לִפְנֵי שָׁנִים רַבּוֹת, בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, חַי רוֹעֵה צֹאן טוֹב לֵב בְּשֵׁם עֲקִיבָא.
עֲקִיבָא אָהַב מְאוֹד אֶת הַכְּבָשִׂים שֶׁלּוֹ. כָּל יוֹם הָיָה מוֹבִיל אוֹתָן לֶהָרִים הַיְּרֻקִּים, דּוֹאֵג שֶׁיִּשְׁתּוּ מַיִם צְלוּלִים וַיֹּאכְלוּ עֵשֶׂב רַעֲנָן.
יוֹם אֶחָד, כְּשֶׁהוֹבִיל אֶת הַצֹּאן לִשְׁתּוֹת מֵהַבְּאֵר, פָּגַשׁ אֶת רָחֵל, בִּתּוֹ שֶׁל כַּלְבָּא שָׂבוֹעַ הֶעָשִׁיר.
"אַתָּה רוֹעֶה כָּל כָּךְ טוֹב וְעָדִין," אָמְרָה רָחֵל. "אִם תִּלְמַד תֵּלֵךְ לִלְמֹד תּוֹרָה, אֶשְׂמַח לְהִתְחַתֵּן אִתְּךָ."
עֲקִיבָא הִסְמִיק. הוּא רָצָה מְאוֹד לְהִתְחַתֵּן עִם רָחֵל, אֲבָל הָיָה הוּא הָיָה בְּגִיל אַרְבָּעִים, הוּא עֲדַיִן לֹא יָדַע לִקְרֹא אֲפִילּוּ אוֹת אַחַת!
עֲקִיבָא הִתְחַתֵּן עִם רָחֵל, וְהָיָה צָרִיךְ לָלֶכֶת לִלְמֹד תּוֹרָה.
"אֵיךְ אוּכַל לִלְמֹד?" לָחַשׁ לְעַצְמוֹ בַּלַּיְלָה. "אֲנִי כְּבָר מְבֻגָּר. וְגַם… אֲנִי לֹא זוֹכֵר דְּבָרִים טוֹב."
לְמָחֳרָת, כְּשֶׁהָלַךְ עִם הַצֹּאן, רָאָה מַשֶּׁהוּ מְעַנְיֵן לְיַד הַבְּאֵר: אֶבֶן גְּדוֹלָה וַעֲגֻלָּה עִם חֹר בָּאֶמְצַע.
"מִי עָשָׂה אֶת הַחֹר הַזֶּה בָּאֶבֶן הַקָּשָׁה?" שָׁאַל עֲקִיבָא אֶת שׁוֹאֵב הַמַּיִם.
"אַף אֶחָד לֹא עָשָׂה אוֹתוֹ בְּכַוָּנָה," חִיֵּךְ הָאִישׁ. "זֶה הַמַּיִם! טִפָּה אַחֲרֵי טִפָּה, יוֹם אַחֲרֵי יוֹם, הֵם חוֹקְקוּ אֶת הָאֶבֶן."
עֵינָיו שֶׁל עֲקִיבָא נִפְתְּחוּ לִרְוָחָה. "אִם טִפּוֹת מַיִם רַכּוֹת יְכוֹלוֹת לַחֲצֹב בְּאֶבֶן קָשָׁה," חָשַׁב, "גַּם הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה תַּצְלִיחַ לַחְדֹּר לְלִבִּי אִם רַק אֶלְמַד אוֹתָהּ עוֹד וָעוֹד!"
אֲבָל עֲקִיבָא עֲדַיִן דָּאַג. "מָה יִקְרֶה כְּשֶׁאֵלֵךְ לְבֵית הַסֵּפֶר? כֻּלָּם יְלָדִים קְטַנִּים, וַאֲנִי כְּבָר אִישׁ מְבֻגָּר. כֻּלָּם יִצְחֲקוּ עֲלֵי!"
