רבי יצחק לוריא האר"י הקדוש – ה' אב

האר"י הקדוש היה תלמידם של רבי שלמה אשכנזי והרידב"ז במצרים, ותלמידו של הרמ"ק בצפת, לפני כ450 שנה. רבו המובהק היה אליהו הנביא, ומפיו הוא קיבל את שיטתו המפורסמת ששינתה לחלוטין את עולם חכמי הקבלה. שיטתו המכונה "קבלת הארי" כתובה בספר "עץ חיים".
רבי חיים ויטל תלמידו, כותב עליו שבחים אשר לא שמעתם אוזן: "וישלח לנו עיר וקדיש מן שמייא נחית...מלא תורה כרמון במקרא, במשנה, בתלמוד, בפלפול, במדרשים, ואגדתות, במעשה בראשית, במעשה מרכבה, בקיא בשיחת עופות בשיחת מלאכים, מכיר בחכמת הפרצוף הנזכר כרשב"י...יודע בכל מעשי בני אדם שנעשו, ושעתידים לעשות, יודע במחשבות בני אדם טרם יוציאום מן הכח אל הפועל, יודע עתידות, וכל הדברים ההוויים בכל הארץ , ולמה שנגזר תמיד בשמים. יודע בחכמת הגלגול, מי חדש, ומי ישן, ואיפת האיש ההוא, באיזה מקום תלויה באדם העליון, ואדם הראשון התחתון, יודע בשלהבת הנר, ולהבת אש, דברים נפלאים מסתכל וצופה בעיניו, נשמות הצדיקים הראשונים והאחרונים, ומתעסק עמהם בחכמת האמת, מכיר בריח האדם כל מעשיו,...ועיני ראו ולא זר, דברים מבהילים, ולא נשמעו בכל הארץ מימי רשב"י ע"ה ועד הנה.
זכותו תגן עלינו.
ממשיכו של הרמ"ק
רבי משה קורדובירו שהיה ראש מקובלי צפת לפני האר"י הקדוש, הודיע שהממשיך שלו יתגלה בהלוויה שלו, והסימן הוא שהוא יראה את עמוד האש מעל ארונו. באותה תקופה האר"י הקדוש לא היה מוכר כלל בצפת. בעת מסע ההלוויה הגיעו המלווים לפיצול דרכים ולא ידעו להיכן לפנות. ואמר להם האר"י הקדוש: "פנו לדרך זו, שהרי עמוד האש פונה אליה". וכך ידעו את הדרך, וגם ידעו מי הוא ממשיכו של הרמ"ק כראש מקובלי צפת.
העברת תורת האמת
רבי חיים ויטל היה תלמידו המובהק של האר"י הקדוש, למרות שהיה גדול ממנו בגיל. האר"י הקדוש אמר שהוא בא לעולם בשביל להעביר לרבי חיים ויטאל את חכמת האמת. רבי חיים ויטאל דבק בו, וידו לא זזה מתוך ידו. והיה כותב כל דבר היוצא מפיו של האר"י הקדוש. לפני פטירתו הורה האר"י הקדוש, לכל תלמידיו להפסיק ללמוד את תורתו כי יגיעו לידי טעות. והתיר להם ללמוד רק ממה שיכתוב רבי חייו ויטאל. במשך תקופה ארוכה כתב רבי חיים ויטאל את ספר "עץ חיים". כאשר הספר התפרסם הוא שינה את עולם חכמת הקבלה והחסידות, עד היום.
להסתיר את המצח
רבי מאטיל מסלונים סיפר שבימי האר"י הקדוש, האנשים בצפת פחדו להראות את מצחם, כי האר"י זל היה רואה את העברות שלהם רשומים על מצחם, והיה אומר לכל אחד ואחד את העבירות שלו. ולכן האנשים היו מניחים את הכובע על המצח בשביל לכסות אותו לבל ייראה. וארבעים שנה לאחר פטירת האר"י הקדוש, האנשים בצפת עדיין היו הולכים עם הכובע על המצח, מחמת פחדם מהאר"י הקדוש.
שיח זקנים חלק ד' עמ' א'.