"זֶה כּוֹבַע מְיֻחָד בְּמִינוֹ!" הִכְרִיז סַבָּא אֵלִיָּהוּ, כְּשֶׁהוֹשִׁיט לְטוֹבִיָּה קֻפְסָה קְטַנָּה עֲטוּפָה בְּנַיָּר צִבְעוֹנִי. "כּוֹבַע פּוּרִים שֶׁהָיָה שַׁיָּךְ לְסַבָּא-רַבָּא שֶׁלִּי!"
טוֹבִיָּה הֵצִיץ בַּקֻּפְסָה בְּעֵינַיִם סַקְרָנִיּוֹת. בִּמְקוֹם כּוֹבַע מַרְשִׁים, הוּא מָצָא פִּיסַת בַּד קְטַנָּה וּמְקֻמֶּטֶת שֶׁנִּרְאֲתָה כְּמוֹ כובע אֲפֹרָ שֶׁדָּרְסָה אוֹתו מְכוֹנִית.
"זֶה… זֶה הַכּוֹבַע?" שָׁאַל טוֹבִיָּה בְּנִימוּס, מְנַסֶּה לְהַסְתִּיר אֶת הָאַכְזָבָה בְּקוֹלוֹ.
"נוּ, שִׂים אוֹתוֹ!" דָּחַק בּוֹ סַבָּא אֵלִיָּהוּ, עֵינָיו נוֹצְצוֹת בְּמַשֶּׁהוּ שֶׁנִּרְאָה חָשׁוּד מְאֹד כְּמוֹ מְזִמָּה קְטַנָּה.
טוֹבִיָּה הִנִּיחַ אֶת הַכִּפָּה הַמְּקֻמֶּטֶת עַל רֹאשׁוֹ. שׁוּם דָּבָר לֹא קָרָה.
"אָה… תּוֹדָה רַבָּה, סַבָּא," אָמַר טוֹבִיָּה בְּחִיּוּךְ מְנֻמָּס.
סַבָּא אֵלִיָּהוּ פָּרַץ בִּצְחוֹק גָּדוֹל. "חָה חָה חָה!"
וְאָז קָרָה דָּבָר מוּזָר. הַכּוֹבַע… זָז. הִתְנַפֵּחַ קְצָת. מַמָּשׁ כְּמוֹ בָּלוֹן קָטָן שֶׁמִּישֶׁהוּ נָפַח בּוֹ קְצָת אֲוִיר.
"מָה זֶה?" קָרָא טוֹבִיָּה, יָדָיו מְמַשְּׁמְשׁוֹת אֶת הַכּוֹבַע שֶׁהָפַךְ פִּתְאוֹם לְבֶּרֶט צָרְפָתִי קָטָן.
"זֶהוּ כּוֹבַע הַצְּחוֹק!" הִסְבִּיר סַבָּא אֵלִיָּהוּ, מוֹחֶה דִּמְעָה מִזָּוִית עֵינוֹ. "הוּא מִתְנַפֵּחַ בְּכָל פַּעַם שֶׁמִּישֶׁהוּ צוֹחֵק לְיָדְךָ!"
בְּבֹקֶר פּוּרִים, טוֹבִיָּה צָעַד בְּגַאֲוָה לַגַּן. הוּא לָבַשׁ אֶת תַּחְפֹּשֶׂת הָאַרְיֵה שֶׁלּוֹ, וְעַל רֹאשׁוֹ הִתְנוֹסֵס "כּוֹבַע הַצְּחוֹק" – שֶׁנִּרְאָה עַכְשָׁו כְּמוֹ כּוֹבַע קוֹסְמִים קָטָן וּמְהֻדָּר.
"וָואוּ, אֵיזֶה כּוֹבַע!" הִתְפַּעֵל דָּנִי, חֲבֵרוֹ הַטּוֹב.
"זֶה כּוֹבַע פּוּרִים מְיֻחָד," הִסְבִּיר טוֹבִיָּה בְּעִנְיָנִיּוּת. "הוּא מִתְנַפֵּחַ כְּשֶׁצּוֹחֲקִים."
