הָיֹה הָיָה פַּעַם, לִפְנֵי שָׁנִים רַבּוֹת בִּירוּשָׁלַיִם, אִישׁ צָעִיר, חָכָם וּמָתוֹק שֶׁקָּרְאוּ לוֹ הִלֵּל. הִלֵּל אָהַב אֶת הַתּוֹרָה וְאֶת הַשֵּׁם יוֹתֵר מִכָּל דָּבָר אַחֵר בָּעוֹלָם! יוֹתֵר מִכָּל הַסֻּכָּרִיּוֹת, מִכָּל הַמִּשְׂחָקִים, וְיוֹתֵר מִכָּל הַכֶּסֶף וְהַזָּהָב שֶׁבָּעוֹלָם! הוּא כָּל כָּךְ רָצָה לִלְמֹד מֵהַחֲכָמִים הַגְּדוֹלִים שֶׁל עַם יִשְׂרָאֵל – שְׁמַעְיָה וְאַבְטַלְיוֹן.
אֲבָל… הִלֵּל הָיָה עָנִי מְאוֹד מְאוֹד. לֹא הָיוּ לוֹ בָּתִים גְּדוֹלִים, לֹא הָיוּ לוֹ בְּגָדִים מְפֹאָרִים, וְלֹא הָיוּ לוֹ אֲפִילוּ כַּמָּה מַטְבְּעוֹת בַּכִּיס. בְּכָל בֹּקֶר, הִלֵּל הָיָה קָם מֻקְדָּם מְאוֹד, יוֹצֵא לַשָּׂדֶה אוֹ לַיַּעַר, וְעוֹבֵד קָשֶׁה-קָשֶׁה! הוֹף! הָף! כּוֹרֵת עֵצִים! הָף! הוֹף! סוֹחֵב מַשָּׂאוֹת! וּבְסוֹף הַיּוֹם, הוּא הָיָה מַרְוִיחַ מַטְבֵּעַ אַחַת קְטַנָּה-קְטַנָּה. לַמַּטְבֵּעַ הַזֹּאת קָרְאוּ: טַרְפֵּעִיק! קְלִינְג! – מַטְבֵּעַ אַחַת בִּלְבַד!
מָה עוֹשִׂים עִם מַטְבֵּעַ אַחַת?
יוֹדְעִים מָה הִלֵּל הָיָה עוֹשֶׂה עִם הַמַּטְבֵּעַ הַיְּחִידָה הַזֹּאת? הוּא לֹא קָנָה בָּהּ סֻכָּרִיָּה עַל מַקֵּל! הוּא הָיָה מְחַלֵּק אֶת הַמַּטְבֵּעַ בְּדִיּוּק לִשְׁנַיִם! קְרָאכּ! חֵצִי מַטְבֵּעַ אֶחָד הוּא נָתַן לְאִשְׁתּוֹ וּלְיַלְדֵיהֶם הַחֲמוּדִים, כְּדֵי לִקְנוֹת קְצָת לֶחֶם, מַיִם וּמָרָק חַם: יַאמִי! וְאֶת הַחֵצִי הַשֵּׁנִי? אֶת הַחֵצִי הַשֵּׁנִי הוּא הָיָה נוֹתֵן לַשּׁוֹמֵר שֶׁעָמַד בַּפֶּתַח שֶׁל בֵּית הַמִּדְרָשׁ! כִּי בְּאוֹתָם יָמִים, הַשּׁוֹמֵר עָמַד בַּדֶּלֶת וְאָמַר: "מִי שֶׁנּוֹתֵן חֵצִי מַטְבֵּעַ – נִכְנָס לִלְמֹד תּוֹרָה!" הִלֵּל הָיָה נוֹתֵן אֶת חֲצִי הַמַּטְבֵּעַ, נִכְנָס פְּנִימָה, יוֹשֵׁב בְּשִׂמְחָה וְלוֹמֵד תּוֹרָה מִשְּׁמַעְיָה וְאַבְטַלְיוֹן.
אוֹי וַאֲבוֹי! אֵין מַטְבֵּעַ!
