פַּעַם אַחַת, בְּאֶרֶץ רְחוֹקָה, אִבֵּד הַמֶּלֶךְ טַבַּעַת יְקָרָה מְאוֹד. לֹא רַק שֶׁהִיא עָלְתָה הוֹן עָתֵק – הִיא גַּם הָיְתָה אֲהוּבָה עָלָיו בִּמְיֻחָד.
הַמֶּלֶךְ כִּנֵּס אֶת שָׂרָיו וְצָעַק:
"מִי שֶׁיִּמְצָא אֶת הַטַּבַּעַת יְקַבֵּל כָּל מָה שֶׁצָּרִיךְ – כֶּסֶף, עֶזְרָה, כָּל דָּבָר שֶׁיְּבַקֵּשׁ!"
הַהַכְרָזָה הִתְפַּשְּׁטָה בְּכָל הַמְּדִינָה, וְהִגִּיעָה גַּם לְבֵיתוֹ שֶׁל יְהוּדִי עָנִי וּפָשׁוּט, שֶׁהָיָה טָרוּד – אֵיךְ יִקְנֶה מַצּוֹת וְיַיִן לְחַג הַפֶּסַח שֶׁמִּתְקָרֵב?
אָמְרָה לוֹ אִשְׁתּוֹ:
"מָה אִכְפַּת לְךָ לְנַסּוֹת? הֲרֵי הַמֶּלֶךְ מַבְטִיחַ כֶּסֶף אֲפִלּוּ רַק לְמִי שֶׁמַּתְחִיל לְחַפֵּשׂ."
שָׁמַע הַיְּהוּדִי בְּקוֹל אִשְׁתּוֹ, קָם וְיָצָא לָאַרְמוֹן.
"אֲנִי מוּכָן לְחַפֵּשׂ אֶת הַטַּבַּעַת!" אָמַר.
הַמֶּלֶךְ חִיֵּךְ וְנָתַן לוֹ מַטְבְּעוֹת רַבִּים, שֶׁיּוּכַל לְהַתְחִיל לְחַפֵּשׂ אֶת הַטַּבַּעַת בְּלִי דְּאָגוֹת.
הַיְּהוּדִי חָזַר הַבַּיְתָה שָׂמֵחַ, קָנָה אֶת כָּל צָרְכֵי הַחַג, וְהֵכִין אֶת הַבַּיִת לְלֵיל הַסֵּדֶר בְּשִׂמְחָה.
אֲבָל מָה קָרָה?
אֶחָד מִיּוֹעֲצֵי הַמֶּלֶךְ, הָיָה כֹּמֶר לֹא נֶחְמָד בִּמְיֻחָד, הִסְתּוֹבֵב בַּסְּבִיבָה. הוּא הָיָה אָדָם גֵּאֶה וּמְרֻשָּׁע, שֶׁתָּמִיד קִנֵּא בִּיהוּדִים. שְׁמוֹ הָיָה דַּיֵּנוּ .
אוֹתוֹ יוֹעֵץ רָאָה אֶת הַיְּהוּדִי קוֹנֶה אֹכֶל וּבְגָדִים בִּמְקוֹם לְחַפֵּשׂ טַבָּעוֹת. הוּא רָץ לַמֶּלֶךְ וְקָרָא:
"אֲדוֹנִי הַמֶּלֶךְ! הַיְּהוּדִי רִמָּה אוֹתְךָ! הוּא לָקַח אֶת הַכֶּסֶף וְלֹא מְחַפֵּשׂ בִּכְלָל אֶת הַטַּבַּעַת שֶׁלְּךָ!"
הַמֶּלֶךְ לֹא הִשְׁתַּכְנֵעַ לְגַמְרֵי.
"נִרְאֶה בְּעַצְמֵנוּ," אָמַר, וְיָצָא עִם דַּיֵּנוּ, אֶל בֵּיתוֹ שֶׁל הַיְּהוּדִי.
