אֱלָהָא דְּמֵאִיר עֲנֵנִי
לִפְנֵי הֲמוֹן הֲמוֹן שָׁנִים, בְּבַיִת קָטָן שֶׁהָיָה מָלֵא עַד הַגַּג בִּסְפָרִים וּבְרֵיחַ שֶׁל לֶחֶם טָרִי, גָּרוּ רַבִּי מֵאִיר וְאִשְׁתּוֹ, בְּרוּרְיָה. בְּרוּרְיָה הָיְתָה אִשָּׁה חֲכָמָה מְאֹד, תָּמִיד שְׂמֵחָה וְתָמִיד עוֹזֶרֶת לְכֻלָּם. אֲבָל יוֹם אֶחָד, בְּרוּרְיָה יָשְׁבָה עַל הַכִּסֵּא וְהָיְתָה עֲצוּבָה. דִּמְעָה קְטַנָּה וּשְׁקוּפָה יָרְדָה לָהּ עַל הַלֶּחִי וְעָשְׂתָה 'פְּלִיק' כְּשֶׁפָּגְעָה בָּרִצְפָּה.
רַבִּי מֵאִיר רָאָה שֶׁבְּרוּרְיָה עֲצוּבָה. הוּא לִטֵּף לָהּ מַהֵר-מַהֵר אֶת הַדִּמְעָה עִם מִטְפַּחַת רַכָּה וְשָׁאַל בְּקוֹל שָׁקֵט וְנָעִים: "בְּרוּרְיָה, אִשְׁתִּי הַיְּקָרָה, מָה קָרָה? לָמָּה אַתְּ בּוֹכָה?"
בְּרוּרְיָה לָקְחָה נְשִׁימָה עֲמֻקָּה וְאָמְרָה בְּקוֹל רוֹעֵד: "רַבִּי מֵאִיר שֶׁלִּי, אֲחוֹתִי הַקְּטַנָּה בְּצָרָה. אַנְשֵׁי הַמֶּלֶךְ לָקְחוּ אוֹתָהּ וְנָעֲלוּ אוֹתָהּ בְּבֵית מִשְׁמָר חָשׁוּךְ, מָקוֹם שֶׁלֹּא נָעִים לִהְיוֹת בּוֹ בִּכְלָל. הַאִם תּוּכַל לַעֲזֹר לָהּ וּלְהַחְזִיר אוֹתָהּ הַבַּיְתָה?"
רַבִּי מֵאִיר לִטֵּף אֶת זְקָנוֹ הָאָרֹךְ וְהַלָּבָן. הוּא חָשַׁב וְחָשַׁב, וְאָז חִיֵּךְ חִיּוּךְ גָּדוֹל שֶׁהֵאִיר אֶת כָּל הַחֶדֶר. "אַל תִּדְאֲגִי, בְּרוּרְיָה," הוּא אָמַר, "אִם הִיא יַלְדָּה טוֹבָה וּצְדִיקָה, אֲנִי מַבְטִיחַ לְהַחְזִיר אוֹתָהּ בְּשָׁלוֹם. אֲנִי אֵלֵךְ מִיָּד!"
רַבִּי מֵאִיר לֹא בִּזְבֵּז אֲפִלּוּ רֶגַע אֶחָד. הוּא לָקַח מֵהַשֻּׁלְחָן כַּמָּה מַטְבְּעוֹת שֶׁל כֶּסֶף נוֹצֵץ. "קְלִיק-קְלָאק, קְלִיק-קְלָאק," עָשׂוּ הַמַּטְבְּעוֹת כְּשֶׁהִכְנִיס אוֹתָם לַכִּיס, וְיָצָא לַדֶּרֶךְ.
