לִפְנֵי שָׁנִים רַבּוֹת, בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, חַי חָכָם גָּדוֹל שֶׁשְּׁמוֹ חוֹנִי הַמְּעַגֵּל, הוּא הָיָה אֶחָד מֵהַתְּנָאִים הַקְּדוֹשִׁים, יוֹם אֶחָד, יָצָא חוֹנִי לְטַיֵּל בַּדְּרָכִים. הַשֶּׁמֶשׁ זָרְחָה בַּשָּׁמַיִם הַכְּחֻלִּים, וְהוּא נֶהֱנָה מֵהַיֹּפִי הַמֻּפְלָא שֶׁל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל הַקְּדוֹשָׁה.
בְּדַרְכּוֹ, פָּגַשׁ חוֹנִי זָקֵן אֶחָד שֶׁעָמַד בַּשָּׂדֶה וְעָסַק בִּנְטִיעַת עֵץ קָטָן. הַזָּקֵן כָּרַע עַל בִּרְכָּיו, חָפַר גֻּמָּה בָּאֲדָמָה בְּיָדָיו הַמְּיֻבָּלוֹת, הִנִּיחַ בָּהּ שְׁתִיל קָטָן, כִּסָּה אֶת שָׁרָשָׁיו בַּאֲדָמָה טוֹבָה, וְהַשָּׁקָה אוֹתוֹ בְּמַיִם.
חוֹנִי עָצַר וְהִתְבּוֹנֵן בַּזָּקֵן הָעוֹבֵד בִּשְׁקִידָה.
"שָׁלוֹם לְךָ, אִישׁ נִכְבָּד," אָמַר חוֹנִי בְּנִימוּס. "אִם מֻתָּר לִי לִשְׁאֹל, אֵיזֶה עֵץ אַתָּה נוֹטֵעַ?"
הַזָּקֵן הֵרִים אֶת מַבָּטוֹ וְחִיֵּךְ. "זֶהוּ שְׁתִיל שֶׁל עֵץ חָרוּב, שֶׁיִּגְדַּל בְּעֶזְרַת ה' לְעֵץ חָרוּב מְשֻׁבָּח."
חוֹנִי הִבִּיט בִּשְׁתִיל הַקָּטָן. הָיָה קָשֶׁה לְדַמְיֵן שֶׁמֵּהַשְׁתִּיל הַדַּקִּיק הַזֶּה יִצְמַח אֵי פַּעַם פַּעַם עֵץ גָּדוֹל וּמַרְשִׁים.
"וְכַמָּה זְמַן יִקַּח עַד שֶׁעֵץ הֶחָרוּב הַזֶּה יָנִיב פֵּרוֹת?" שָׁאַל חוֹנִי בְּסַקְרָנוּת.
הַזָּקֵן חִיֵּךְ שׁוּב וְאָמַר: "עֵץ הֶחָרוּב צוֹמֵחַ לְאַט מְאוֹד. יַעַבְרוּ שִׁבְעִים שָׁנָה עַד שֶׁהוּא יִתֵּן פֵּרוֹת טְעִימִים."
חוֹנִי הֻפְתַּע מְאוֹד. "שִׁבְעִים שָׁנָה? זְמַן כֹּה רַב!" קָרָא. "הַאִם אַתָּה בֶּאֱמֶת חוֹשֵׁב שֶׁתִּחְיֶה עוֹד שִׁבְעִים שָׁנָה כְּדֵי לֵהָנוֹת מֵהַפֵּרוֹת שֶׁל הָעֵץ הַזֶּה??"
הַזָּקֵן נֶעֱמַד, נִקָּה אֶת הָאֲדָמָה מִיָּדָיו, וְהִבִּיט בְּחוֹנִי בְּמַבָּט חָכָם וְרָגוּעַ.
"רְאֵה נָא, אֲדוֹנִי הֶחָכָם," אָמַר הַזָּקֵן. "כְּשֶׁנּוֹלַדְתִּי לָעוֹלָם הַזֶּה, מָצָאתִי עֲצֵי חָרוּב רַבִּים. אָכַלְתִּי מִפֵּרוֹתֵיהֶם הַמְּתוּקִים כָּל חַיַּי, שָׂמַחְתִּי וְנֵהֶנְתִּי. עֵצִים אֵלּוּ לֹא אֲנִי נָטַעְתִּי, אֶלָּא אֲבוֹתַי וַאֲבוֹת אֲבוֹתַי שֶׁתָּלוּ אוֹתָם בִּשְׁבִילִי."
הַזָּקֵן הִשְׁתַּהָה רֶגַע, מְלַטֵּף בַּעֲדִינוּת אֶת הֶעָלִים הָרַכִּים שֶׁל הִשְׁתִּיל, וְאָז הִמְשִׁיךְ:
"כְּפִי שֶׁאֲבוֹתַי שָׁתְלוּ עֵצִים בִּשְׁבִילִי, כָּךְ אֲנִי שׁוֹתֵל עַכְשָׁו עֲבוּר יְלָדַי וּנְכָדַי. אוּלַי לֹא אֶזְכֶּה לֶאֱכֹל מִפֵּרוֹת הָעֵץ הַזֶּה, אֲבָל הַנְּכָדִים שֶׁלִּי בְּוַדַּאי יֵהָנוּ מֵהֶם בְּעֶזְרַת ה'. הַאִם לֹא זוֹ הַמַּשְׁמָעוּת שֶׁל לִהְיוֹת חֵלֶק מִשַּׁרְשֶׁרֶת הַדּוֹרוֹת?"
