כְּשֶׁנַּעֲשָׂה רַבִּי יְחִיאֵל מֵאִיר לְרַבִּי, יָשַׁב יַחַד עִם חֲסִידָיו בְּ"טִישׁ", אַךְ הִתְאַנֵּחַ וְהִתְיַסֵּר לְאֹרֶךְ כָּל הַטִּישׁ. שָׁאֲלוּ אוֹתוֹ הַחֲסִידִים: "מַדּוּעַ רַבֵּנוּ אֵינוֹ מַפְסִיק לְהִתְאַנֵּחַ? מִמָּה רַבֵּנוּ סוֹבֵל?
עָנָה רַבִּי יְחִיאֵל שֶׁהוּא מִתְאַנֵּחַ כֵּיוָן שֶׁאֵינוֹ רָאוּי לִהְיוֹת רַבִּי.
הִתְפַּעֵל אֶחָד מִן הַחֲסִידִים: "פָּשׁשׁשׁשׁ….אַשְׁרֵינוּ שֶׁזָּכִינוּ בְּרַבִּי עִם עֲנָוָה אֲמִתִּית!"
עָנָה לוֹ רַבִּי יְחִיאֵל: אֵין כָּאן שׁוּם עֲנָוָה, אֵיךְ אֲנִי יָכוֹל לִהְיוֹת רַבִּי שֶׁל חֲסִידִים, אִם אֲנִי עֲדַיִן נֶהֱנֶה מֵהָאֹכֶל שֶׁאֲנִי אוֹכֵל?".
חסידים מספרים ח"ג עמ' 156