פַּפּוֹס הַשּׁוֹמֵר שֶׁבַּשַּׁעַר
הוּא הָלַךְ וְהָלַךְ עַד שֶׁהִגִּיעַ לְשַׁעַר עֲנָק מִבַּרְזֶל שָׁחֹר וְכָבֵד. לְיַד הַשַּׁעַר עָמַד שׁוֹמֵר. קָרְאוּ לוֹ פַּפּוֹס. פַּפּוֹס הָיָה שׁוֹמֵר מְאֹד מוּזָר. הַקַּסְדָּה שֶׁלּוֹ הָיְתָה גְּדוֹלָה מִדַּי וְתָמִיד נָפְלָה לוֹ עַל הָעֵינַיִם הַגְּדוֹלוֹת שֶׁלּוֹ, וְכָל פַּעַם שֶׁשָּׁמַע צִיפּוֹר מְצַיֶּצֶת – הַבִּרְכַּיִם שֶׁלּוֹ הָיוּ רוֹעֲדוֹת. "עֲצוֹר!" קָרָא פַּפּוֹס בְּקוֹל מַצְחִיק, מְנַסֶּה לְהִשָּׁמַע מַפְחִיד אֲבָל בְּעֶצֶם רוֹעֵד מִפַּחַד, "מִי זֶה כָּאן? מָה אַתָּה רוֹצֶה?"
רַבִּי מֵאִיר הוֹצִיא אֶת הַמַּטְבְּעוֹת וְהֶרְאָה אוֹתָם לְפַּפּוֹס. "בּוֹקֶר טוֹב, פַּפּוֹס כָּמוּבָן," אָמַר רַבִּי מֵאִיר בְּקוֹל שָׁקֵט. "תִּרְאֶה, יֵשׁ לִי הַצָּעָה בִּשְׁבִילְךָ. אֲנִי אֶתֵּן לְךָ אֶת כָּל הַכֶּסֶף הַזֶּה. תּוּכַל לִקְנוֹת גְּלִידָה לְכָל הַחֲבֵרִים שֶׁלְּךָ וַאֲפִלּוּ יִשָּׁאֵר לְךָ מַסְפִּיק לִקְנוֹת לַמֶּלֶךְ מַתָּנָה כְּדֵי שֶׁיִּשְׂמַח וְלֹא יִכְעַס שֶׁהַילְדָּה אֵינֶנָּה. רַק תֵּן לָאֲחוֹתָהּ שֶׁל בְּרוּרְיָה לָלֶכֶת אִתִּי הַבַּיְתָה."
פַּפּוֹס הַשּׁוֹמֵר כִּמְעַט נָפַל אָחוֹרָה מֵרֹב הַפְתָּעָה! הָעֵינַיִם שֶׁלּוֹ נִהְיוּ גְּדוֹלוֹת כְּמוֹ צַלָּחוֹת. הוּא מֵעוֹלָם לֹא רָאָה כָּל כָּךְ הַרְבֵּה כֶּסֶף. הַיָּדים שֶׁלּוֹ הִתְחִילוּ לִרְעֹד מֵהִתְרַגְּשׁוּת, וְהוּא כְּבָר דִּמְיֵן כַּמָּה כַּדּוּרֵי גְּלִידָה שׁוֹקוֹלָד-וָנִיל הוּא עָמַד לֶאֱכֹל. אֲבָל אָז, הוּא נִזְכַּר בַּמֶּלֶךְ.
"אֲנִי מְפַחֵד!" פַּפּוֹס תָּפַס אֶת הָרֹאשׁ שֶׁלּוֹ וְכִמְעַט פָּרַץ בִּבְכִי. הַקַּסְדָּה נָפְלָה לוֹ עַל הָאַף וְהִסְתִּירָה כִּמְעַט אֶת כָּל הַפַּרְצוּף שֶׁלּוֹ. "מָה אִם הַמֶּלֶךְ יִשְׁמַע שֶׁהִיא אֵינֶנָּה? הוּא יִכְעַס עָלַי מְאֹד מְאֹד מְאֹד וְאֻלַי יִזְרוֹק עָלַי עַגְבָנִיּוֹת שֶׁהִרְקִיבוּ!"
