אלי ואורה ופלאי הבריאה – המסע אל הלב

סיפור להקראה
אלי, אורה ופלאי הבריאה-
המסע אל הלב

הָיֹה הָיָה פַּעַם, בְּבַיִת קָטָן וְחַמִּים, שְׁנֵי יְלָדִים מְיֻחָדִים: אֵלִי וְאוֹרָה.

אֵלִי הָיָה יֶלֶד תּוֹסֵס שֶׁאַף פַּעַם לֹא הִצְלִיחַ לָשֶׁבֶת בְּמָקוֹם אֶחָד. הוּא תָּמִיד הָיָה בִּתְנוּעָה, מִסְתּוֹבֵב, קוֹפֵץ, רָץ וּמִתְגַּלְגֵּל. אֲפִלּוּ כְּשֶׁיָּשַׁן, אֶצְבְּעוֹתָיו הַקְּטַנּוֹת הִמְשִׁיכוּ לִרְטֹט.

אוֹרָה הָיְתָה יַלְדָּה מְאִירָה וּרְגוּעָה. כְּמוֹ קֶרֶן אוֹר הַחִיּוּךְ שֶׁלָּהּ הֵאִיר אֶת הַחֶדֶר כֻּלּוֹ. כְּשֶׁדִּבְּרָה, הַמִּלִּים שֶׁלָּהּ הָיוּ קְסוּמוֹת וְצִבְעוֹנִיּוֹת.

יוֹם אֶחָד, בִּזְמַן שֶׁאֵלִי קָפַץ מִמָּקוֹם לְמָקוֹם בַּסָּלוֹן, הוּא עָצַר פִּתְאוֹם וְהֵנִיחַ אֶת יָדוֹ עַל הֶחָזֶה שֶׁלּוֹ.

"אוֹרָה," קָרָא אֱלֵי, מַרְגִּישׁ אֶת הַדְּפִיקוֹת הַמְּהִירוּת, "אַתְּ מַרְגִּישָׁה אֶת זֶה? הַלֵּב שֶׁלִּי עוֹשֶׂה בּוּם-בּוּם-בּוּם!"

אוֹרָה הִנִּיחָה אֶת הַיָּד שֶׁלָּהּ עַל הֶחָזֶה שֶׁלָּהּ וְגַם הִיא הִרְגִּישׁ אֶת הַלֵּב הַפּוֹעֵם שֶׁלָּהּ. "כֵּן! וַאֲנִי שׁוֹמַעַת שֶׁהוּא עוֹשֶׂה: טוֹק-טוֹק-טוֹק!"

"גַּם הַלֵּב שֶׁלְּךָ עוֹשֶׂה כָּכָה?" שָׁאַל אֱלֵי.

"כֵּן, גַּם הַלֵּב שֶׁלִּי! אֲבָל לָמָּה הוּא עוֹשֶׂה כָּכָה כָּל הַזְּמַן? וְלָמָּה הוּא אַף פַּעַם לֹא מַפְסִיק?"

בְּאוֹתוֹ רֶגַע, אֶבֶן הַפְּלָאוֹת שֶׁקִּבְּלוּ בְּמַתָּנָה מִסַּבָּא הֶחָכָם הֵחֵלָּה לִזְהֹר בְּאוֹר אָדֹם עָמֹק, כִּמְעַט כְּמוֹ צֶבַע הַדָּם. הֵם הִתְקָרְבוּ אֵלֶיהָ בְּסַקְרָנוּת, וּפִתְאוֹם שָׁמְעוּ קוֹל קָטָן:

"מְשִׂימָה חֲדָשָׁה! לְגַלּוֹת אֶת סוֹד הַלֵּב הַפּוֹעֵם וְהַדָּם הַזּוֹרֵם!"

עֵינֵיהֶם שֶׁל אֵלִי וְאוֹרָהּ נִפְעֲרוּ בְּהִתְרַגְּשׁוּת. הַרְפַּתְקָה חֲדָשָׁה עָמְדָה לְהַתְחִיל.

