חסרים לנו כרגע סיפורים בקטגוריה הזו..

סיפור חייו המרתק של רבי מאיר בעל הנס

רבי מאיר בעל הנס: המנהיג, המלומד והאור שמאיר עד ימינו

במשך דורות רבים, אחת התופעות המעניינות בעולם היהודי הייתה "קופת רבי מאיר בעל הנס”. מדובר בקופת צדקה קטנה שהוצבה כמעט בכל בית יהודי בתפוצות, מאירופה ועד ארצות ערב. המסורת קבעה כי בשעת צרה, סכנה או כאשר אדם מאבד דבר מה יקר, עליו להפריש מטבע לצדקה לעילוי נשמתו של התנא רבי מאיר, ולומר שלוש פעמים את המשפט הארמי: "אלהא דמאיר ענני" (אלוקיו של מאיר, ענה לי).

אך מי היה אותו אדם ששמו הפך לשם נרדף לניסים ולישועות? כיצד הפך תלמיד חכם שחי בארץ ישראל לפני כמעט אלפיים שנה, המשיך להיות דמות כה משמעותית עבור מיליוני אנשים עד ימינו?

מקיסר רומא אל הנהגת הסנהדרין

רבי מאיר פעל במאה השנייה לספירה, בתקופת "הדור הרביעי של התנאים". הייתה זו תקופה סוערת וקשה לעם ישראל, מיד לאחר דיכויו האכזרי של מרד בר כוכבא. על פי התלמוד (מסכת גיטין), שורשיו המשפחתיים של רבי מאיר היו מפתיעים במיוחד: הוא היה צאצא של לא אחר מאשר נירון קיסר, שליט האימפריה הרומית. משפחתו של הקיסר התגיירה, ומאותה שושלת צמח אחד מגדולי חכמי ישראל [1].

שמו המקורי, ככל הנראה, לא היה מאיר. התלמוד מציין כי שמו האמיתי היה "נהוראי" (מילה בארמית שמשמעותה "אור"), ויש הסוברים ששמו היה "מישא". אם כך, מדוע התקבע שמו כרבי מאיר? חז"ל מסבירים זאת בפשטות ובציוריות: "שהוא מאיר עיני חכמים בהלכה". יכולתו השכלית העצומה להאיר ולהסביר סוגיות מסובכות בבהירות, היא שהעניקה לו את שמו [2].

הוא היה מתלמידיו המובהקים של רבי עקיבא, ואף זכה להיות אחד מחמשת החכמים שהוסמכו לרבנות במסירות נפש על ידי רבי יהודה בן בבא, בתקופה שבה הרומאים גזרו עונש מוות על מי שיעסוק בכך [3].

גאונות יוצאת דופן וזיכרון פנומנלי

השפעתו של רבי מאיר על ארון הספרים היהודי היא עצומה. התלמוד קובע כלל יסוד: "סתם מתניתין - רבי מאיר". כלומר, כל משנה שלא מצוין במפורש מי אמר אותה, אז מי שאמר אותה זה רבי מאיר. למעשה, רבי יהודה הנשיא (עורך המשנה) בנה את המשנה כולה בעיקר על פי מה שלמד וסידר רבי מאיר [4].

חבריו לבית המדרש העידו על חריפותו השכלית יוצאת הדופן. נאמר עליו שכאשר היה לומד ודן בהלכה, זה נראה "כאילו עוקר הרי הרים וטוחנן זה בזה". הוא היה מסוגל להוכיח כל טענה מ-49 כיוונים שונים [5]. בנוסף לגדולתו בתורה, רבי מאיר התפרנס כסופר סת"ם (לבלר). על בקיאותו המדהימה יעיד הסיפור הבא: פעם אחת נקלע בחג הפורים לעיר מרוחקת בשם עסיא, וגילה שאין בנמצא מגילת אסתר. רבי מאיר פשוט התיישב וכתב את המגילה כולה, על כל פרטיה ודקדוקיה, מתוך הזיכרון בלבד [6].

