טוּבְיָה לֹא אָהַב בִּקּוּרִים אֵצֶל דּוֹדָה שָׂרָה. הִיא הָיְתָה זְקֵנָה, תָּמִיד לָבְשָׁה בְּגָדִים חוּמִים מְשַׁעְמְמִים, וְהַבַּיִת שֶׁלָּהּ הָיָה מָלֵא דְּבָרִים יְשָׁנִים שֶׁאָסוּר לָגַעַת בָּהֶם.
"אֲנַחְנוּ נוֹסְעִים בְּשַׁבָּת לְדוֹדָה שָׂרָה," אָמְרָה אִמָּא בְּחִיּוּךְ.
טוּבְיָה נֶאֱנַח. "אֲבָל אִמָּא, מְשַׁעֲמֵם אֵצֶל דּוֹדָה שָׂרָה!"
"תָּבִיא אִתְּךָ סְפָרִים וּמִשְׂחָקִים," הִצִּיעָה אִמָּא.
בְּיוֹם שַׁבָּת, טוּבְיָה הִכְנִיס לַתִּיק שֶׁלּוֹ שְׁלוֹשָׁה סִפְרֵי קוֹמִיקְס, מְכוֹנִית קְטַנָּה וְכַמָּה חַיּוֹת מִסּוּגִים שׁוֹנִים. חַיָּבִים לִהְיוֹת מוּכָנִים לְבִקּוּר מְשַׁעֲמֵם!
כְּשֶׁהִגִּיעוּ, דּוֹדָה שָׂרָה חִבְּקָה אֶת טוּבְיָה חָזָק מִדַּי וְצָבְטָה לוֹ בַּלֶּחִי.
"אֵיזֶה יֶלֶד גָּדוֹל נִהְיֵיתָ! בּוֹא, הֵכַנְתִּי עוּגִיּוֹת!"
הָעוּגִיּוֹת הָיוּ טְעִימוֹת, אֲבָל אַחַר כָּךְ הַמְּבֻגָּרִים רַק דִּבְּרוּ וְדִבְּרוּ. טוּבְיָה שִׂחֵק בִּמְכוֹנִיּוֹת וּבְחַיּוֹת שֶׁלּוֹ, עַד שֶׁקָּרָה אָסוֹן! הַזָּנָב שֶׁל הַתַּנִּין פָּגַע בַּאֲגַרְטָל כָּחֹל עַל הַשֻּׁלְחָן הַקָּטָן.
טְרָאאאאח!
הָאֲגַרְטָל נָפַל וְנִשְׁבַּר לִרְסִיסִים. כֻּלָּם הִסְתַּכְּלוּ עָלָיו.
"אֲנִי מִצְטַעֵר," לָחַשׁ טוּבְיָה, וְהִרְגִּישׁ דְּמָעוֹת בָּעֵינַיִם.
"לֹא נוֹרָא, יַקִּירִי," אָמְרָה דּוֹדָה שָׂרָה. "זֶה רַק חֵפֶץ. אַתָּה חָשׁוּב יוֹתֵר מִכָּל אֲגַרְטָל."
אֲבָל טוּבְיָה הִתְבַּיֵּשׁ כָּל כָּךְ! הוּא בָּרַח לַחֶדֶר הָאֲחוֹרִי לְהִתְחַבֵּא, וְשָׁם, מִתַּחַת לַמִּטָּה הַיְּשָׁנָה, רָאָה מַשֶּׁהוּ מוּזָר. קֻפְסָאוֹת! הֲמוֹן קֻפְסָאוֹת צִבְעוֹנִיּוֹת מְסֻדָּרוֹת בְּשׁוּרוֹת.
סַקְרָן, הוּא מָשַׁךְ אַחַת הַחוּצָה. בִּפְנִים הָיוּ אַלְבּוֹמִים מְלֵאִים בִּתְמוּנוֹת שֶׁל יְלָדִים – תִּינוֹקוֹת, יְלָדִים קְטַנִּים, יְלָדִים גְּדוֹלִים, וְגַם בּוֹגְרִים.
"אֲנִי רוֹאֶה שֶׁמָּצָאתָ אֶת הָאוֹצָר שֶׁלִּי," נִשְׁמַע קוֹלָהּ שֶׁל דּוֹדָה שָׂרָה מֵאֲחוֹרָיו.
