פַּעַם אַחַת, לִפְנֵי שָׁנִים רַבּוֹת רַבּוֹת, , טִיֵּל לוֹ רַבִּי עֲקִיבָא בְּשָׂדֶה פָּתוּחַ וְשָׁקֵט. פִּתְאוֹם, הוּא שָׁמַע רַעַשׁ מוּזָר. "קְלִיפּ-קְלוֹפּ! הוווּשׁ! קְלִיפּ-קְלוֹפּ!" זֶה נִשְׁמַע כְּמוֹ דְּהָרָה שֶׁל סוּס מַהִיר. רַבִּי עֲקִיבָא פָּקַח אֶת הָעֵינַיִם לִרְוָחָה. זֶה לֹא הָיָה סוּס… זֶה הָיָה אִישׁ! אִישׁ שֶׁרָץ מַהֵר-מַהֵר-מַהֵר!
הָאִישׁ הַזֶּה נִרְאָה עָצוּב וְעָיֵף כָּל כָּךְ. הוּא הָיָה שָׁחוֹר כֻּלּוֹ כְּמוֹ פֶּחָם שֶׁל מְדוּרָה, וְעַל הָרֹאשׁ שֶׁלּוֹ הוּא סָחַב הַר שֶׁל עֵצִים! לֹא חֲבִילָה אַחַת, וְלֹא שְׁתַּיִם. עֲשָׂרָה מַשָּׂאוֹת גְּדוֹלִים וּכְבֵדִים, וּבְכָל זֹאת הוּא רָץ וְרָץ וְלֹא עָצַר לִנְשֹׁם.
רַבִּי עקיבא כל כך הצטער לראות את האיש המסכן, הוא לא יכל לראות אותו כל כך סובל! הוא עָמַד מוּל האיש וְקָרָא בְּקוֹל אוֹהֵב: "עֲצֹר, חָבֵר! עֲצֹר לְרֶגַע! לָמָּה אַתָּה עוֹשֶׂה עֲבוֹדָה כָּל כָּךְ קָשָׁה וּכְבֵדָה? תָּנוּחַ קְצָת! אִם אַתָּה עֶבֶד וְהָאָדוֹן שֶׁלְּךָ מַכְרִיחַ אוֹתְךָ לעבוד כל כך קשה, אֲנִי אֶקנה אותך ממנו ואז אשחרר אותך לחָפְשִׁי! וְאִם אַתָּה סְתָם עָנִי וְאֵין לְךָ מָה לֶאֱכֹל, אֲנִי אֶתֵּן לְךָ מַטְבְּעוֹת שֶׁל זָהָב וְאַתָּה תִּהְיֶה מְאֻשָּׁר!"
הָאִישׁ הַשָּׁחוֹר רָעַד כֻּלּוֹ, נָשַׁם בִּכְבֵדוּת שֶׁל טְרַקְטוֹר קָטָן וְאָמַר: "בְּבַקָּשָׁה מִמְּךָ, רַבִּי, אַל תַּעֲצֹר אוֹתִי! הַשּׁוֹמְרִים שֶׁלִּי יִכְעֲסוּ עָלַי מְאוֹד אִם אֶעֱצֹר."
רַבִּי עֲקִיבָא לֹא הֵבִין: "מִי הֵם הַשּׁוֹמְרִים שֶׁלְּךָ? וּמָה מַעֲשֶׂיךָ כָּאן?"
הָאִישׁ הוֹרִיד מְעַט אֶת הָרֹאשׁ, וְדִבֵּר בְּקוֹל חַלָּשׁ-חַלָּשׁ: "אֲנִי כְּבָר לֹא חַי בָּעוֹלָם שֶׁלְּךָ. אֲנִי אִישׁ מֵת. הִגַּעְתִּי לָעוֹלָם הַבָּא, וּבְכָל יוֹם שׁוֹלְחִים אוֹתִי לַחְטֹב עֵצִים וְנוֹתְנִים לִי עֹנֶשׁ קָשֶׁה עַל מָה שֶׁעָשִׂיתִי כְּשֶׁהָיִיתִי חַי."
הַסּוֹד שֶׁיָּכוֹל לְהַצִּיל
"אוֹי וַאֲבוֹי," אָמַר רַבִּי עֲקִיבָא בְּעֶצֶב רַב, "מָה הָיְתָה הָעֲבוֹדָה שֶׁלְּךָ כְּשֶׁהָיִיתָ חַי כָּאן אִתָּנוּ בָּעוֹלָם?"