וְהִנֵּה… הִגִּיעַ יוֹם אֶחָד, יוֹם שִׁשִּׁי, עֶרֶב שַׁבַּת קֹדֶשׁ. הָיָה זֶה חֹדֶשׁ טֵבֵת – לֵב הַחֹרֶף הַקַּר! הִלֵּל יָצָא לַעֲבֹד, חִפֵּשׂ וְחִפֵּשׂ… אֲבָל אֶפֶס! שׁוּם אָדָם לֹא נָתַן לוֹ עֲבוֹדָה! הוּא לֹא הִרְוִיחַ שׁוּם מַטְבֵּעַ! אֶפֶס טַרְפֵּעִיק! הָלַךְ הִלֵּל לְבֵית הַמִּדְרָשׁ, נִגַּשׁ אֶל הַשּׁוֹמֵר וְאָמַר בְּרֹךְ: "בְּבַקָּשָׁה, הַיּוֹם לֹא מָצָאתִי עֲבוֹדָה… אֶפְשָׁר לְהִכָּנֵס לִשְׁמֹעַ דִּבְרֵי אֱלֹהִים חַיִּים?" אָמַר הַשּׁוֹמֵר: "אִי אֶפְשָׁר! מִי שֶׁאֵין לוֹ חֵצִי מַטְבֵּעַ – לֹא נִכְנָס!" קְלָאכּ! – הַדֶּלֶת הַגְּדוֹלָה נִסְגְּרָה.
מָה עָשָׂה הִלֵּל? הַאִם הוּא כָּעַס? לֹא! הַאִם הוּא בָּכָה וְהָלַךְ הַבַּיְתָה לִשְׁכַּב בַּמִּטָּה? מָה פִּתְאוֹם! הִלֵּל אָמַר בְּלִבּוֹ: "אֲנִי חַיָּב לִשְׁמֹעַ אֶת דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַמְּתוּקִים מִשְּׁמַעְיָה וְאַבְטַלְיוֹן!"
הַטִּפּוּס הַגָּדוֹל עַל הַגַּג!
הִלֵּל הֵרִים אֶת הָעֵינַיִם לְמַעְלָה… הוּא רָאָה אֶת הַקִּיר הַגָּבוֹהַּ שֶׁל בֵּית הַמִּדְרָשׁ, וְרָאָה עַל הַגַּג אֲרֻבָּה! מַה זּוֹ אֲרֻבָּה? זֶה חַלּוֹן קָטָן וְעָגוֹל בַּתִּקְרָה, שֶׁדַּרְכּוֹ יוֹצֵא הֶעָשָׁן מֵהַמְּדוּרָה, וְדַרְכּוֹ נִכְנָס אוֹר הַשֶּׁמֶשׁ.
הִלֵּל הִתְחִיל לְטַפֵּס! טִיפּ-טַאפּ, טִיפּ-טַאפּ! הוּא תָּפַס בָּאֲבָנִים, הֶחְלִיק קְצָת, תָּפַס שׁוּב… הוֹפ-הוֹפ! עָלָה וְעָלָה, עַד שֶׁהִגִּיעַ לַגַּג! הוּא נִתְלָה מֵעַל הָאֲרֻבָּה, הִטָּה אֶת הָאֹזֶן הַקְּטַנָּה שֶׁלּוֹ לְמַטָּה, וְשָׁמַע אֶת שְׁמַעְיָה וְאַבְטַלְיוֹן מְלַמְּדִים תּוֹרָה! "אֵיזֶה יֹפִי!" לָחַשׁ הִלֵּל בְּשִׂמְחָה וְעֵינָיו זָרְחוּ, "אֲנִי שׁוֹמֵעַ אֶת דִּבְרֵי אֱלֹקים חַיִּים!"
פְּלַאף! פְּלַאף! הַשֶּׁלֶג יוֹרֵד!
