בְּעִיר רְחוֹקָה בְּשֵׁם בַּגְדָּד, לִפְנֵי שָׁנִים רַבּוֹת, חָיוּ שְׁנֵי יְלָדִים אַמִּיצִים – יַעֲקֹב בַּעַל הַשֵּׂעָר הַמְּתֻלְתָּל כְּמוֹ קוֹצִים שְׁחֹרִים, וְיִצְחָק עִם עֵינַיִם חוּמוֹת עֲנָקִיּוֹת שֶׁיָּכְלוּ לִרְאוֹת הַכֹּל!
שְׁנֵיהֶם הָיוּ יְתוֹמִים שֶׁיָּשְׁנוּ תַּחַת כּוֹכָבִים וְאָכְלוּ מָה שֶׁהֵם מָצְאוּ בָּרְחוֹב
וּשְׁנֵיהֶם לֹא הִכִּירוּ אֶחָד אֶת הַשֵּׁנִי
עַד שֶׁיּוֹם אֶחָד- בּוּם! הֵם הִתְנַגְּשׁוּ זֶה בָּזֶה כְּשֶׁרָצוּ לִתְפֹּס אוֹתוֹ תַּפּוּחַ, שֶׁהִתְגּוֹלֵל בָּרְחוֹב.
"אוֹי!" צָעַק יַעֲקֹב, "זֶה הַתַּפּוּחַ שֶׁלִּי!" "לֹא, שֶׁלִּי!" עָנָה יִצְחָק.
אֲבָל בִּמְקוֹם לָרִיב, הֵם פָּרְצוּ בִּצְחוֹק גָּדוֹל וְהֶחְלִיטוּ לְחַלֵּק אֶת הַתַּפּוּחַ. מֵאָז, הֵם הָיוּ צְמוּדִים כְּמוֹ דֶּבֶק!
"נִהְיֶה חֲבֵרִים לָנֶצַח!" קָרְאוּ וְהֵרִימוּ אֶצְבָּעוֹת קְטַנּוֹת בְּהַבְטָחָה סוֹדִית.
יוֹם אֶחָד, הֵם רָאוּ הֲמוֹן אֲנָשִׁים רָצִים כְּמוֹ נְמָלִים עֲסוּקוֹת לְכִוּוּן אַרְמוֹן מְפֹאָר. "וָאוּ! בּוֹא נִרְאֶה מָה קוֹרֶה שָׁם!" קָרָא יַעֲקֹב וְקָפַץ בַּמָּקוֹם מֵהִתְרַגְּשׁוּת. "אוּלַי מְחַלְּקִים אֹכֶל בְּחִנָּם!" הוֹסִיף יִצְחָק בְּעֵינַיִם נוֹצְצוֹת.
זֶה הָיָה הָאַרְמוֹן שֶׁל הַגְּבִיר הַגָּדוֹל רַבִּי אַבְרָהָם בֶּן חִסְדַּאי
הֵם הִתְגַּנְּבוּ פְּנִימָה וְהָעֵינַיִם שֶׁלָּהֶם כִּמְעַט נָפְלוּ מֵהַפָּנִים! הַשֻּׁלְחָנוֹת הָיוּ עֲמוּסִים בְּאֹכֶל שֶׁמֵּעוֹלָם לֹא רָאוּ – עוּגוֹת עֲנָקִיּוֹת, פֵּרוֹת צִבְעוֹנִיִּים וּמַטְעַמִּים שֶׁהֵרִיחַ שֶׁלָּהֶם גָּרַם לַבֶּטֶן לִרְעֹם כְּמוֹ רַעַם!
"אֲנִי חוֹשֵׁב שֶׁהִגַּעְנוּ לְגַן עֵדֶן," לָחַשׁ יִצְחָק וְדָחַף מַהֵר לַחְמָנִיָּה לַכִּיס.
פִּתְאוֹם! בּוּם-בּוּם-בּוּם! תִּזְמֹרֶת הִתְחִילָה לְנַגֵּן, וִילָדִים בִּבְגָדִים לְבָנִים שָׁרוּ כְּמוֹ צִפּוֹרִים!
הַכָּרוֹז הִכְרִיז בְּקוֹל גָּדוֹל, "שְׂאוּ שְׁעָרִים רָאשֵׁיכֶם וְיִכָּנֵס הָרַב הַגָּדוֹל רַבִּי יְהוּדָה בֶּן חִסְדַּאי!"