רבי מאיר נודע גם באמרותיו החכמות שמדריכות את האדם לחיים של צניעות ואמונה. הוא נהג לומר: "הוי ממעט בעסק ועסוק בתורה, והוי שפל רוח בפני כל אדם". משפט מפורסם נוסף שלו מזכיר לאדם את מטרתו בעולם: "כשאדם בא לעולם ידיו קפוצות (סגורות, כאילו רוצה לתפוס הכל)... וכשהוא נפטר ידיו פשוטות (פתוחות) – כלומר, לא נחלתי (לקחתי) מן העולם כלום" [7].

הרימון של "אחר": היכולת לראות את הטוב

אחת התכונות המרתקות באישיותו של רבי מאיר הייתה היכולת שלו להפריד בין טוב לרע באדם. אחד מרבותיו הגדולים היה אלישע בן אבויה, חכם עצום שביום מן הימים כפר באמונה, עזב את דרך התורה והחל לחטוא. בעקבות זאת, החרימו אותו שאר החכמים וכינו אותו בשם "אחר".

באופן חריג, רבי מאיר לא ניתק עמו קשר. הוא המשיך ללכת אליו ולדלות ממנו דברי תורה וחכמה, תוך שהוא מנסה להשיבו למוטב. כשנשאל רבי מאיר כיצד הוא מעז ללמוד מאדם כזה, הוא השיב במטבע לשון שהפך לאחד ממטבעות הלשון המפורסמים בחז”ל: "רבי מאיר רימון מצא – תוכו אכל, קליפתו זרק". רבי מאיר ידע לסנן: לקחת את התוכן הטוב והמתוק (גרגרי הרימון), ולהשליך את המעשים הרעים (הקליפה המרה) [8].

ברוריה אשת רבי מאיר: שותפות רוחנית עמוקה.

סיפור חייו של רבי מאיר שזור בחייה של אשתו, ברוריה. ברוריה, בתו של התנא רבי חנינא בן תרדיון (מעשרת הרוגי מלכות), נחשבת לאישה הלמדנית והחכמה ביותר המוזכרת בספרות חז"ל. מערכת היחסים ביניהם התאפיינה בהערכה הדדית ולמידה משותפת.

פעם אחת, סבל רבי מאיר משכנים בריונים שהציקו לו ללא הרף, ובתסכולו התפלל שימותו. ברוריה העירה לו כי הפסוק בתהילים אומר "יתמו חטאים", ולא "חוטאים". היא הסבירה לו שעליו להתפלל שמעשי הרישעה ייעלמו מן העולם, ולא האנשים עצמם. רבי מאיר קיבל את דעתה, התפלל עליהם, והם אכן חזרו בתשובה [9].

לצד חוכמתם, חוו בני הזוג טרגדיה קשה. באחת השבתות, נפטרו שני בניהם בפתאומיות. ברוריה, בכוחות נפש עצומים, בחרה שלא לבשר לבעלה את הבשורה המרה כדי לא להרוס את קדושת השבת. במוצאי שבת, פנתה אליו בשאלה: "לפני זמן מה אדם הפקיד אצלי פיקדון, וכעת הוא מבקש אותו חזרה. האם להחזירו?". רבי מאיר השיב מיד שחובה להחזיר פיקדון לבעליו. או אז, הובילה אותו ברוריה אל החדר, הראתה לו את ילדיהם, וכשראה אותם בכה ואמר: "ה' נתן, וה' לקח יהי שם ה’ מבורך". בדרך אצילית זו, סייעה לו לקבל את גזר הדין הקשה [10].

מדוע "בעל הנס"?

למרות חוכמתו הרבה, התואר שהוצמד לרבי מאיר לדורות הוא "בעל הנס". מקורו של כינוי זה בסיפור מופלא המופיע בתלמוד (מסכת עבודה זרה).