אֲבָל הַלַּיְלָה יָרַד, וְהָיָה קַר מְאוֹד! בְּר-ר-ר-ר-ר! הָרוּחַ הַקְּרִירָה נָשְׁבָה: פְּפוּ שׁוּ! וּפִתְאוֹם… מֵהַשָּׁמַיִם הִתְחִיל לָרֶדֶת שֶׁלֶג! פְּלַאף! פְּלַאף! פְּלַאף! פְּתִיתֵי שֶׁלֶג לְבָנִים, קְרִירִים וְרַכִּים נָפְלוּ עַל הַגַּב שֶׁל הִלֵּל, עַל הָרֹאשׁ שֶׁלּוֹ, וְעַל הַיָּדַיִם. אֲבָל הִלֵּל לֹא זָז! הוּא הִמְשִׁיךְ לִהְיוֹת מְרֻכָּז בַּתּוֹרָה! הַשֶּׁלֶג הִצְטַבֵּר… סַנְטִימֶטֶר אֶחָד… עֶשֶׂר סַנְטִימֶטְרִים… מֶטֶר אֶחָד… וְעוֹד שֶׁלֶג! שָׁלוֹשׁ אַמּוֹת שֶׁל שֶׁלֶג! (זֶה שֶׁלֶג גָּבוֹהַּ כְּמוֹ אָדָם מְבֻגָּר וְגָבוֹהַּ מְאוֹד!) הִלֵּל הַמָּתוֹק כֻּסָּה כֻּלּוֹ מִתַּחַת לַשֶּׁלֶג הַלָּבָן, וְנִהְיָה לוֹ יוֹתֵר וְיוֹתֵר קַר, וְזֶה הָיָה מְסֻכָּן.
מָה קָרָה בַּבֹּקֶר שֶׁל שַׁבָּת?
בַּבֹּקֶר, כְּשֶׁעָלָה עַמּוּד הַשַּׁחַר שֶׁל יוֹם הַשַּׁבָּת, נִכְנְסוּ שְׁמַעְיָה וְאַבְטַלְיוֹן לְבֵית הַמִּדְרָשׁ. הִבִּיט שְׁמַעְיָה סְבִיבוֹ, גֵּרֵד בַּזָּקָן וְאָמַר: "אַבְטַלְיוֹן אָחִי! בְּכָל יוֹם בַּבֹּקֶר בֵּית הַמִּדְרָשׁ שֶׁלָּנוּ מֵאִיר וְזוֹהֵר, וְהַיּוֹם… כָּל כָּךְ חָשׁוּךְ פְּנִימָה! שֶׁמָּא הַיּוֹם מְעֻנָּן?" הֵרִימוּ אֶת עֵינֵיהֶם לְמַעְלָה, אֶל הָאֲרֻבָּה… וּפִתְאוֹם רָאוּ דְּמוּת שֶׁל אָדָם שֶׁשּׁוֹכֵב עַל הָאֲרֻבָּה וְחוֹסֵם אֶת אוֹר הַשֶּׁמֶשׁ!
"מַהֵר! מַהֵר! יֵשׁ שָׁם אָדָם!" הֵם צָעֲקוּ. הֵם רָצוּ מִיָּד, עָלוּ לַגַּג, חָפְרוּ בַּשֶּׁלֶג הֶעָמֹק – חוּשׁ! חוּשׁ! – וּמָצְאוּ אֶת הִלֵּל! הֵם הוֹרִידוּ אוֹתוֹ בִּמְהִירוּת לְמַטָּה לְבֵית הַמִּדְרָשׁ. אַף עַל פִּי שֶׁזֶּה הָיָה יוֹם שַׁבָּת, הֵם רָחֲצוּ אוֹתוֹ בַּמַּיִם, סָכוּ אֶת גּוּפוֹ בְּשֶׁמֶן חַם, וְהוֹשִׁיבוּ אוֹתוֹ מַמָּשׁ מוּל הַמְּדוּרָה הַמְּחַמֶּמֶת! אָמְרוּ שְׁמַעְיָה וְאַבְטַלְיוֹן בְּהִתְרַגְּשׁוּת רַבָּה: "הִלֵּל הַזֶּה כָּל כָּךְ אוֹהֵב אֶת הַתּוֹרָה וְאֶת הַשֵּׁם, כְּדַאי וְרָאוּי לְחַלֵּל עָלָיו אֶת הַשַּׁבָּת כְּדֵי לְהַצִּיל אֶת חַיָּיו!"
וּמֵאוֹתוֹ יוֹם, כָּל עַם יִשְׂרָאֵל יָדְעוּ: הִלֵּל הוּא הַתַּלְמִיד חָכָם הֲכִי מַתְמִיד, אוֹהֵב תּוֹרָה וְאוֹהֵב הַשֵּׁם בָּעוֹלָם!
מבוסס על מסכת יומא, דף ל"ה עמוד ב'