שָׁלֹשׁ מִלִּים קְסוּמוֹת
"אַל תִּפְחַד וְאַל תִּדְאַג," אָמַר לוֹ רַבִּי מֵאִיר, מַרְגִּיעַ אוֹתוֹ בְּחִיּוּךְ רָחָב, כְּמוֹ חִיּוּךְ שֶׁל סַבָּא טוֹב. "אִם יָבוֹאוּ הַחַיָּלִים שֶׁל הַמֶּלֶךְ לֶאֱסֹר אוֹתְךָ, הַדָּבָר הַיָּחִיד שֶׁאַתָּה צָרִיךְ לַעֲשׂוֹת זֶה לְהַגִּיד שָׁלֹשׁ מִלִּים קְסוּמוֹת וּמִיָּד כֻּלָּם יַנִּיחוּ לְךָ וְתִנָּצֵל. הַמִּלִּים הֵן: 'אֱלָהָא דְּמֵאִיר עֲנֵנִי!' (שֶׁזֶּה בְּעֶצֶם אוֹמֵר: הַשֵּׁם שֶׁל רַבִּי מֵאִיר, בַּקָּשָׁה תַּעֲנֶה לִי וְתַעֲזֹר לִי!). תִּזְכֹּר אֶת זֶה! הַכֹּל יִסְתַּדֵּר, אֲנִי מַבְטִיחַ."
פַּפּוֹס הֵרִים אֶת הַקַּסְדָּה וְהִסְתַּכֵּל עַל רַבִּי מֵאִיר. "אֱלָהָא דְּ… מָה? אֱלָהָא דְּ-מִי-אָמַר-לְמִי? אַתָּה בָּטוּחַ שֶׁזֶּה עוֹבֵד? זֶה לֹא קֶסֶם אֲמִתִּי!"
רַבִּי מֵאִיר צָחַק לְאַט. "בּוֹא, בּוֹא אֲנִי אַרְאֶה לְךָ."
הַנֵּס עִם הַכְּלָבִים
בַּחָצֵר הָאֲחוֹרִית שֶׁל הַמֶּלֶךְ יָשְׁבוּ חֲמִשָּׁה כְּלָבִים גְּדוֹלִים שֶׁלֹּא אָהֲבוּ אֲנָשִׁים. מַמָּשׁ, כְּלָבִים מַפְחִידִים אוֹכְלֵי אָדָם. רבי מאיר זרק עליהם אבן גדולה ואז הֵם עָמְדוּ וְחָשְׂפוּ שִׁנַּיִם חַדּוֹת, "הַב-הַב-הַב! גְּרְרְרְרְ!" כֻּלָּם נָבְחוּ וְנָבְחוּ בְּקוֹלוֹת רָמִים. וְרָצוּ לִטְרֹף מִי שֶׁיִּתְקָרֵב. פַּפּוֹס מִיָּד רָץ וְהִתְחַבֵּא מֵאֲחוֹרֵי דֶּלֶת כְּבֵדָה, כְּשֶׁהוּא אוֹחֵז אֶת הַקַּסְדָּה שֶׁלּוֹ כְּדֵי שֶׁלֹּא תִּפֹּל שׁוּב. "הַצִּילוּ!" הוּא צָעַק.
אֲבָל רַבִּי מֵאִיר עָמַד שָׁם רָגוּעַ וְשָׁלֵו. הוּא סִמֵּן בְּיָדוֹ לַכְּלָבִים לְהִתְקָרֵב. הַכְּלָבִים מִיָּד זִנְּקוּ בְּרִיצָה לְעֶבְרוֹ מִתְכַּוְּנִים לִתְקֹף וּלְנַסּוֹת לִנְשֹׁךְ וּלְטָרְפוֹ. ואָז רַבִּי מֵאִיר קָרָא בְּקוֹל צָלוּל: "אֱלָהָא דְּמֵאִיר עֲנֵנִי!"