"הָיִיתִי גּוֹבֵה מִסִּים," סִפֵּר הָאִישׁ, "הָיִיתִי חָשׁוּב מְאוֹד, אֲבָל חָבֵר רַק שֶׁל הָעֲשִׁירִים. לָעֲנִיִּים עָשִׂיתִי דְּבָרִים רָעִים מְאוֹד לֹא הִקְשַׁבְתִּי לַבְּכִי שֶׁלָּהֶם. בִּגְלַל זֶה עַכְשָׁו הַלֵּב שֶׁלִּי שָׁחוֹר, וַאֲנִי מְקַבֵּל אֶת עָנְשִׁי."
רַבִּי עֲקִיבָא כִּמְעַט בָּכָה מֵרֹב צַעַר עַל הָאִישׁ הַמִּסְכֵּן. "הַאִם אֵין שׁוּם דָּבָר, שׁוּם פִּתְרוֹן שֶׁיָּכוֹל לַעֲזֹר לְךָ לְנַקּוֹת אֶת הַלֵּב וּלְסַיֵּם אֶת הָעֹנֶשׁ?" "אַל תַּעֲכֵב אוֹתִי, אֲנִי מְפַחֵד שֶׁיִּכְעֲסוּ עָלַי!" הִתְחַנֵּן הָאִישׁ, וְאָז לָחַשׁ בְּסוֹד: "רַק דָּבָר אֶחָד יָכוֹל לַעֲזֹר… שָׁמַעְתִּי אוֹתָם אוֹמְרִים, שֶׁאִם הָיָה לִי יֶלֶד… בֵּן שֶׁלִּי! וְהַיֶּלֶד הַזֶּה הָיָה נֶעֱמָד לִפְנֵי כָּל הָאֲנָשִׁים בבית הכנסת וְאוֹמֵר בקוֹל צָלוּל: 'בָּרְכוּ אֶת ה' הַמְּבֹרָךְ!', וְכֻלָּם הָיוּ עוֹנִים לוֹ 'בָּרוּךְ ה' הַמְּבֹרָךְ לְעוֹלָם וָעֶד!' אוֹ אִם הוּא הָיָה אוֹמֵר תְּפִלַּת קַדִּישׁ: 'יִתְגַּדַּל…', וְכֻלָּם הָיוּ צוֹעֲקִים 'יְהֵא שְׁמֵהּ רַבָּא מְבָרַךְ!'… מִיָּד, מַמָּשׁ בְּאוֹתָהּ הַשְּׁנִיָּה, הָעֹנֶשׁ שֶׁלִּי הָיָה מִסְתַּיֵּם לְגַמְרֵי!" הָאִישׁ נֶאֱנַח בְּכֹבֶד: "אֲבָל… לֹא הִשְׁאַרְתִּי יֶלֶד בָּעוֹלָם. עָזַבְתִּי את העולם כשאשתי היתה בהריון עִם תִּינוֹק בַּבֶּטֶן. מִי יוֹדֵעַ אִם נוֹלַד בֵּן? וַאֲפִלּוּ אִם נוֹלַד – אֵין שׁוּם אָדָם בָּעוֹלָם שֶׁאוֹהֵב אוֹתִי וְשֶׁיַּסְכִּים לְלַמֵּד אֶת הַתִּינוֹק הַזֶּה תּוֹרָה."
רַבִּי עֲקִיבָא חִיֵּךְ חִיּוּךְ רָחָב, שֶׁהֵאִיר אֶת הַשָּׂדֶה. "אֲנִי אַלְמֵד אוֹתוֹ!" הוּא הֶחְלִיט מִיָּד. "אֱמֹר לִי, חָבֵר, מָה הַשֵּׁם שֶׁלְּךָ?"
"עֲקִיבָא!" עָנָה הָאִישׁ הַשָּׁחוֹר.
"אֵיזֶה פֶּלֶא! פַּעֲמַיִם עֲקִיבָא!" צָחַק רַבִּי עֲקִיבָא, "גַּם לִי קוֹרְאִים עֲקִיבָא! וּמָה הַשֵּׁם שֶׁל אִשְׁתְּךָ הַיְּקָרָה?"