הֵם נָגְעוּ בְּאֶבֶן הַפְּלָאוֹת, וְהִרְגִּישׁוּ פִּתְאוֹם שֶׁהֵם מִתְכַּוְּצִים, מִתְכַּוְּצִים, מִתְכַּוְּצִים… עַד שֶׁהָיוּ קְטַנִּים כָּל כָּךְ שֶׁיָּכְלוּ לִרְאוֹת חַיְדַּק שֶׁעָבַר לְיָדָם כְּמוֹ פִּיל עֲנָק!

"וָאוּ!" קָרָא אֱלֵי, "נִהְיֵינוּ קְטַנִּים כְּמוֹ אֲטוּמִים!"

"לֹא בְּדִיּוּק," צָחֲקָה אוֹרָה, "אֲנַחְנוּ עֲדַיִן הַרְבֵּה יוֹתֵר גְּדוֹלִים מֵאָטוֹמִים, אֲבָל כֵּן, אֲנַחְנוּ מַמָּשׁ קְטַנְטַנִּים!"

אֶבֶן הַפְּלָאוֹת רִחֲפָה לְיָדָם, עֲדַיִן זוֹהֶרֶת בְּאָדֹם. "עָקְבוּ אַחֲרֵי," לָחֲשָׁה, וְהֵחֵלָּה לָנוּעַ.

הִיא הוֹבִילָה אוֹתָם אֶל תּוֹךְ נֶקֶב קְטַנְטַן בָּעוֹר. הֵם מָצְאוּ אֶת עַצְמָם בְּתוֹךְ מִנְהָרָה אֲדֻמָּה וַחֲמִימָה.

"אֵיפֹה אֲנַחְנוּ?" שָׁאַל אֱלֵי, מִסְתַּכֵּל סָבִיב בְּהִתְרַגְּשׁוּת.

"נִרְאֶה שֶׁאֲנַחְנוּ בְּתוֹךְ כְּלֵי דָּם," עָנְתָה אוֹרָה, "תִּרְאֶה כַּמָּה אָדֹם פֹּה!"

פִּתְאוֹם, לְיַד אֵלִי וְאוֹרָה עָבְרָה דִּסְקִית אֲדֻמָּה גְּדוֹלָה, קְעוּרָה מִשְּׁנֵי צְדָדֶיהָ, כְּמוֹ צַלַּחַת מְעוֹפֶפֶת אֲדֻמָּה. עַל הַדִּסְקִית יָשְׁבוּ גְּבִישׁוֹנִים קְטַנִּים וּכְחַלְחַלִּים שֶׁנָּצְצוּ כְּמוֹ אַבְנֵי חֵן זְעִירוֹת.

"שָׁלוֹם שָׁם!" קָרְאָה הַדִּסְקִית בְּקוֹל יְדִידוּתִי, "אֲנִי רוּבִּי, תָּא דָּם אָדֹם! וְאַתֶּם נִרְאִים קְצָת אֲבוּדִים!"

"שָׁלוֹם רוּבִּי," עָנוּ אֱלֵי וְאוֹרָה יַחַד, "אֲנַחְנוּ בֶּאֱמֶת קְצָת אֲבוּדִים. אֵיפֹה אֲנַחְנוּ?"

"אַתֶּם בְּתוֹךְ נִימֵי הַדָּם!" הִסְבִּירָה רוּבִּי בְּחִיּוּךְ. "רוֹצִים לִקְפֹּץ עֲלֵי? אֲנִי יְכוֹלָה לָקַחַת אֶתְכֶם לְסִיּוּר!"

"בֶּטַח!" קָרָא אֱלֵי בְּהִתְלַהֲבוּת, וְקָפַץ עַל הַדִּסְקִית הָאֲדֻמָּה. אוֹרָה הִצְטָרְפָה אֵלָיו. הַדִּסְקִית הָיְתָה גְּמִישָׁה וְרַכָּה, כְּמוֹ מִזְרַן מַיִם קָטָן.

"מָה אֵלֶּה הַדְּבָרִים הַכְּחַלְחַלִּים הָאֵלֶּה?" שָׁאֲלָה אוֹרָה, מַצְבִּיעָה עַל הַגְּבִישׁוֹנִים הַנּוֹצְצִים שֶׁיָּשְׁבוּ עַל רוֹבֵי.