אחותה של ברוריה אשתו, נלקחה בשבי על ידי השלטונות הרומיים והוחזקה בבית מאסר. רבי מאיר יצא לפדותה, מצויד בשק של מטבעות זהב. הוא הציע את השוחד לשומר הרומאי, אך זה חשש מכעסם של מפקדיו שמא יהרגו אותו על כך ששחרר את השבויה.

רבי מאיר נתן לשומר הבטחה יוצאת דופן: "בשעת סכנה, אמור 'אלהא דמאיר ענני' – ותינצל". כדי להוכיח את דבריו, זרק רבי מאיר אבן לעבר כלבי שמירה טורפים. כשהכלבים עטו עליו, הוא קרא "אלהא דמאיר ענני", והכלבים נסוגו מיד. השומר, שראה את הנס בעיניו, הסכים ושחרר את הנערה. ואכן, כשהרומאים גילו את דבר הבריחה, הם דנו את השומר לתלייה. כשהועלה לגרדום וחבל התלייה על צווארו, זעק השומר את מילות הפלא: "אלהא דמאיר ענני". החבל נקרע באורח פלא, והוא ניצל. בעקבות אירוע זה, נאלץ רבי מאיר להימלט מהרומאים ועקר לבבל. משפט זה נחקק בזיכרון הלאומי כסגולה לישועה מפי צדיק [11].

קופת רבי מאיר בעל הנס והסגולה המפורסמת

הקשר העמוק בין עם ישראל לרבי מאיר התבטא לאורך הדורות בייסוד "קופת רבי מאיר בעל הנס" (רמבעה"ן). הקופה הממוסדת הראשונה הוקמה בשנת 1744 בטבריה על ידי מחדש היישוב היהודי בעיר, רבי חיים אבולעפיה זי”ע, במטרה לאסוף כספים למען עניי ארץ ישראל. במהרה הפך המפעל המקומי למפעל חובק עולם, וקופות הפח המפורסמות הוצבו כמעט בכל בית יהודי ברחבי התפוצות.

במקביל להתפתחות קופות הצדקה, השתרשה במסורת היהודית הסגולה המפורסמת לישועה, כפי שמעיד אחד מגדולי פוסקי ישראל, הרב חיים יוסף דוד אזולאי (החיד"א), בספרו "פתח עיניים". החיד"א מתאר את המנהג שהפך לנחלת הכלל: "וישראל קדושים נוהגים בכל תפוצות ישראל, אם יארע חס ושלום גניבה ואבידה ובכל עת צרה... נודרים שמן או מעות על קברו של רבי מאיר ואומרים 'אלקא דמאיר ענני', והוא יענם ויפלטם" [12]. הכוונה הנכונה באמירה זו, מדגישים חכמי ישראל, אינה תפילה לרבי מאיר עצמו חלילה, אלא פנייה לקדוש ברוך הוא שיעזור ויושיע בזכות תורתו ומעשיו הטובים של התנא.

קבר רבי מאיר בעל הנס טבריה

בחלק הדרומי של העיר טבריה, על צלע ההר המביט אל ימת הכנרת וסמוך לנביעות של חמי טבריה, שוכן אחד ממוקדי העלייה לרגל הבולטים והמבוקרים ביותר בארץ ישראל – קבר רבי מאיר בעל הנס. על פי מסורות עתיקות מימי הביניים, ציון הקבר מיוחס לתנא רבי מאיר.

מתחם הקבר עצמו מחולק לשני חלקים מרכזיים: המתחם הספרדי (התחתון) והמתחם האשכנזי (העליון), שבו שוכן גם בית הכנסת ההיסטורי "כתנות אור" שהוקם בשנת 1867. אחת המסורות המרתקות ביותר סביב ציון זה היא הטענה כי רבי מאיר קבור במקום כשהוא בתנוחת עמידה, ולא בשכיבה כמקובל. הסיבה לכך, על פי המסורת, היא ציפייתו הדרוכה לגאולה ולביאת המשיח, כדי שיוכל להיות מוכן וראשון לקבל את פניו. סיפור היסטורי מתועד משנת 1867 מספר כי בעת עבודות להרחבת בית הכנסת במקום, ניסו הפועלים להזיז אבני ריחיים כבדות שעמדו על הקבר ללא הצלחה. להפתעת כולם, האבנים התרוממו מעצמן ושבו למקומן, נס שעורר הד רב בעולם היהודי והביא לגל של תמיכה ותרומות לאתר.