הַדְּלָתוֹת נִפְתְּחוּ בְּרַעַשׁ אַדִּיר וְלָאוּלָם נִכְנַס בָּחוּר צָעִיר עִם בְּגָדִים מֻזְהָבִים וְזוֹהֲרִים – יְהוּדָה! כֻּלָּם נֶעֶמְדוּ כַּאֲשֶׁר הוּא נִכְנַס לָאוּלָם.
"מִי זֶה חוֹשֵׁב שֶׁהוּא?! הוּא רַק בַּגִּיל שֶׁלָּנוּ!!" לָחַשׁ יַעֲקֹב. "שְׁשְׁשְׁשְׁ! הוּא הוּא תַּלְמִיד חָכָם עָצוּם! וְהוּא הַבֵּן שֶׁל הֶעָשִׁיר הֲכִי גָּדוֹל בָּעִיר," עָנָה מִישֶׁהוּ.
רַבִּי יְהוּדָה הַצָּעִיר הִתְחִיל לְדַבֵּר בְּקוֹל רָם, דִּבְרֵי הַתּוֹרָה שֶׁלּוֹ הָיוּ כָּל כָּךְ נִפְלָאִים וַעֲמֻקִּים שֶׁאֲפִלּוּ הַזְּקֵנִים פָּעֲרוּ פִּיּוֹת בְּהַפְתָּעָה.
יַעֲקֹב וְיִצְחָק, כָּל כָּךְ נִפְעֲמוּ מֵהַמְּאֹרָע, עַד שֶׁהֵם הִתְקָרְבוּ וְנֶעֶמְדוּ מַמָּשׁ מוּל הַפַּרְצוּף שֶׁל רַבִּי יְהוּדָה, עַד שֶׁהֵם הִסְתִּירוּ מִמֶּנּוּ אֶת כָּל הַקָּהָל
פִּתְאוֹם הָעֵינַיִם שֶׁל יְהוּדָה נִנְעֲצוּ בִּשְׁנֵי הַחֲבֵרִים, וְהִבִּיט בָּהֶם בְּתַדְהֵמָה, הוּא מַמָּשׁ לֹא הֵבִין מָה הֵם עוֹשִׂים מוּל הַפַּרְצוּף שֶׁלּוֹ! וְהוּא הִפְסִיק לְדַבֵּר.
מִיָּד שְׁנֵי שׁוֹמְרִים עֲנָקִיִּים תָּפְסוּ אֶת יַעֲקֹב וְיִצְחָק וְהֵעִיפוּ אוֹתָם הַחוּצָה כְּמוֹ שַׂקֵּי תַּפּוּחֵי אֲדָמָה. הֵם נָחֲתוּ בִּשְׁלוּלִית בֹּץ גְּדוֹלָה – שֶׁפַלַאח!
"אָאוּץ'!" קָרָא יַעֲקֹב, כֻּלּוֹ מְכֻסֶּה בְּבֹץ. "עַכְשָׁו אֲנִי כּוֹעֵס!" נָהַם יִצְחָק, מְנַעֵר בֹּץ מֵהַשֵּׂעָר שֶׁלּוֹ.
"בּוֹא נֶאֱרֹב לוֹ בַּלַּיְלָה וְאָז נַכֶּה אוֹתוֹ, עַל הָעֶלְבּוֹן הַנּוֹרָא הַזֶּה!" הִצִּיעַ יַעֲקֹב בְּעֵינַיִם נוֹצְצוֹת. אֲבָל יִצְחָק, בְּהֶבְזֵק שֶׁל גְּאוֹנוּת, קָפַץ עַל רַגְלָיו. "יֵשׁ לִי רַעֲיוֹן הַרְבֵּה יוֹתֵר טוֹב! בּוֹא נַהֲפֹךְ לַחֲכָמִים יוֹתֵר מִמֶּנּוּ! נְלַמֵּד הַרְבֵּה תּוֹרָה עַד שֶׁיִּתְּנוּ לָנוּ כָּבוֹד יוֹתֵר מִמֶּנּוּ וְכָכָה נִנְקֹם בּוֹ!!"
"מַבְרִיק!" צָעַק יַעֲקֹב, וְהֵם הִקְפִּיצוּ כַּפּוֹת יָדַיִם בָּאֲוִיר.
בְּאוֹתוֹ לַיְלָה, הַחֲבֵרִים אָרְזוּ אֶת כָּל הַדְּבָרִים שֶׁלָּהֶם (שֶׁהָיוּ בְּדִיּוּק כְּלוּם) וְיָצְאוּ לְמַסַּע הַרְפַּתְקָאוֹת לָעִיר בֻּרְסִיף, עִיר תַּלְמִידֵי הַחֲכָמִים. הֵם הָלְכוּ בַּמִּדְבָּר, טִפְּסוּ עַל הָרִים, חָצוּ נְהָרוֹת, וּבָרְחוּ מִכְּלָבִים זוֹעֲמִים!