"אֵלֶּה מוֹלֵקוּלוֹת חַמְצָן!" הִסְבִּירָה רוּבִּי בְּגַאֲוָה. "זֹאת הָעֲבוֹדָה שֶׁלִּי – לֶאֱסֹף חַמְצָן מֵהָרֵאוֹת וּלְהוֹבִיל אוֹתוֹ לְכָל הַגּוּף. הַחַמְצָן נִדְבַּק לְחֶלְבּוֹן מְיֻחָד בְּשֵׁם הֵמוֹגְלוֹבִּין שֶׁיֵּשׁ בְּתוֹכִי."

אֵלִי נָגַע בְּאַחַת מִמּוֹלֵקוּלוֹת הַחַמְצָן. הִיא הָיְתָה כְּחַלְחַלָּה, נוֹצֶצֶת כְּמוֹ גָּבִישׁ קֶרַח קָטָן, וְזָזָה וְרָטְטָה כָּל הַזְּמַן.

"הִיא קָרָה!" הִתְפַּלֵּא אֱלֵי.

"כַּמּוּבָן," צָחֲקָה רוּבִּי, "הַחַמְצָן נוֹתֵן לָנוּ אֶת הָאֵנֶרְגִּיָּה לִחְיוֹת, אֲבָל הוּא עַצְמוֹ קַר וְרָגוּעַ, וְיֵשׁ כָּאן גַּם קְצָת פַּחְמָן דּוּ חַמְצָנִי . כָּכָה הַגּוּף שׁוֹמֵר עַל הָאִזּוּן – הַחַמְצָן מַבְעִיר אֶת הַמָּזוֹן שֶׁלָּנוּ כְּמוֹ אֵשׁ קְטַנָּה, אֲבָל בְּלִי לִשְׂרֹף אוֹתָנוּ!"

"אֵיזֶה תִּכְנוּן מַדְהִים," לָחֲשָׁה אוֹרָה. "זֶה מַמָּשׁ פִּלְאֵי ה'!"

רוּבִּי הִתְחִילָה לִזְרֹם בְּזֶרֶם הַדָּם, וְאֵלִי וְאוֹרָהּ הֶחֱזִיקוּ חָזָק. הַזֶּרֶם סָחַף אוֹתָם קָדִימָה, דֶּרֶךְ צִנּוֹרוֹת שֶׁהָפְכוּ רְחָבִים יוֹתֵר וְיוֹתֵר.

"הִנֵּה אֲנַחְנוּ מִתְקָרְבִים לַלֵּב," אָמְרָה רוּבִּי, "אַתֶּם שׁוֹמְעִים אֶת זֶה?"

מֵרָחוֹק, הַיְּלָדִים שָׁמְעוּ קוֹל חָזָק שֶׁל הַלְמוּת: בּוּם-בּוּם, בּוּם-בּוּם!

"זֶה הַלֵּב!" קָרְאָה אוֹרָה בְּהִתְרַגְּשׁוּת.

"תַּחְזִיקוּ חָזָק!" הִזְהִירָה רוּבִּי, "הַנְּסִיעָה עוֹמֶדֶת לִהְיוֹת קְצָת מְטַלְטֶלֶת!"

וְאָכֵן, תּוֹךְ שְׁנִיּוֹת הֵם נִשְׁאֲבוּ לְתוֹךְ חֶדֶר עֲנָק, עִם קִירוֹת עָבִים וְרַכִּים בְּצֶבַע אָדֹם עָמֹק שֶׁהִתְכַּוְּצוּ וְהִתְרַחֲבוּ בְּקֶצֶב קָבוּעַ. בְּכָל פַּעַם שֶׁהַקִּירוֹת הִתְכַּוְּצוּ, כָּל הַנּוֹזֵל הָאָדֹם יַחַד אִתָּם נִדְחַף בְּעָצְמָה עֲנָקִית אֶל מֵעֵבֶר גָּדוֹל.

"וָאוּ!" צָעַק אֱלֵי בְּהִתְלַהֲבוּת כְּשֶׁהֵם נִשְׁטְפוּ קָדִימָה, "זֶה כְּמוֹ מַגְלֵשַׁת מַיִם עֲנָקִית!"