טוּבְיָה קָפַץ בְּבֶהָלָה. "אֲנִי מִצְטַעֵר, לֹא הִתְכַּוַּנְתִּי…"
דּוֹדָה שָׂרָה הִתְיַשְּׁבָה עַל הָרִצְפָּה לְיָדוֹ, דָּבָר שֶׁהִפְתִּיעַ אֶת טוּבְיָה. הוּא לֹא יָדַע שְׁדוּדוֹת זְקֵנוֹת יְכוֹלוֹת לָשֶׁבֶת עַל הָרִצְפָּה!
"אַתָּה יוֹדֵעַ מִי כָּל הַיְּלָדִים הָאֵלֶּה?" שָׁאֲלָה בְּחִיּוּךְ.
טוּבְיָה הֵנִיד רֹאשׁוֹ לִשְׁלִילָה.
"אֵלֶּה הַיְּלָדִים שֶׁלִּי," אָמְרָה דּוֹדָה שָׂרָה.
"הַיְּלָדִים שֶׁלְּךָ?!" טוּבְיָה פַּעַר עֵינַיִם. "אֲבָל… יֵשׁ פֹּה עֲשָׂרוֹת!"
דּוֹדָה שָׂרָה צָחֲקָה צְחוֹק מִתְגַּלְגֵּל. "לֹא יָלַדְתִּי אוֹתָם, אֲבָל הֵם הַיְּלָדִים שֶׁלִּי בַּלֵּב."
וְאָז הִיא סִפְּרָה לְטוּבְיָה סִפּוּר מַדְהִים. כְּשֶׁהָיְתָה צְעִירָה, אַחֲרֵי מִלְחָמָה נוֹרָאָה שֶׁקָּרְאוּ לָהּ הַשּׁוֹאָה, הִיא נָסְעָה לְאֵירוֹפָּה לְחַפֵּשׂ יְלָדִים יְהוּדִים שֶׁהִתְחַבְּאוּ בְּמִנְזָרִים וּבְבָתִּים שֶׁל אֲנָשִׁים אֲחֵרִים.
"אַתָּה מֵבִין," הִסְבִּירָה לוֹ, "בִּזְמַן הַמִּלְחָמָה, הַרְבֵּה הוֹרִים יְהוּדִים נֶאֶלְצוּ לִמְסֹר אֶת הַיְּלָדִים שֶׁלָּהֶם לְמִשְׁפָּחוֹת אֲחֵרוֹת כְּדֵי לְהַצִּיל אוֹתָם. אֲבָל אַחֲרֵי הַמִּלְחָמָה, חֵלֶק מֵהַמְּקוֹמוֹת לֹא רָצוּ לְהַחְזִיר אֶת הַיְּלָדִים."
"לָמָּה?" שָׁאַל טוּבְיָה.
"כִּי הֵם הִתְרַגְּלוּ אֲלֵיהֶם, אוֹ כִּי חָשְׁבוּ שֶׁטּוֹב לָהֶם שָׁם. אֲבָל יֶלֶד צָרִיךְ לָדַעַת מִי הוּא בֶּאֱמֶת, הוּא בֵּן שֶׁל ה' יִתְבָּרַךְ, וְהוּא חֵלֶק מֵעַם יִשְׂרָאֵל," אָמְרָה דּוֹדָה שָׂרָה.
הִיא פָּתְחָה אַלְבּוֹם וְטוֹבִיָּה רָאָה תְּמוּנָה שֶׁל אִשָּׁה צְעִירָה חֲבִיבָה עִם שֵׂעָר שָׁחֹר אָסוּף בְּקוּקוּ, לְבוּשָׁה בִּבְגָדִים עַתִּיקִים.
"זֹאת אַתְּ?!" קָרָא בְּהַפְתָּעָה.
דּוֹדָה שָׂרָה הִנְהֲנָה בְּחִיּוּךְ. "כֵּן. אֲפִלּוּ לֹא הִסְפַּקְתִּי לְהִתְחַתֵּן, נָסַעְתִּי מִמִּנְזָר לַמִּנְזָר, מִכְּפַר לִכְפָר. מָצָאתִי יְלָדִים יְהוּדִים וְהֵבֵאתִי אוֹתָם חֲזָרָה לַמִּשְׁפָּחוֹת שֶׁלָּהֶם, אוֹ לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל אִם לֹא נִשְׁאֲרָה לָהֶם מִשְׁפָּחָה."
"כְּמוֹ גִּבּוֹרָה!" אָמַר טוּבְיָה בְּהִתְפַּעֲלוּת.
"לֹא," צָחֲקָה דּוֹדָה שָׂרָה, "פָּשׁוּט מִישֶׁהִי שֶׁעָשְׁתָה מָה שֶׁצָּרִיךְ לַעֲשׂוֹת, בְּעֶצֶם, הָיִיתִי שְׁלִיחָה שֶׁל ה'."