"שׁוֹשַׁנִיבָּא," עָנָה הָאִישׁ הָעָצוּב.
"וּבְאֵיזוֹ עִיר אַתֶּם גָּרִים?"
"בָּעִיר לוֹדְקִיָּא."
הַמַּסָּע הָאָרֹךְ לְלוֹדְקִיָּא
בְּאוֹתוֹ הָרֶגַע, רַבִּי עֲקִיבָא נִפְרַד מֵהָאִישׁ, וְהִתְחִיל לָלֶכֶת וְלָלֶכֶת וְלָלֶכֶת… הַרְבֵּה יָמִים הוּא הָלַךְ, מֵעִיר לְעִיר וּמִכְּפָר לִכְפָר, בַּחֹם וּבַקֹּר, עַד שֶׁהִגִּיעַ לָעִיר הָרְחוֹקָה לוֹדְקִיָּא. הוּא עָצַר אֲנָשִׁים בָּרְחוֹב וְשָׁאַל בְּשִׂמְחָה: "סְלִיחָה, אַתֶּם מַכִּירִים אִישׁ בְּשֵׁם עֲקִיבָא?" אֲבָל הָאֲנָשִׁים בְּלוֹדְקִיָּא עָשׂוּ פַּרְצוּף כּוֹעֵס כְּמוֹ תַּנִּין! "הָאִישׁ הַהוּא?" הֵם צָעֲקוּ, "שֶׁיִּשָּׁחֲקוּ עַצְמוֹתָיו שֶׁל הָרָשָׁע הַזֶּה!" רַבִּי עֲקִיבָא לֹא נִבְהַל. הוּא שָׁאַל בְּשֶׁקֶט: "וְאוּלַי אַתֶּם מַכִּירִים אֶת אִשְׁתּוֹ, שׁוֹשַׁנִיבָּא?" "אֲנַחְנוּ לֹא רוֹצִים לִשְׁמֹעַ עָלֶיהָ!" עָנוּ הָאֲנָשִׁים, "שֶׁיִּמָּחֶה הַשֵּׁם שֶׁלָּהּ! אֲנַחְנוּ כּוֹעֲסִים עֲלֵיהֶם מְאוֹד!" רַבִּי עֲקִיבָא לֹא וִתֵּר. הוּא נָשַׁם עָמֹק וְשָׁאַל: "וּמָה עִם הַתִּינוֹק שֶׁלָּהֶם? יֵשׁ לָהֶם בֵּן?" הָאֲנָשִׁים רָקְעוּ בָּרַגְלַיִם. "כֵּן! יֵשׁ יֶלֶד. אֲבָל הוּא אֲפִלּוּ לֹא נִכְנַס לָעָם שֶׁלָּנוּ. הוּא עָרֵל. אֲפִלּוּ מְסִבַּת בְּרִית מִילָה אַף אֶחָד לֹא עָשָׂה לוֹ, כִּי לֹא רָצִינוּ לַעֲזֹר לָהֶם בגלל כל הצרות שהם עשו לנו!"
כְּשֶׁרַבִּי עֲקִיבָא שָׁמַע שֶׁלַּיֶּלֶד כָּל כָּךְ קָשֶׁה וְשֶׁאֵין לוֹ עֶזְרָה, הַלֵּב שֶׁלּוֹ כִּמְעַט פָּרַח מֵרֹב אַהֲבָה. הוּא מִיָּד הָלַךְ לְחַפֵּשׂ אֶת הַיֶּלֶד הַקָּטָן. כְּשֶׁמָּצָא אוֹתוֹ, הוּא חִבֵּק אוֹתוֹ שֶׁנֶּהֱיָה חַם בַּלֵּב. רַבִּי עֲקִיבָא עָשָׂה לוֹ מִיָּד בְּרִית מִילָה בְּשִׂמְחָה עֲצוּמָה! זֶהוּ! עַכְשָׁו הוּא יֶלֶד קָדוֹשׁ וְטָהוֹר מֵעַם יִשְׂרָאֵל.