"זֶהוּ חֲדַר הַלֵּב הַיְּמָנִי," הִסְבִּירָה רוּבִּי, "הוּא מַזְרִים אוֹתָנוּ לָרֵאוֹת כְּדֵי שֶׁנּוּכַל לֶאֱסֹף חַמְצָן חָדָשׁ. ו… הִנֵּה אֲנַחְנוּ בַּדֶּרֶךְ לָרֵאוֹת!"

הֵם עָבְרוּ בְּצִנּוֹר גָּדוֹל וְאָז הִתְפַּצְּלוּ לְצִנּוֹרוֹת קְטַנִּים יוֹתֵר וְיוֹתֵר, עַד שֶׁהִגִּיעוּ לְרֶשֶׁת שֶׁל צִנּוֹרוֹת דַּקִּיקִים. מֵעֵבֶר לַדְּפָנוֹת הַדַּקּוֹת שֶׁל הַצִּנּוֹרוֹת הֵם רָאוּ אַלְפֵי בּוּעִיּוֹת זְעִירוֹת, נוֹצְצוֹת בְּכָחֹל-לָבָן.

"אֵלֶּה בּוּעִיּוֹת הָאֲוִיר בְּרִיאוֹת!" הִסְבִּירָה רוּבִי. "עַכְשָׁו תִּרְאוּ מָה קוֹרֶה."

לְפֶתַע, הַגְּבִישׁוֹנִים הַכְּחַלְחַלִּים עַל רוֹבֵי הִתְחִילוּ לִדְהוֹת וּלְהֵעָלֵם, וּבִמְקוֹמָם נִדְבְּקוּ גְּבִישׁוֹנִים חֲדָשִׁים, יוֹתֵר בְּהִירִים וְזוֹהֲרִים. בּוֹ בַּזְּמַן, גְּבִישׁוֹנִים אֲחֵרִים, בְּצֶבַע אָפֹר-יְרַקְרַק, הִתְנַתְּקוּ מְדַפְּנוֹת הַצִּנּוֹר וְהִצְטָרְפוּ לַזֶּרֶם.

"מָה קוֹרֶה פֹּה?" שָׁאַל אֱלֵי, מִסְתַּכֵּל בְּהִשְׁתָּאוּת.

"אֲנִי מַחֲלִיפָה פַּחְמָן דּוּ-חַמְצָנִי בְּחַמְצָן טָרִי!" הִסְבִּירָה רוּבִּי. "אֲנִי מוֹרִידָה אֶת הַפַּחְמָן הַדּוּ-חַמְצָנִי שֶׁנֶּאֱסָף בְּגוּף – הַגְּבִישׁוֹנִים הָאֲפֹרִים-יְרַקְרַקִּים הָאֵלֶּה – וְלוֹקַחַת בִּמְקוֹמוֹ אֶת הַחַמְצָן הַכְּחַלְחַל הַטָּרִי שֶׁנִּכְנָס מֵהָאֲוִיר. זֹאת הַחְלָפָה שֶׁקֹּרִית כָּל הַזְּמַן! אֵיזֶה תִּכְנוּן מֻשְׁלָם, נָכוֹן?"

"מַמָּשׁ כְּמוֹ הַחְלָפַת בַּקְבּוּקֵי גָּז!" קָרָא אֱלֵי, "מְבִיאִים חָדָשׁ וְלוֹקְחִים אֶת הַיָּשָׁן!"

"בְּדִיּוּק," צָחֲקָה רוּבִּי, "אֲבָל הַגּוּף עוֹשֶׂה אֶת זֶה מִילְיוֹנֵי פְּעָמִים בְּדַקָּה, בְּכָל תָּאֵי הַדָּם שֶׁבַּגּוּף, בְּלִי שֶׁאֲנַחְנוּ אֲפִלּוּ מַרְגִּישִׁים!"

"אֵיזֶה פֶּלֶא," אָמְרָה אוֹרָה בְּהִתְפַּעֲלוּת, "תּוֹדָה ה'!"

אַחֲרֵי שֶׁרוּבִּי הֶעֱמִיסָה אֶת מִטְעַן הַחַמְצָן הֶחָדָשׁ שֶׁלָּהּ, הֵם הִמְשִׁיכוּ בְּדַרְכָּם חֲזָרָה לַלֵּב, אַךְ הַפַּעַם לְחֶדֶר אַחֵר.