וּפִתְאוֹם – מָה קָרָה?! זֶה הָיָה הַפֶּלֶא וְהַפֶּלֶא! הַכְּלָבִים מִיָּד עָצְרוּ וְהִפְסִיקוּ לִנְבֹּחַ! הֵם סָגְרוּ אֶת הַפִּיּוֹת שֶׁלָּהֶם וְנִרְאוּ פִּתְאוֹם חֲמוּדִים לְגַמְרֵי, כְּמוֹ חֲתַלְתּוּלִים קְטַנְטַנִּים. הֵם הִתְיַשְּׁבוּ, קִשְׁקְשׁוּ בַּזָּנָב וְהִתְחִילוּ לְלַקֵּק אֶת כַּפּוֹת הָרַגְלַיִם שֶׁלָּהֶם בְּנַחַת. אֶחָד הַכְּלָבִים שֶׁהָיָה שׁוֹבָב בִּמְיֻחָד, אֲפִלּוּ נִסָּה לַעֲמֹד עַל הָרֹאשׁ וּלְהַצְחִיק אֶת פַּפּוֹס.
פַּפּוֹס רָאָה אֶת הַנֵּס וְחִיֵּךְ חִיּוּךְ רָחָב, הֲכִי רָחָב שֶׁאֶפְשָׁר. הוּא הֵבִין שֶׁרַבִּי מֵאִיר הוּא אִישׁ קָדוֹשׁ וְהַמִּלִּים שֶׁלּוֹ כְּמוֹ עושות פלאות. הַפַּחַד בָּרַח וְנֶעֱלַם. "זֶה מַדְהִים! הַכֶּסֶף שֶׁלְּךָ, הַמִּלִּים שֶׁלְּךָ… אֲנִי אַשְׁחְרֵר אֶת אֲחוֹתָהּ שֶׁל בְּרוּרְיָה עַכְשָׁו!"
כָּךְ הָיָה. פַּפּוֹס שִׁחְרֵר אֶת הַיַּלְדָּה וְשָׁלַח אוֹתָהּ מִיָּד הַבַּיְתָה עִם רַבִּי מֵאִיר. בְּרוּרְיָה כָּל כָּךְ שָׂמְחָה לִרְאוֹת אֶת אֲחוֹתָהּ שֶׁשְּׁתֵּיהֶן בָּכוּ מֵרֹב אֹשֶׁר, אֲבָל הַפַּעַם אֵלּוּ הָיוּ דְּמָעוֹת שֶׁל שִׂמְחָה שֶׁנָּפְלוּ וְעָשׂוּ 'פְּלִיק-פְּלָק' עַל הָרִצְפָּה.
פַּפּוֹס בְּצָרָה גְּדוֹלָה
אֲבָל… אוֹי וַאֲבוֹי! הַמֶּלֶךְ שָׁמַע שֶׁאֲחוֹת בְּרוּרְיָה בָּרְחָה! הוּא כָּעַס מְאֹד. זֶה הָיָה בְּדִיּוּק כְּמוֹ שֶׁפַּפּוֹס חָשַׁשׁ וְדָאַג. הַמֶּלֶךְ שָׁלַח אֶת הַחַיָּלִים שֶׁלּוֹ לִתְפֹּס אֶת פַּפּוֹס וּלְהַעֲנִישׁ אוֹתוֹ בְּעֹנֶשׁ קָשֶׁה מְאֹד – עֹנֶשׁ מָוֶת בִּתְלִיָּה עַל הַגַּרְדּוֹם. "זֶה הַסּוֹף שֶׁלִּי!" בָּכָה פַּפּוֹס בְּשֶׁקֶט, כְּשֶׁהַחַיָּלִים עָמְדוּ לְהַעֲלוֹת אוֹתוֹ לַגַּרְדּוֹם וְרָצוּ לְהָרְגוֹ. הַחַיָּלִים סָפְרוּ: "אֶחָד! שְׁתַּיִם! …"
אֱלָהָא דְּמֵאִיר עֲנֵנִי!
