רַעְיוֹן מְצֻיָּן," הִתְלַהֵב סַבָּא. "זֶה מַמָּשׁ כְּמוֹ בַּתֵּאַטְרוֹן."
שְׁלֹשֶׁת הַחֲבֵרִים קָפְצוּ בְּהִתְרַגְּשׁוּת וְרָצוּ לִמְצֹא סָדִין כָּחֹל. הֵם תִּכְנְנוּ מֵחָדָשׁ אֶת הַהַצָּגָה שֶׁלָּהֶם, הַפַּעַם בַּהֲבָנָה עֲמֻקָּה יוֹתֵר שֶׁל הַנֵּס שֶׁהֵם מְנַסִּים לְהַצִּיג.
בְּאוֹתוֹ עֶרֶב, כְּשֶׁהַהוֹרִים יָשְׁבוּ בְּכִסְאוֹת הַגִּנָּה וְהַיְּלָדִים הִצִּיגוּ אֶת קְרִיעַת יַם סוּף עִם הַסָּדִין הַכָּחֹל שֶׁנִּפְתַּח לַשְּׁנַיִם, טוּבְיָה הִרְגִּישׁ הִתְרַגְּשׁוּת גְּדוֹלָה. כְּשֶׁהִגִּיעַ הָרֶגַע שֶׁבּוֹ מֹשֶׁה (דָּנִי) הֵרִים אֶת הַמַּטֶּה, וְיִצְחָק וְטוֹבִיָּה מָשְׁכוּ אֶת הַסָּדִין הַכָּחֹל לַצְּדָדִים, כֻּלָּם מָחֲאוּ כַּפַּיִם.
אַחֲרֵי הַהַצָּגָה, טוּבְיָה נִגַּשׁ לְסַבָּא יַעֲקֹב. "סַבָּא, הַכִּשָּׁלוֹן עִם הַבְּרֵכָה הָיָה בְּעֶצֶם הַחֵלֶק הֲכִי חָשׁוּב. עַכְשָׁו כְּשֶׁאֲנִי מְסַפֵּר עַל קְרִיעַת יַם סוּף, אֲנִי מַרְגִּישׁ אֶת הַנֵּס הַגָּדוֹל שֶׂה' עָשָׂה."
סַבָּא חִבֵּק אֶת טוּבְיָה. "לִפְעָמִים אֲנַחְנוּ לוֹמְדִים הֲכִי הַרְבֵּה דַּוְקָא כְּשֶׁדְּבָרִים לֹא מַצְלִיחִים כְּמוֹ שֶׁחָשַׁבְנוּ."
וְכָךְ, עִם הַבְּגָדִים הַיְּבֵשִׁים וְהַלֵּב מָלֵא בַּהֲבָנָה חֲדָשָׁה, הַיְּלָדִים יָדְעוּ שֶׁכְּשֶׁיַּגִּיעַ לֵיל הַסֵּדֶר, הֵם יְסַפְּרוּ אֶת סִפּוּר יְצִיאַת מִצְרַיִם בְּהִתְרַגְּשׁוּת גְּדוֹלָה עוֹד יוֹתֵר, כִּי הֵם כְּבָר יוֹדְעִים שֶׁלִּפְעָמִים דְּבָרִים שֶׁנִּרְאִים פְּשׁוּטִים בַּסִּפּוּר, הֵם בֶּאֱמֶת נִסִּים גְּדוֹלִים.
