בְּלֵיל הַסֵּדֶר, הַבַּיִת שֶׁל טוֹבִיָּה הָיָה נוֹצֵץ וּמָבְרִיק. אִמָּא הִדְלִיקָה נֵרוֹת, וְאַבָּא סִדֵּר אֶת הַשֻּׁלְחָן עִם כּוֹסוֹת יַיִן מְנַצְנְצוֹת וּצְלָחוֹת יָפוֹת.
"זָכַרְתָּ לָשִׂים כִּסֵּא לְאֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא?" שָׁאַל טוֹבִיָּה בְּהִתְרַגְּשׁוּת.
"בְּוַדַּאי!" חִיֵּךְ אַבָּא. "אוּלַי הַשָּׁנָה הוּא יָבוֹא."
טוֹבִיָּה קָפַץ מִשִּׂמְחָה. הוּא תָּמִיד חָלַם לִרְאוֹת אֶת אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא!
"אֵיךְ נֵדַע שֶׁזֶּה הוּא?" שָׁאַל טוֹבִיָּה. "הַאִם יֵשׁ לוֹ כּוֹבַע קְסָמִים? אוֹ גָּלִּימָה מְעוֹפֶפֶת?"
אַבָּא צָחַק. "אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא יָכוֹל לְהֵרָאוֹת כְּמוֹ כָּל אָדָם. הַסּוֹד הוּא בַּלֵּב הַטּוֹב שֶׁלּוֹ."
פִּתְאוֹם – דְּפִיקוֹת בַּדֶּלֶת! "דִּנְג דּוֹנְג!"
כֻּלָּם הִבִּיטוּ זֶה בָּזֶה. מִי יָכוֹל לִהְיוֹת בְּלֵיל הַסֵּדֶר?
אַבָּא פָּתַח אֶת הַדֶּלֶת, וְשָׁם עָמַד אִישׁ זָקֵן עִם זָקָן לָבָן אָרֹךְ, מַקֵּל הֲלִיכָה וְעֵינַיִם טוֹבוֹת מְחַיְּכוֹת.
"שָׁלוֹם," אָמַר הָאִישׁ. "אֲנִי מַר יְרוּשַׁלְמִי. הָאוֹטוֹבּוּס שֶׁלִּי הִתְעַכֵּב וְנִתְקַעְתִּי כָּאן בָּעִיר עַד אַחֲרֵי הַחַג. הַאִם יֵשׁ מָקוֹם לְעוֹד יְהוּדִי אֶחָד בַּסֵּדֶר שֶׁלָּכֶם?"
עֵינָיו שֶׁל טוֹבִיָּה נִפְתְּחוּ לִרְוָחָה. "אַבָּא! זֶה הוּא!" לָחַשׁ בְּקוֹל רָם. "זֶה אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא!"
הַמְּבֻגָּרִים חִיְּכוּ, וְהָאוֹרֵחַ הַמִּסְתּוֹרִי נִכְנַס פְּנִימָה.
כָּל הַסֵּדֶר, טוֹבִיָּה לֹא הוֹרִיד אֶת עֵינָיו מֵהָאוֹרֵחַ. הָאִישׁ יָדַע אֶת כָּל הַשִּׁירִים בְּעַל פֶּה, סִפֵּר סִפּוּרִים נִפְלָאִים עַל יְרוּשָׁלַיִם, וְאָכַל אֶת הַמַּצָּה כְּאִלּוּ לֹא אָכַל שָׁבוּעוֹת!
"אֲנִי חַיָּב לִבְדֹּק אִם זֶה בֶּאֱמֶת אֵלִיָּהוּ," חָשַׁב טוֹבִיָּה, וְהִתְחִיל "לִבְחֹן" אֶת הָאוֹרֵחַ.
"הַאִם אַתָּה יוֹדֵעַ לָעוּף?" שָׁאַל בְּלַחַשׁ.
הָאִישׁ צָחַק. "רַק בַּחֲלוֹמוֹת, יַלְדִּי הַטּוֹב."