"בֶּאֱמֶת?" שָׁאַל דָּנִי בְּסַפְקָנוּת. "נוּ, בֶּאֱמֶת."
"תִּצְחַק וְתִרְאֶה," הִצִּיעַ טוֹבִיָּה.
דָּנִי חָשַׁב רֶגַע, וְאָז אָמַר: "מִישֶׁהוּ טָבַע בְּאֶמְצַע הַיָּם אָז מָה הוּא עָשָׂה? סִפֵּר בְּדִיחַת קֶרֶשׁ וְצָף עָלֶיהָ!"
דָנִי הִתְפַּקֵּעַ מִצְּחוֹק מֵהַבְּדִיחָה שֶׁלּוֹ עַצְמוֹ.
הַכּוֹבַע הִתְנַפֵּחַ מִיָּד, גָּדַל בַּחֲצִי סֶנְטִימֶטֶר וְהָפַךְ צִבְעוֹנִי יוֹתֵר. טוֹבִיָּה וְכָל הַיְּלָדִים פָּרְצוּ בִּצְחוֹק הָמוּם, וְהַכּוֹבַע הִמְשִׁיךְ לְהִתְנַפֵּחַ וּלְשַׁנּוֹת צוּרָה, עַד שֶׁנִּרְאָה כְּמוֹ מִגְבַּעַת אֲדֻמָּה עֲנָקִית.
לְאֹרֶךְ הַיּוֹם, כָּל יֶלֶד בַּגַּן הִתְאַמֵּץ לְהַצְחִיק אֶת טוֹבִיָּה. יִצְחָק עָשָׂה פַּרְצוּפִים מַצְחִיקִים, רוּתִי סִפְּרָה בְּדִיחוֹת, וְהַגַּנֶּנֶת שׁוּלָה אֲפִלּוּ הִצִּיגָה רִקּוּד תַּרְנְגֹלֶת מַצְחִיק בִּמְיֻחָד.
הַכּוֹבַע גָּדַל וְגָדַל, שִׁנָּה צְבָעִים וְצוּרוֹת, עַד שֶׁהָפַךְ לְמִגְדָּל צִבְעוֹנִי שֶׁהִתְנַשֵּׂא לְגֹבַה שֶׁל כִּמְעַט חֲצִי מֶטֶר מֵעַל רֹאשׁוֹ שֶׁל טוֹבִיָּה.
"אֲנִי כְּבָר לֹא יָכוֹל לַעֲבֹר בַּדֶּלֶת!" צָחַק טוֹבִיָּה כְּשֶׁנִּסָּה לָצֵאת מֵהַגַּן בְּסוֹף הַיּוֹם. הַכּוֹבַע הֶעָנָק פָּשׁוּט נִתְקַע בַּמַּשְׁקוֹף.
"אוּלַי תּוֹרִיד אֶת הַכּוֹבַע?" הִצִּיעַ יִצְחָק.
"נִסִּיתִי," קָרָא טוֹבִיָּה, "הוּא לֹא יוֹרֵד! סַבָּא אָמַר שֶׁהוּא יֵרֵד רַק בְּסוֹף הַיּוֹם!"
"אֲנַחְנוּ תְּקוּעִים כָּאן?" שָׁאֲלָה רוּתִי בִּדְאָגָה.
הַגַּנֶּנֶת שׁוּלָה נִסְּתָה לִמְשֹׁךְ אֶת הַכּוֹבַע, לִדְחֹף אֶת טוֹבִיָּה, שׁוּם דָּבָר לֹא עָזַר.
"אוּלַי…" אָמַר פִּתְאוֹם דָּנִי הַקָּטָן, "אוּלַי אִם נִצְחַק כֻּלָּנוּ בְּיַחַד, הַכּוֹבַע יִגְדַּל כָּל כָּךְ עַד שֶׁהוּא יִתְפּוֹצֵץ? כְּמוֹ בָּלוֹן?"
"אוֹ יַגְדִּיל אֶת הַדֶּלֶת," הִתְעָרֵב יִצְחָק.