"וְזֶהוּ חֲדַר הַלֵּב הַשְּׂמָאלִי," הִכְרִיזָה רוּבִּי כְּשֶׁנִּכְנְסוּ לְחֶדֶר שֶׁנִּרְאָה דּוֹמֶה לַקּוֹדֵם, אַךְ עִם קִירוֹת עָבִים יוֹתֵר, "וּמִכָּאן אֲנַחְנוּ נִשְׁלָחִים לְכָל הַגּוּף!"
וֹת וְהַבְּהוֹנוֹת. צָרִיךְ הַרְבֵּה כּוֹחַ בִּשְׁבִיל זֶה!"

"לָמָּה הַלֵּב צָרִיךְ לִדְחֹף אוֹתָנוּ?" שָׁאַל אֱלֵי. "לָמָּה אַתֶּם לֹא יְכוֹלִים פָּשׁוּט לִשְׂחוֹת לְבַד?"

"כִּי אֲנַחְנוּ, תָּאֵי הַדָּם, לֹא יְכוֹלִים לָנוּעַ בְּעַצְמֵנוּ," הִסְבִּירָה רוּבִּי, "אֲנַחְנוּ זְקוּקִים לַלֵּב שֶׁיְּפַמְפֵּם אוֹתָנוּ. הַלֵּב הוּא כְּמוֹ מַשְׁאֵבָה עֲנָקִית שֶׁעוֹבֶדֶת בְּלִי הַפְסָקָה, יוֹם וָלַיְלָה, כָּל הַחַיִּים!"

"וָאוּ," אָמַר אֱלֵי בְּהִתְפַּעֲלוּת, "אָז הַלֵּב שֶׁלָּנוּ פּוֹעֵם בְּעֵרֶךְ…"

"בֵּין 60 לְ-100 פְּעִימוֹת בְּדַקָּה!" הִשְׁלִימָה רוּבִּי. "זֶה יוֹתֵר מִ-100,000 פְּעִימוֹת בְּיוֹם, וּבְעֵרֶךְ 2.5 מִילְיַארְד פְּעִימוֹת בְּמֶשֶׁךְ חַיִּים שְׁלֵמִים!"

"מִילְיַארְדִּים שֶׁל פְּעִימוֹת?!" קָרְאָה אוֹרָהּ בְּהִשְׁתָּאוּת. "וְזֶה אַף פַּעַם לֹא מִתְקַלְקֵל אוֹ צָרִיךְ תִּקּוּן?"

"לִפְעָמִים כֵּן," הוֹדְתָה רוּבִּי, "אֲבָל הַלֵּב הוּא מָנוֹעַ מַדְהִים שֶׂה' תִּכְנֵן לִהְיוֹת אָמִין בְּצוּרָה מֻפְלָאָה. וְהוּא אֲפִלּוּ מְתַקֵּן אֶת עַצְמוֹ אִם יֵשׁ פְּגִיעוֹת קְטַנּוֹת!"

"כְּמוֹ מְכוֹנִית שֶׁמְּתַקֶּנֶת אֶת עַצְמָהּ!" צָחַק אֱלֵי. "זֶה לֹא יְאֻמַּן"

פִּתְאוֹם, הַחֶדֶר הִתְחִיל לְהִתְכַּוֵּץ שׁוּב, וְהֵם נִדְחֲפוּ קָדִימָה בְּכֹחַ עָצוּם. רוּבִּי זָזָה עִם הַזֶּרֶם, וְהֵם שָׁטוּ בְּתוֹךְ צִנּוֹר עֲנָק שֶׁהִתְפַּצֵּל לְצִנּוֹרוֹת קְטַנִּים יוֹתֵר.

"אֲנַחְנוּ עַכְשָׁו בָּעוֹרֵק הָרָאשִׁי!" הִסְבִּירָה רוּבִי. "הַדָּם זוֹרֵם פֹּה בִּמְהִירוּת שֶׁל כִּמְעַט 5 מֶטְרִים לִשְׁנִיָּה – מָהִיר יוֹתֵר מִמָּה שֶׁאַתֶּם יְכוֹלִים לָלֶכֶת!"