אַרְבָּעִים יוֹם שֶׁל אַהֲבָה
עַכְשָׁו, הִגִּיעַ הַזְּמַן לִלְמֹד! רַבִּי עֲקִיבָא הוֹשִׁיב אֶת הַיֶּלֶד לְפָנָיו, פָּתַח סֵפֶר וְהִצְבִּיעַ: "תִּרְאֶה פָּשׁוֹשׁ מָתוֹק, זֹאת אָלֶף, וְזֹאת בֵּית…" אֲבָל… מַשֶּׁהוּ הָיָה כְּמוֹ תָּקוּעַ. הַיֶּלֶד הִסְתַּכֵּל וְלֹא הבִין. הָאוֹתִיּוֹת נִרְאוּ לוֹ כְּמוֹ נְמָלִים קְטַנּוֹת. הוּא לֹא הִצְלִיחַ לִקְרֹא מִלָּה אַחַת מֵהַתּוֹרָה. יוֹם עָבַר, יוֹמַיִם… וְהַיֶּלֶד פָּשׁוּט לֹא יָכוֹל הָיָה לִלְמֹד.
מָה אַתֶּם חוֹשְׁבִים, שֶׁרַבִּי עֲקִיבָא הִתְיָאֵשׁ? מָה פִּתְאוֹם! רַבִּי עֲקִיבָא יָשַׁב יַחַד עִם הַיֶּלֶד בְּמֶשֶׁךְ אַרְבָּעִים יָמִים שְׁלֵמִים! תַּחְשְׁבוּ כַּמָּה זֶה הֲמוֹן זְמַן! וּבְכָל אוֹתָם אַרְבָּעִים יָמִים, מֵהַבֹּקֶר עַד הַלַּיְלָה, רַבִּי עֲקִיבָא צָם. הוּא לֹא אָכַל לֶחֶם, לֹא שָׁתָה מַיִם בַּיּוֹם וְלֹא אָכַל מַמְתַקִּים. הוּא רַק הִתְפַּלֵּל וְהִתְפַּלֵּל בְּעֵינַיִם עֲצוּמוֹת שֶׁהַשֵּׁם יַעֲזֹר לַיֶּלֶד לִלְמֹד.
וְאָז… פֶּלֶא פְּלָאִים! מִשָּׁמַיִם יָצְאָה "בַּת קוֹל"! בַּת קוֹל הִיא נְשִׁיקָה שֶׁל קוֹל מָתוֹק מֵהַשָּׁמַיִם. הַקּוֹל הַזֶּה נִשְׁמַע כְּמוֹ פַּעֲמוֹן זָהָב קָטָן וְאָמַר לָרַבִּי הָרָעֵב: "רַבִּי עֲקִיבָא! קוּם, לֵךְ וְלַמֵּד אוֹתוֹ!" רַבִּי עֲקִיבָא קָם וְחִיֵּךְ. וּפִתְאוֹם – נֵס! הָעֵינַיִם שֶׁל הַיֶּלֶד נִפְתְּחוּ כְּמוֹ פְּרָחִים בַּבֹּקֶר. הָאוֹתִיּוֹת כְּבָר לֹא הָיוּ נְמָלִים, הֵן הָיוּ שִׁיר! רַבִּי עֲקִיבָא לִמֵּד אוֹתוֹ אוֹתִיּוֹת שֶׁל תּוֹרָה, אֵיךְ אוֹמְרִים בְּאַהֲבָה "קְרִיאַת שְׁמַע", אֵיךְ מִתְפַּלְּלִים אֶת תְּפִלַּת "שְׁמוֹנֶה עֶשְׂרֵה", וַאֲפִלּוּ אֵיךְ מְבָרְכִים "בִּרְכַּת הַמָּזוֹן" לְהַגִּיד תּוֹדָה עַל הָאֹכֶל! הַיֶּלֶד הַקָּטָן בָּלַע אֶת הַמִּלִּים כְּמוֹ תּוּתִים מְתוּקִים וְלָמַד הַכֹּל באופן מֻשְׁלָם!