עַד שֶׁהֵם הִגִּיעוּ לבֻּרְסִיף. מֵרֹב שֶׁהֵם הָיוּ עֲיֵפִים הֵם נִרְדְּמוּ עַל הָרִצְפָּה בָּרְחוֹב, אִישׁ זָקֵן עִם זָקָן לָבָן אָרֹךְ עַד הָרִצְפָּה רָאָה אוֹתָם יְשֵׁנִים בַּחוּץ. "הוֹ-הוֹ! מָה יֵשׁ לָנוּ פֹּה?" שָׁאַל בְּקוֹל עָמֹק. "שְׁנֵי נְעָרִים שֶׁלֹּא יוֹדְעִים כְּלוּם, אֲבָל עוֹד חָמֵשׁ שָׁנִים- תַּלְמִידֵי חֲכָמִים גְּדוֹלִים!" הִכְרִיזוּ הַשְּׁנַיִם בְּגַאֲוָה.
הַזָּקֵן צָחַק צְחוֹק שֶׁהִרְעִיד אֶת הַבַּיִת שֶׁלּוֹ. "אָז בּוֹאוּ פְּנִימָה, חֲכָמִים קְטַנִּים, רַק תָּכִינוּ אֶת עַצְמְכֶם שֶׁזֶּה קְצָת יוֹתֵר מֵחָמֵשׁ שָׁנִים!"
בְּמֶשֶׁךְ שְׁמוֹנֶה שָׁנִים, יַעֲקֹב וְיִצְחָק לָמְדוּ תּוֹרָה בִּמְסִירוּת גְּדוֹלָה! שָׁס בָּבְלִי, וִירוּשַׁלְמִי, רִאשׁוֹנִים וְאַחֲרוֹנִים, לָמְדוּ תּוֹרָה מִפִּי זִקְנֵי תַּלְמִידֵי הַחֲכָמִים, וְלֹא יָשְׁנוּ כִּמְעַט בִּכְלָל. וְהֵם בֶּאֱמֶת הָפְכוּ לְתַלְמִידֵי חֲכָמִים עֲצוּמִים!
"עַכְשָׁו!" קָרָא יַעֲקֹב יוֹם אֶחָד, וְהֵנִיף אֶגְרוֹף בָּאֲוִיר, "הִגִּיעַ הַזְּמַן לַחֲזֹר לְבִּגְדָּד!" "רַבִּי יְהוּדָה לֹא יַאֲמִין לְמַרְאֵה עֵינָיו!" צָחַק יִצְחָק.
הֵם חָזְרוּ לְבִּגְדָּד רְכוּבִים עַל סוּסִים לְבָנִים (טוֹב, בְּעֶצֶם עַל חֲמוֹר אֶחָד עִם אָזְנַיִם גְּדוֹלוֹת).
בְּבֵית הַכְּנֶסֶת הַגָּדוֹל, רַבִּי יְהוּדָה בֶּן חִסְדַּאי , שֶׁהָיָה רַב הָעִיר הֶעֱבִיר שִׁעוּר בִּפְנֵי הַקְּהִלָּה. אֲבָל הַפַּעַם, יַעֲקֹב וְיִצְחָק שֶׁכְּבָר הָיוּ – רַבִּי יַעֲקֹב וְרַבִּי יִצְחָק, הֵבִינוּ כָּל מִלָּה שֶׁהוּא אוֹמֵר, וְהֵם גַּם הֵבִינוּ שֶׁהוּא טוֹעֶה בַּעֲנָק!
רַבִּי יִצְחָק כִּמְעַט נֶעֱמַד וּבִיֵּשׁ אֶת רַבִּי יְהוּדָה בָּרַבִּים, אֲבָל רַבִּי יַעֲקֹב עָצַר אוֹתוֹ וְלָחַשׁ לוֹ, "אֲנַחְנוּ כְּבָר יוֹדְעִים שֶׁכָּל הַמַּלְבִּין פְּנֵי חֲבֵרוֹ בָּרַבִּים אֵין לוֹ חֵלֶק לָעוֹלָם הַבָּא, וְחוּץ מִזֶּה שֶׁבִּזְכוּתוֹ שֶׁל רַבִּי יְהוּדָה, הָלַכְנוּ לִלְמֹד תּוֹרָה,
אַחֲרֵי הַדְּרָשָׁה, הֵם נִגְּשׁוּ לְרַבִּי יְהוּדָה. "סְלִיחָה, כְּבוֹד הָרַב," אָמְרוּ בְּנִימוּס, "הַדְּרָשָׁה שֶׁלְּךָ הָיְתָה נִפְלָאָה, אֲבָל בְּכָל זֹאת טָעִיתָ, וּבִגְלַל שֶׁמְּדֻבָּר בַּהֲלָכָה לְמַעֲשֶׂה, אֲנַחְנוּ חַיָּבִים לְהַעֲמִיד אוֹתְךָ עַל טָעוּתְךָ."