"מָתַי תָּבוֹא הַגְּאֻלָּה?" הִמְשִׁיךְ טוֹבִיָּה.
"כְּשֶׁכֻּלָּנוּ נֹאהַב אֶחָד אֶת הַשֵּׁנִי," עָנָה הָאִישׁ בְּחִיּוּךְ.
טוֹבִיָּה אֲפִלּוּ הִקְשִׁיב בְּתְשׂוּמַת לֵב כְּשֶׁהָאוֹרֵחַ בֵּרַךְ עַל הַיַּיִן. "אִם הוּא אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא, הַבְּרָכָה שֶׁלּוֹ בֶּטָח נִשְׁמַעַת מְיֻחֶדֶת," חָשַׁב.
אֲבָל מַשֶּׁהוּ קָרָה כְּשֶׁהָאוֹרֵחַ סִפֵּר שֶׁהָיָה בְּדַרְכּוֹ לְבַקֵּר אֶת בִּתּוֹ, וְעַכְשָׁו לֹא יַסְפִּיק לְהַגִּיעַ לַסֵּדֶר אֶצְלָהּ. טוֹבִיָּה רָאָה עֶצֶב בְּעֵינָיו. "הַאִם אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא יָכוֹל לִהְיוֹת עָצוּב?" הוּא תָּהָה.
כְּשֶׁהִגִּיעַ זְמַן הָאֲפִיקוֹמָן, טוֹבִיָּה מָצָא אֶת הַמַּצָּה הַחֲבוּיָה. "מָצָאתִי!" קָרָא בְּשִׂמְחָה.
אַבָּא חִיֵּךְ. "מָה תְּבַקֵּשׁ בִּתְמוּרָה לַאֲפִיקוֹמָן?"
טוֹבִיָּה חָשַׁב רֶגַע, הִבִּיט בָּאוֹרֵחַ, וְאָז אָמַר בְּקוֹל בָּרוּר: "אֲנִי מְבַקֵּשׁ שֶׁמַּר יְרוּשַׁלְמִי יִשָּׁאֵר אֶצְלֵנוּ גַּם לַסְּעוּדַת הַחַג מָחָר!"
עֵינָיו שֶׁל הָאוֹרֵחַ הִתְמַלְּאוּ דְּמָעוֹת, וַאֲפִלּוּ אַבָּא וְאִמָּא נִרְאוּ נִרְגָּשִׁים.
"זוֹ הַבַּקָּשָׁה הֲכִי יָפָה שֶׁבִּקַּשְׁתָּ אֵי פַּעַם," אָמַר אַבָּא, וְהוֹצִיא מַתָּנָה יָפָה – מְכוֹנִית צַעֲצוּעַ אֲדֻמָּה שֶׁטּוֹבִיָּה חָלַם עָלֶיהָ.
בַּבֹּקֶר, טוֹבִיָּה הִזְמִין אֶת הָאוֹרֵחַ לְשַׂחֵק אִתּוֹ. וּמַר יְרוּשַׁלְמִי סִפֵּר לְטוֹבִיָּה עוֹד סִפּוּרִים מַדְהִימִים עַל יְרוּשָׁלַיִם.
"הַאִם הוּא הָיָה אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא, אַבָּא?" שָׁאַל טוֹבִיָּה אַחֲרֵי שֶׁהָאוֹרֵחַ עָזַב.
אַבָּא חִיֵּךְ. "לֹא יוֹדֵעַ. אֲבָל אַתָּה יוֹדֵעַ מָה? כְּשֶׁאֲנַחְנוּ פּוֹתְחִים אֶת הַדֶּלֶת וְאֶת הַלֵּב שֶׁלָּנוּ לַאֲחֵרִים, אֲנַחְנוּ קְצָת כְּמוֹ אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא. וְאַתָּה, טוֹבִיָּה, הָיִיתָ אֵלִיָּהוּ קָטָן בַּחַג הַזֶּה."