הֵם עָמְדוּ בְּשֶׁקֶט לְיַד הַחַלּוֹן, הִסְתַּכְּלוּ פְּנִימָה – וְרָאוּ אֶת שֻׁלְחַן לֵיל הַסֵּדֶר עָרוּךְ וּמָלֵא כָּל טוּב, וְהַמִּשְׁפָּחָה יוֹשֶׁבֶת סְבִיבוֹ בְּשִׁירָה וּבְשִׂמְחָה.
וְאָז הֵחֵלּוּ לָשִׁיר אֶת הַפִּיּוּט:
"אֵלּוּ הוֹצֵאנוּ מִמִּצְרַיִם –"
וְכָל הַמִּשְׁפָּחָה עָנְתָה בְּקוֹל גָּדוֹל:
"דַּיֵּנוּ!"
הָאָב הִמְשִׁיךְ:
"אִלּוּ עָשָׂה בָּהֶם שְׁפָטִים…"
וְהַיְּלָדִים עָנוּ שׁוּב:
"דַּיֵּנוּ!"
הַמֶּלֶךְ פָּקַח עֵינַיִם בְּתַדְהֵמָה.
הוּא לֹא כָּל כָּךְ הֵבִין עִבְרִית אֲבָל הוּא שָׂם לֵב שֶׁמִּלָּה אַחַת חוֹזֶרֶת עַל עַצְמָהּ!
הוּא לָחַשׁ לְעַצְמוֹ:
"הַיְּהוּדִי בֶּאֱמֶת מְחַפֵּשׂ אֶת הַטַּבַּעַת! הוּא שׁוֹאֵל מִי גָּנַב אֶת הַטַּבַּעַת – וְכֻלָּם עוֹנִים: דַּיֵּנוּ!"
הוּא בּוֹדֵק שֶׁהֵם בְּטוּחִים בְּמֵאָה אָחוּז שֶׁזֶּה הַכֹּמֶר דַּיֵּנוּ- וְשׁוּב כֻּלָּם צוֹעֲקִים: דַּיֵּנוּ
פִּתְאוֹם הִסְתּוֹבֵב הַמֶּלֶךְ לְעֵבֶר הַיּוֹעֵץ שֶׁלּוֹ וְאָמַר:
"רֶגַע… אֵיךְ אָמַרְתְּ שֶׁקּוֹרְאִים לְךָ?"
הַיּוֹעֵץ גִּמְגֵּם:
"ד… דַּיֵּנוּ."
"אָה-הָא!" קָרָא הַמֶּלֶךְ,
"כֻּלָּם צוֹעֲקִים עָלֶיךָ, דַּיֵּנוּ! כַּנִּרְאֶה אַתָּה הַגַּנָּב הָאֲמִתִּי!"
מִיָּד הוֹרָה הַמֶּלֶךְ לַעֲצֹר אֶת הַכֹּמֶר דַּיֵּנוּ.
אַחֲרֵי חֲקִירָה קְצָרָה הוֹדָה – הוּא הוּא זֶה שֶׁגָּנַב אֶת טַבַּעַת הַמֶּלֶךְ!
וְלִיהוּדִי?
הָיָה פֶּסַח מָלֵא כָּל טוּב, וּפִיּוּט אֶחָד מְיֻחָד שֶׁהָפַךְ לְהַצָּלָה גְּדוֹלָה.
וּמֵאָז, בְּכָל שָׁנָה כְּשֶׁהַמִּשְׁפָּחָה שָׁרָה "דַּיֵּנוּ!", הֵם גַּם קְצָת מְחַיְּכִים…
כִּי מִי יוֹדֵעַ? אוּלַי גַּם הַפַּעַם מִישֶׁהוּ צָרִיךְ לִשְׁמֹעַ אֶת זֶה בְּדִיּוּק בָּרֶגַע הַנָּכוֹן.
וְכָכָה, בִּזְכוּת אֱמוּנָה פְּשׁוּטָה –
הַיְּהוּדִי חָגַג אֶת הַפֶּסַח בְּרֶוַח, בְּאוֹר, וּבְשִׂמְחָה גְּדוֹלָה!