בְּאוֹתוֹ רֶגַע, הָאֶבֶן הַפְּלָאוֹת הֵחֵלָּה לִזְהֹר שׁוּב, וְהֵם הִרְגִּישׁוּ שֶׁהֵם מַתְחִילִים לִגְדֹּל בַּחֲזָרָה. בְּתוֹךְ רֶגַע, הֵם מָצְאוּ אֶת עַצְמָם שׁוּב בַּסָּלוֹן הַבֵּיתִי.

"אֵיזֶה מַסָּע!" קָרָא אֱלֵי, עֲדַיִן נִרְגָּשׁ. הוּא הִנִּיחַ אֶת יָדוֹ עַל הֶחָזֶה שֶׁלּוֹ, מַרְגִּישׁ אֶת פְּעִימוֹת הַלֵּב שֶׁלּוֹ בְּהַעֲרָכָה חֲדָשָׁה.

"עַכְשָׁו אֲנִי מְבִינָה לָמָּה הַלֵּב שֶׁלָּנוּ פּוֹעֵם כָּל הַזְּמַן," אָמְרָה אוֹרָה בְּחִיּוּךְ, "הוּא עוֹבֵד בְּלִי הַפְסָקָה כְּדֵי לִשְׁלֹחַ דָּם לְכָל הַגּוּף!"

"וּבְתוֹךְ הַדָּם יֵשׁ מִילְיוֹנֵי תָּאִים קְטַנִּים שֶׁמְּבִיאִים חַמְצָן לְכָל מָקוֹם!" הוֹסִיף אֱלֵי. "ה' מַמָּשׁ חָשַׁב עַל הַכֹּל!"

"וְחָשַׁבְתָּ עַל זֶה שֶׁכָּל טִפַּת דָּם עוֹשֶׂה אֶת הַמַּסְלוּל הַמָּלֵא בַּגּוּף בְּפָחוֹת מִדַּקָּה?" אָמְרָה אוֹרָה. "זֶה אוֹמֵר שֶׁבִּזְמַן שֶׁאֲנַחְנוּ מְדַבְּרִים, אוֹתָהּ טִפַּת דָּם הִסְפִּיקָה לְבַקֵּר בְּכָל הַגּוּף כַּמָּה פְּעָמִים!"

"אֵיזֶה מָנוֹעַ מַדְהִים!" הִתְפַּעֵל אֱלֵי. "מַמָּשׁ כְּמוֹ שָׁעוֹן שְׁוֵיצָרִי מֻשְׁלָם!"

אֶבֶן הַפְּלָאוֹת זָהֲרָה בְּשֶׁקֶט, כְּאִלּוּ מְחַיֶּכֶת אֲלֵיהֶם. הַמְּשִׂימָה הֻשְׁלְמָה. הֵם גִּלּוּ אֶת אֶחָד מִפִּלְאֵי הַבְּרִיאָה – הַלֵּב הַפּוֹעֵם וְהַדָּם הַזּוֹרֵם!

להורים

הסיפור הזה מציג באופן פשוט את פעולת הלב ומחזור הדם. אתם יכולים לשוחח עם ילדכם על:

1. איך אפשר להרגיש את פעימות הלב? (לשים יד על החזה, או להאזין עם סטטוסקופ פשוט)
2. מתי הלב שלנו פועם מהר יותר? (בזמן פעילות גופנית, התרגשות)
3. איך תאי הדם האדומים מסיעים חמצן בגוף? (באמצעות חלבון מיוחד בשם המוגלובין)

עובדות מפליאות לשיתוף

• הלב מזרים כ-5 ליטרים של דם בכל דקה – זה כמו בקבוק שתייה גדול!
• במשך חיים ממוצעים, הלב יפמפם כמות דם שיכולה למלא בריכת שחייה אולימפית!
• כלי הדם בגוף האדם, אם נפרוש אותם לאורך, יקיפו את כדור הארץ פעמיים!

פעילות מוצעת

בקשו מהילדים לרוץ במקום במשך 30 שניות ואז להניח יד על החזה. האם הם מרגישים את הלב פועם מהר יותר? הסבירו שכאשר אנחנו פעילים, הגוף צריך יותר חמצן, ולכן הלב פועם מהר יותר כדי להעביר יותר דם וחמצן לשרירים.