רַבִּי יְהוּדָה הִסְתַּכֵּל עֲלֵיהֶם בְּהַפְתָּעָה. "מִי אַתֶּם?" הוּא שָׁאַל, "לֹא רָאִיתִי אֶתְכֶם פֹּה קֹדֶם."
"אֲנַחְנוּ יַעֲקֹב וְיִצְחָק," הֵם חִיְּכוּ, "פָּגַשְׁתָּ אוֹתָנוּ פַּעַם, לִפְנֵי שָׁנִים רַבּוֹת, בַּיּוֹם שֶׁהָפַכְתָּ לְרַב צָעִיר."
יְהוּדָה הִבִּיט בָּהֶם בְּבִלְבּוּל. "לֹא זוֹכֵר… רֶגַע! אַתֶּם אוֹתָם יְלָדִים, עִם הַבְּגָדִים הַקְּרוּעִים?"
"כֵּן, זֶה אֲנַחְנוּ," עָנוּ הַשְּׁנַיִם.
"אֲבָל… אֵיךְ… מָתַי…?" גִּמְגֵּם יְהוּדָה, לֹא מַאֲמִין לְמַרְאֵה עֵינָיו.
"אַחֲרֵי שֶׁזָּרַקְתָּ אוֹתָנוּ מֵהַחֲגִיגָה שֶׁלְּךָ, הֶחְלַטְנוּ לָלֶכֶת לִלְמֹד תּוֹרָה," הִסְבִּיר יַעֲקֹב. "בִּמְקוֹם לִכְעֹס עָלֶיךָ, בָּחַרְנוּ לִהְיוֹת כָּמוֹךָ – חֲכָמִים בַּתּוֹרָה," הוֹסִיף יִצְחָק.
יְהוּדָה עָמַד הָמוּם. "אֲנִי… אֲנִי לֹא יוֹדֵעַ מָה לְהַגִּיד. אֲנִי מִצְטַעֵר מְאוֹד עַל מָה שֶׁעָשִׂיתִי אָז. לֹא הֵבַנְתִּי כַּמָּה פָּגַעְתִּי בָּכֶם."
"זֶה בְּסֵדֶר," חִיְּכוּ הַשְּׁנַיִם, "בִּזְכוּתְךָ הָפַכְנוּ לְמִי שֶׁאֲנַחְנוּ הַיּוֹם."
לְמָחֳרָת, אָסַף רַבִּי יְהוּדָה אָסַף אֶת כָּל אַנְשֵׁי הָעִיר. "רָצִיתִי לְסַפֵּר לָכֶם סִפּוּר מְיֻחָד," אָמַר בְּקוֹל רָם. "לִפְנֵי שָׁנִים, כְּשֶׁהָיִיתִי צָעִיר, פָּגַעְתִּי בִּשְׁנֵי יְלָדִים. חָשַׁבְתִּי שֶׁאֲנִי חָשׁוּב יוֹתֵר, וְעַל כָּךְ אֲנִי מְבַקֵּשׁ אֶת סְלִיחָתָם! וְהֵם הֶרְאוּ לִי שֶׁאֶתְמוֹל טָעִיתִי בִּדְבַר הֲלָכָה…", וְאָז תִּקֵּן רַבִּי יְהוּדָה אֶת טָעוּיוֹתָיו מֵהַשִּׁעוּר הַקּוֹדֵם וְהוֹדָה מִכָּל הַלֵּב לְרַבִּי יַעֲקֹב וְרַבִּי יִצְחָק, בִּפְנֵי כָּל הַקְּהִלָּה.
מֵאָז, שְׁלָשְׁתָּם – יְהוּדָה, יַעֲקֹב וְיִצְחָק – הָפְכוּ לַחֲבֵרִים טוֹבִים. הֵם לִמְּדוּ תּוֹרָה בְּיַחַד
רַבִּי יַעֲקֹב אַבּוּלְעַפְיָה וְרַבִּי יִצְחָק שְׁרָגָא הָפְכוּ גַּם הֵם לְרַבָּנֵי קְהִלּוֹת חֲשׁוּבוֹת בבָּבֶל.