"שָׁוֶה לְנַסּוֹת," הִסְכִּים טוֹבִיָּה.
וְכָךְ, כָּל יַלְדֵי הַגַּן הִתְאַסְּפוּ סְבִיב טוֹבִיָּה, הֶחְזִיקוּ יָדַיִם בְּמַעְגָּל, וְהִתְחִילוּ לִצְחֹק יַחַד. צְחוֹק קָטָן בַּהַתְחָלָה, שֶׁהָפַךְ לְגָדוֹל יוֹתֵר וְיוֹתֵר, עַד שֶׁכֻּלָּם הִתְגַּלְגְּלוּ מִצְּחוֹק – אֲמִתִּי, מְשֻׁחְרָר, שׁוֹבֵה לֵב.
"יוֹדְעִים מָה סַבָּא אֵלִיָּהוּ תָּמִיד אוֹמֵר?" קָרָא טוֹבִיָּה פִּתְאוֹם, וְקוֹלוֹ הִדְהֵד בַּחֶדֶר הַגָּן. "מִשֶּׁנִּכְנַס אֲדָר מַרְבִּים בְּשִׂמְחָה! חָכַמֵינו הָקְדוֹשִים אָמְרוּ שֶׁבְּפוּרִים יֵשׁ מִצְוָה מְיֻחֶדֶת לִשְׂמֹחַ!"
"אֲנִי חוֹשֶׁבֶת שֶׁאֲנַחְנוּ עוֹשִׂים עֲבוֹדָה טוֹבָה מְאֹד עם המִּצְוָה הַזֹּאת!" צָחֲקָה הַגַּנֶּנֶת שׁוּלָה, מוֹחָה דִּמְעוֹת צְחוֹק מֵעֵינֶיהָ.
וְאָז – פּוּף! לֹא הַכּוֹבַע הִתְפּוֹצֵץ, אֶלָּא מַשֶּׁהוּ בַּמַּשְׁקוֹף הַדֶּלֶת הִשְׁתַּחְרֵר. הָאוֹר זָרַם פְּנִימָה, וְהַדֶּלֶת כְּאִלּוּ הִתְרַחֲבָה. טוֹבִיָּה עָבַר בְּקַלּוּת עִם הַכּוֹבַע הֶעָנָק שֶׁלּוֹ.
"הַצְּחוֹק שֶׁלָּנוּ הִרְחִיב אֶת הַדֶּלֶת?" שָׁאַל דָּנִי בִּפְלִיאָה.
הַגַּנֶּנֶת שׁוּלָה חִיְּכָה חִיּוּךְ חָכָם. "הַצְּחוֹק מַרְחִיב אֶת הַלֵּב, וּכְשֶׁהַלֵּב רָחָב – שׁוּם דָּבָר לֹא יָכוֹל לַעֲצֹר אוֹתוֹ."
בָּאוֹתוֹ עֶרֶב, כְּשֶׁטּוֹבִיָּה חָזַר הַבַּיְתָה, הַכּוֹבַע הִצְטַמֵּק לְגָדְלוֹ הַמְּקוֹרִי. הוּא רָץ לְסַפֵּר לְסַבָּא אֵלִיָּהוּ עַל הַהַרְפַּתְקָה.
"סַבָּא, הַכּוֹבַע כִּמְעַט תָּקַע אוֹתִי בַּגַּן!"
"יָדַעְתִּי שֶׁזֶּה יִקְרֶה," צָחַק סַבָּא. "זֶה קָרָה גַּם לִי בְּגִיל שֶׁלְּךָ. מָה לָמַדְתָּ?"
טוֹבִיָּה חָשַׁב רֶגַע, וְאָז חִיֵּךְ. ""שֶׁמִּצְוָה גְּדוֹלָה לִהְיוֹת בְּשִׂמְחָה תָּמִיד!"
סַבָּא אֵלִיָּהוּ הִנְהֵן בִּשְׂבִיעוּת רָצוֹן, וְטָמַן אֶת הַכּוֹבַע בַּקֻּפְסָה.
"מוּכָן לְשָׁנָה הַבָּאָה?"