בָּרֶגַע הָאַחֲרוֹן בְּדִיּוּק, לִפְנֵי הַ"שָׁלוֹשׁ!", פַּפּוֹס נִזְכַּר מָה שֶׁרַבִּי מֵאִיר אָמַר לוֹ. הוּא עָצַם אֶת הָעֵינַיִם, לָקַח אֲוִיר וְצָעַק בְּכָל הַכֹּחַ: "אֱלָהָא דְּמֵאִיר עֲנֵנִי! אֱלָהָא דְּמֵאִיר עֲנֵנִי! אֱלָהָא דְּמֵאִיר עֲנֵנִי!" הוּא צָעַק אֶת זֶה שָׁלֹשׁ פְּעָמִים!
וּמָה אַתֶּם חוֹשְׁבִים שֶׁקָּרָה? פִּתְאוֹם, הַחֶבֶל נִקְרַע לִשְׁנַיִם, תָּק! הַגַּרְדּוֹם נָפַל בְּקוֹל מַחֲרִישׁ אָזְנַיִם, בּוּם! וּפַפּוֹס נָחַת עַל הָאֲדָמָה כְּאִלּוּ קָפַץ עַל עֲרֵמַת כָּרִיּוֹת מְלֵאוֹת בְּצֶמֶר גֶּפֶן רַךְ וְנָעִים. וְכָךְ בְּדִיּוּק קָרָה שׁוּב וָשׁוּב, עוֹד פַּעֲמַיִם!
בַּפַּעַם הַשְּׁלִישִׁית הַחַיָּלִים הִתְיָאֲשׁוּ, הֵם רָאוּ שֶׁאִי אֶפְשָׁר לַעֲשׂוֹת לפפוס שׁוּם דָּבָר. זֶה הָיָה הַחֹק שֶׁל הַמְּדִינָה, אִם אִי אֶפְשָׁר לַעֲשׂוֹת אֶת הָעֹנֶשׁ שָׁלֹשׁ פְּעָמִים… אָז הַנֶּאֱשָׁם יוֹצֵא לַחָפְשִׁי! פַּפּוֹס נִצַּל! וְהוּא הָלַךְ הַבַּיְתָה שָׂמֵחַ וְטוֹב לֵב, בְּחַיִּים וּבְשָׁלוֹם.
מֵאָז אוֹתוֹ יוֹם, כֻּלָּם הֵבִינוּ שֶׁרַבִּי מֵאִיר הוּא צַדִּיק גָּדוֹל, וּמֵאָז קוֹרְאִים לוֹ "רַבִּי מֵאִיר בַּעַל הַנֵּס", כִּי קָרוּ לוֹ הֲמוֹן נִסִּים עֲצוּמִים!
וְעַד הַיּוֹם, לִפְעָמִים כְּשֶׁאֲנָשִׁים נִמְצָאִים בְּצָרָה, אִם עָצוּב לָהֶם קְצָת אוֹ שֶׁאִבְּדוּ מַשֶּׁהוּ חָשׁוּב – מָה הֵם עוֹשִׂים? הֵם נוֹתְנִים צְדָקָה (כֶּסֶף לָאֲנָשִׁים עֲנִיִּים כְּדֵי לַעֲזֹר לָהֶם), מַדְלִיקִים נֵר שֶׁמֵּאִיר אוֹר חַם וְיָפֶה בַּחֶדֶר, וּמְבַקְּשִׁים מֵה' שָׁלֹשׁ פְּעָמִים: "אֱלָהָא דְּמֵאִיר עֲנֵנִי".
מְבֻסָּס עַל מַסֶּכֶת עֲבוֹדָה זָרָה, דַּף י"ח עַמּוּד א'