הָרֶגַע שֶׁשִּׁנָּה הַכֹּל
הִגִּיעַ הַיּוֹם הַגָּדוֹל. בֵּית הַכְּנֶסֶת הָיָה מָלֵא אֲנָשִׁים. כֻּלָּם הִסְתַּכְּלוּ עַל הַיֶּלֶד הַקָּטָן. הַיֶּלֶד נֶעֱמַד מוּל כָּל הַקָּהָל הַגָּדוֹל, אֵיפֹה שֶׁבְּדֶרֶךְ כְּלָל עוֹמְדִים רַק אֲנָשִׁים מְבֻגָּרִים. הוּא הָיָה קְטַנְטַן, אֲבָל הלֵב שֶׁלּוֹ הָיָה עֲנָק. הוּא עָצַם אֶת הָעֵינַיִם, לָקַח נְשִׁימָה עֲמֻקָּה, וּבְקוֹל צָלוּל, חָזָק וּמָתוֹק כְּמוֹ דְּבַשׁ הוּא צָעַק: "בָּרְכוּ אֶת ה' הַמְּבֹרָךְ!" וְכָל הַקָּהָל, כָּל הָאֲנָשִׁים בְּבֵית הַכְּנֶסֶת, שָׁאֲגוּ בְּקוֹל רָם וְשָׂמֵחַ יַחַד אִתּוֹ: "בָּרוּךְ ה' הַמְּבֹרָךְ לְעוֹלָם וָעֶד!" וְאָז, הַיֶּלֶד הִמְשִׁיךְ לִתְפִלַּת הַקַּדִּישׁ. "יִתְגַּדַּל…" הוּא פָּתַח, וְהַקָּהָל לֹא חִכָּה שְׁנִיָּה לִפְנֵי שֶׁעָנָה: "יְהֵא שְׁמֵהּ רַבָּא מְבָרַךְ!"
בְּאוֹתָהּ הַשְּׁנִיָּה הַמְּדֻיֶּקֶת הַזּוֹ! בָּעוֹלָם הַבָּא… הָרַחַק-הָרַחַק מִשָּׁם…
פִּתְאוֹם, הַמַּשָּׂא הַכָּבֵד שֶׁל עֲשֶׂרֶת הָעֵצִים שֶׁל הָאַבָּא, עֲקִיבָא, פָּשׁוּט נָפַל מֵהַגַּב שֶׁלּוֹ. בּוּם! נֶעֱלַם! הַשָּׁחֹר הַפֶּחָמִי הִתְנַקָּה מִמֶּנּוּ כְּמוֹ אָבָק בָּרוּחַ, וְהוּא הָפַךְ מְשֻׁחְרָר, לָבָן וְטָהוֹר. הָעֹנֶשׁ בַּגֵּיהִנּוֹם הִסְתַּיֵּם לְתָמִיד, מִיָּד וּלְגַמְרֵי! וְכָל הַפֻּרְעָנוּת עָבְרָה.
בְּאוֹתוֹ הַלַּיְלָה, כְּשֶׁרַבִּי עֲקִיבָא יָשַׁן בַּמִּטָּה שֶׁלּוֹ מְחֻיָּךְ וְעָיֵף, הִגִּיעַ אֵלָיו אוֹתוֹ הָאִישׁ בַּחֲלוֹם יְפֵהפֶה. הָאִישׁ מִלְמֵל לֹא מִתּוֹךְ עֶצֶב אֶלָּא מִתּוֹךְ אוֹר גָּדוֹל: "יְהִי רָצוֹן מִלִּפְנֵי הַשֵּׁם, שֶׁתָּנוּחַ דַּעְתְּךָ בְּגַן עֵדֶן… כִּי הִצַּלְתָּ אוֹתִי! הִצַּלְתָּ אוֹתִי מִמָּקוֹם קָשֶׁה כָּל כָּךְ, וְעַכְשָׁו לַלֵּב שֶׁלִּי טוֹב!"
רַבִּי עֲקִיבָא קָם בַּבֹּקֶר, וְהַלֵּב שֶׁלּוֹ פָּשׁוּט מְנַגֵּן. הוּא הֵרִים מַבָּט לַשָּׁמַיִם וְאָמַר : "יְהִי שִׁמְךָ, ה', לְעוֹלָם! ה' זִכְרְךָ לְדֹר וָדֹר!"
וְזֶהוּ הַסּוֹד הֲכִי נִפְלָא בָּעוֹלָם, יְלָדִים: אֲפִלּוּ תְּפִלָּה שֶׁל יֶלֶד קָטָן אֶחָד בְּבֵית הַכְּנֶסֶת – "יִתְגַּדַּל" אוֹ "בָּרְכוּ" קָטָן – יְכוֹלָה לַעֲשׂוֹת משהו עֲנָק, לְנַקּוֹת לְבָבוֹת, לְשַׂמֵּחַ אֲנָשִׁים, וּבעיקר בעיקר, לעשות נחת רוח לה’!