כְּשֶׁשִּׁתֵּף אֶת רָחֵל בַּחֲשָׁשׁוֹתָיו, הִיא חִיְּכָה וּבִקְּשָׁה מִמֶּנּוּ לְחַכּוֹת.
לְמָחֳרָת, רָחֵל הִגִּיעָה עִם חֲמוֹר מוּזָר. עַל גַּבּוֹ צָמְחוּ עֲצִיצִים קְטַנִּים עִם פְּרָחִים צִבְעוֹנִיִּים!
הִיא בִּקְּשָׁה מִמֶּנּוּ לָקַחַת אֶת "חֲמוֹר-הַגִּנָּה" הַמַּצְחִיק לַשּׁוּק. בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן, כֻּלָּם צָחֲקוּ עַל עֲקִיבָא הַמִּסְכֵּן. אֲבָל בַּיּוֹם הַשֵּׁנִי, הֵם צָחֲקוּ פָּחוֹת. וּבַיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי, כֻּלָּם כְּבָר הִתְרַגְּלוּ.
"רָאִיתָ?" אָמְרָה רָחֵל. "גַּם אִם תֵּשֵׁב עִם יְלָדִים קְטַנִּים, בַּהַתְחָלָה אוּלַי יִצְחֲקוּ, אֲבָל אַחַר כָּךְ יִתְרַגְּלוּ. הַחֲמוֹר לִמֵּד אוֹתָנוּ שִׁעוּר חָשׁוּב."
עֲקִיבָא חִיֵּךְ. הַפַּחַד שֶׁלּוֹ הִתְחִיל לְהֵעָלֵם.
לְמָחֳרָת, הוּא אָזַר אֹמֶץ וְהָלַךְ לְבֵית הַסֵּפֶר. יָשַׁב לְיַד הַיְּלָדִים הַקְּטַנִּים, וְלָמַד אֶת הָאוֹת הָרִאשׁוֹנָה – אֶלֶף.
כַּמָּה יְלָדִים צִחְקְקוּ, אֲבָל עַד מְהֵרָה כֻּלָּם הִתְרַגְּלוּ,
בְּכָל יוֹם, עֲקִיבָא לָמַד אוֹת חֲדָשָׁה. אֶלֶף, בַּיִת, גִּימֶל, דֶּלֶת… כְּמוֹ טִפּוֹת הַמַּיִם שֶׁחָקְקוּ אֶת הָאֶבֶן, כָּךְ הָאוֹתִיּוֹת חָקְקוּ אֶת דַּרְכָּן אֶל לִבּוֹ.
חָלְפוּ שָׁבוּעוֹת, חֳדָשִׁים, שָׁנִים. עֲקִיבָא הִמְשִׁיךְ לִלְמֹד, טִפָּה אַחַר טִפָּה, מִלָּה אַחַר מִלָּה.
לְאַט לְאַט, הוּא לֹא רַק לָמַד לִקְרֹא – הוּא הָפַךְ לְחָכָם גָּדוֹל! אֲנָשִׁים הִתְחִילוּ לִקְרֹא לוֹ "רַבִּי עֲקִיבָא", וְהָיוּ לוֹ עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה אֶלֶף תַּלְמִידִים קְדוֹשִׁים, וְהַכֹּל הַכֹּל, בִּזְכוּת אִשְׁתּוֹ הִצְדִּיקָה- רָחֵל.
רַבִּי עֲקִיבָא תָּמִיד זָכַר אֶת שְׁנֵי הַשִּׁעוּרִים הַחֲשׁוּבִים שֶׁלָּמַד:
אַף פַּעַם לֹא מְאֻחָר מִדַּי לִלְמֹד תּוֹרָה.
וּכְשֶׁאַתֶּם רוֹצִים לַעֲשׂוֹת מַעֲשֶׂה טוֹב, אַל תִּפְחֲדוּ שֶׁיִּצְחֲקוּ עֲלֵיכֶם, בַּסּוֹף כֻּלָּם יִתְרַגְּלוּ וְאַתֶּם תִּזְכּוּ לַעֲשׂוֹת טוֹב בָּעוֹלָם.