הִיא דִּפְדְּפָה בָּאַלְבּוֹם וְהֶרְאֲתָה לוֹ יַלְדָּה קְטַנָּה עִם צַמּוֹת. "זֹאת אֶסְתֵּר. הִיא הָיְתָה בַּת חָמֵשׁ, בְּדִיּוּק כָּמוֹךָ! הִיא חָשְׁבָה שֶׁשְּׁמָהּ מָארִי. לָקַח לִי שְׁבוּעַיִם לְשַׁכְנֵעַ אוֹתָהּ לָבוֹא אִתִּי."
דּוֹדָה שָׂרָה הֶרְאֲתָה לְטוּבְיָה עוֹד וָעוֹד תְּמוּנוֹת. יְלָדִים קְטַנִּים שֶׁגָּדְלוּ לִהְיוֹת רַבָּנִים, רוֹפְאִים, מוֹרִים, אִמָּהוֹת וְאָבוֹת. כֻּלָּם שָׁלְחוּ לָהּ מִכְתָּבִים וּתְמוּנוֹת בְּמֶשֶׁךְ שָׁנִים.
"הִנֵּה, זֶה סַבָּא רוֹנִי שֶׁלְּךָ!" הִצְבִּיעָה פִּתְאוֹם.
"מָה?!" טוּבְיָה לֹא הֶאֱמִין לְמִשְׁמַע אָזְנָיו.
"כֵּן, אַבָּא שֶׁל אַבָּא שֶׁלָּךְ הָיָה אַחַד הַיְּלָדִים שֶׁמָּצָאתִי. הוּא הָיָה בֶּן שֶׁבַע, מֻחְבָּא אֵצֶל אִכָּרִים. כָּכָה הִכַּרְתִּי אֶת הַמִּשְׁפָּחָה שֶׁלְּךָ."
טוּבְיָה הִרְגִּישׁ כְּאִלּוּ הַלֵּב שֶׁלּוֹ הִתְרַחֵב פִּתְאוֹם. דּוֹדָה שָׂרָה לֹא הָיְתָה סְתָם דּוֹדָה זְקֵנָה וּמְשַׁעֲמֶמֶת. הִיא הָיְתָה גִּבּוֹרָה אֲמִתִּית! וְחֵלֶק מֵהַסִּפּוּר הַמִּשְׁפַּחְתִּי שֶׁלּוֹ!
"לָמָּה אַף פַּעַם לֹא סִפַּרְתְּ לִי?" שָׁאַל.
דּוֹדָה שָׂרָה לִטְּפָה אֶת שְׂעָרוֹ. "לֹא שָׁאַלְתָּ אַף פַּעַם, יַקִּירִי."
מֵאוֹתוֹ יוֹם, הַבִּקּוּרִים אֵצֶל דּוֹדָה שָׂרָה הָפְכוּ לַדָּבָר הָאָהוּב עַל טוּבְיָה. בְּכָל בִּקּוּר הִיא סִפְּרָה לוֹ עוֹד סִפּוּר מֻפְלָא מֵהֶעָבָר שֶׁלָּהּ. וְלִפְעָמִים, כְּשֶׁהֵם נִשְׁאֲרוּ לְבַד, הִיא אֲפִלּוּ הֶרְאֲתָה לוֹ אֵיךְ לַעֲמֹד עַל הָרֹאשׁ – כִּי מִסְתַּבֵּר שֶׁדּוֹדָה שָׂרָה בַּת הַתִּשְׁעִים עֲדַיִן יָדְעָה לַעֲשׂוֹת אֶת זֶה!
וַהֲכִי חָשׁוּב – טוּבְיָה לָמַד שֶׁמֵּאֲחוֹרֵי כָּל אָדָם מְבֻגָּר מִסְתַּתֵּר יֶלֶד שֶׁחָוָה הַרְפַּתְקָאוֹת מַדְהִימוֹת, וְשֶׁשָּׁוָה לְהַקְשִׁיב לַסִּפּוּרִים שֶׁל הַסָּבִים וְהַסָּבְתוֹת שֶׁלָּנוּ. כִּי אַף פַּעַם אִי אֶפְשָׁר לָדַעַת אֵיזֶה הַפְתָּעוֹת מִסְתַּתְּרוֹת מֵאֲחוֹרֵי הַקְּמָטִים וְהַשֵּׂעָר הַלָּבָן.