הילולת רבי מאיר בעל הנס

האירוע השנתי המרכזי לזכרו של הצדיק הוא הילולת רבי מאיר בעל הנס, המצוינת מדי שנה בתאריך י"ד באייר – יום המוכר גם כ"פסח שני". רבבות יהודים מכל רחבי הארץ והעולם מגיעים באותו יום לרבי מאיר בעל הנס.

ההילולה נפתחת כבר בליל ט"ו באייר ונחשבת לאחת ההילולות הגדולות בישראל (המתקיימת בדיוק ארבעה ימים לפני ההילולה לרבי שמעון בר יוחאי במירון). במהלך ההילולה מתמלא ההר באווירה מיוחדת: המוני החוגגים מדליקים נרות ומדורות לזכרו של ה"מאיר", עוסקים בתפילות ובלימוד מתורתו, מקיימים מעגלי שירה וריקודים, ותורמים סכומי כסף לקופות הצדקה עבור נזקקים.

מקורות חז"ל לסיפורי המאמר (לפי מספור)

[1] ייחוסו לנירון קיסר: תלמוד בבלי, מסכת גיטין, דף נ"ו עמוד א'.

[2] שמו המקורי (נהוראי/מישא) והטעם שנקרא מאיר: תלמוד בבלי, מסכת עירובין, דף י"ג עמוד ב'.

[3] הסמכתו על ידי רבי יהודה בן בבא: תלמוד בבלי, מסכת סנהדרין, דף י"ד עמוד א'.

[4] הכלל "סתם מתניתין רבי מאיר" (בסיס המשנה): תלמוד בבלי, מסכת סנהדרין, דף פ"ו עמוד א'.

[5] חריפותו השכלית ("עוקר הרי הרים"): תלמוד בבלי, מסכת סנהדרין, דף כ"ד עמוד א' (מימרת רבינא).

[6] כתיבת מגילת אסתר מהזיכרון: תלמוד בבלי, מסכת מגילה, דף י"ח עמוד ב'.

[7] אמרותיו ("הוי ממעט בעסק...", "כשאדם בא לעולם..."): משנה, מסכת אבות, פרק ד', משנה י' ; מדרש קהלת רבה, פרשה ה'.

[8] היחס לאלישע בן אבויה ("רימון מצא, תוכו אכל..."): תלמוד בבלי, מסכת חגיגה, דף ט"ו עמוד ב'.

[9] ברוריה אשתו ומעשה הבריונים ("יתמו חטאים"): תלמוד בבלי, מסכת ברכות, דף י' עמוד א'.

[10] ברוריה, פטירת הבנים ומשל הפיקדון: מדרש משלי, פרשה ל"א, פסוק י'.

[11] סיפור הצלת אחות ברוריה והנס של "אלהא דמאיר ענני": תלמוד בבלי, מסכת עבודה זרה, דף י"ח עמוד א'.

[12] סגולת הישועה בקופת רמבעה"ן: ספר "פתח עיניים" על מסכת עבודה זרה דף יח עמוד ב’. לרב חיים יוסף דוד אזולאי (החיד"א).

מקורות היסטוריים וקישורים להרחבה (מידע על הקבר וההילולה)

האתר הרשמי של מוסדות קבר רבי מאיר בעל הנס

המכלול: הערך "קבר רבי מאיר בעל הנס"

בית חב"ד: ההיסטוריה המלאה של קופות רבי מאיר בעל הנס ("קופת רמבעה"ן")

ברסלב ישראל: מידע על הילולת רבי מאיר בעל הנס בפסח שני

סיפורים על רבי מאיר בעל הנס