חוֹנִי הִקְשִׁיב בִּתְשׂוּמֶת לֵב. לְפֶתַע הֵבִין מַשֶּׁהוּ עָמֹק עַל הַחַיִּים וְעַל הַקֶּשֶׁר שֶׁלָּנוּ לָעוֹלָם.
"אַתָּה צוֹדֵק, זָקֵן חָכָם," אָמַר חוֹנִי בְּהִתְרַגְּשׁוּת. "אֲנַחְנוּ לֹא חַיִּים רַק עֲבוּר עַצְמֵנוּ. כָּל דּוֹר נוֹטֵעַ לַדּוֹר הַבָּא, וְכָךְ הָעוֹלָם מַמְשִׁיךְ לְהִתְקַיֵּם וּלְהִתְפַּתֵּחַ."
הַזָּקֵן הִנְהֵן בְּרֹאשׁוֹ. "בְּדִיּוּק כָּךְ. אִם כֻּלָּנוּ הָיִינוּ חוֹשְׁבִים רַק עַל עַצְמֵנוּ, אֵיזֶה עוֹלָם הָיִינוּ מַשְׁאִירִים לִילָדֵינוּ?"
לְאַחַר שֶׁנִּפְרַד מֵהַזָּקָן, הִתְיַשֵּׁב חוֹנִי לֶאֱכֹל אֶת אֲרוּחָתוֹ הַצְּנוּעָה בְּצֵל עֵץ גָּדוֹל. אָכַל פַּת לֶחֶם עִם מְעַט זֵיתִים וְשָׁתָה מַיִם מֵהַמַּעְיָן הַקָּרוֹב. פִּתְאוֹם חָשׁ עֲיֵפוּת גְּדוֹלָה. עֵינָיו נֶעֶצְמוּ, וְרֹאשׁוֹ צָנַח עַל חָזֵהוּ. חוֹנִי נִרְדַּם שֵׁנָה עֲמֻקָּה.
וּבְעוֹד חוֹנִי יָשָׁן, קָרָה דָּבָר פֶּלֶא! מִסְּבִיבוֹ צָמְחוּ סְלָעִים וְצִמְחִיָּה שֶׁהִסְתִּירוּ אוֹתוֹ מֵעֵינֵי הָעוֹבְרִים וְהַשָּׁבִים. הַיָּמִים חָלְפוּ, הַשָּׁבוּעוֹת עָבְרוּ, הַשָּׁנִים נָקְפוּ, וְחוֹנִי הִמְשִׁיךְ לִישֹׁן. כָּךְ עָבְרוּ שִׁבְעִים שָׁנָה תְּמִימוֹת, וְחוֹנִי לֹא הִתְעוֹרֵר!
כַּעֲבֹר שִׁבְעִים שָׁנָה, בְּיוֹם בָּהִיר אֶחָד, הִתְעוֹרֵר חוֹנִי. הוּא פִּהֵק, מָתַח אֶת גּוּפוֹ, וְשִׁפְשֵׁף אֶת עֵינָיו. לְהַפְתָּעָתוֹ, הַכֹּל נִרְאָה שׁוֹנֶה. הַצִּמְחִיָּה שֶׁמִּסָּבִיב הָיְתָה גְּבוֹהָה יוֹתֵר, הַדְּרָכִים הִשְׁתַּנּוּ, וְהָעֵצִים שֶׁהָיוּ קְטַנִּים נַעֲשׂוּ גְּדוֹלִים וַחֲזָקִים.
"כַּמָּה זְמַן יָשַׁנְתִּי?" תָּהָה חוֹנִי.
הוּא קָם מִמְּקוֹמוֹ וְהִתְחִיל לָלֶכֶת בַּשְּׁבִיל. פִּתְאוֹם עָצַר בְּהַפְתָּעָה. לְמוּלוֹ נִצַּב עֵץ חָרוּב גָּדוֹל וּמַרְשִׁים, עָמוּס בְּפֵרוֹת חוּמִים וּמְתוּקִים. וּלְיָדוֹ עָמַד אִישׁ מְבֻגָּר שֶׁקָּטַף מֵהַפֵּרוֹת וְאָסַף אוֹתָם בְּסַלּוֹ.
חוֹנִי הִתְבּוֹנֵן בָּאִישׁ הֵיטֵב. הָיָה בּוֹ מַשֶּׁהוּ מֻכָּר. דְּמוּתוֹ, תְּנוּעוֹתָיו… הִזְכִּירוּ לוֹ אֶת הַזָּקֵן שֶׁנָּטַע אֶת עֵץ הֶחָרוּב.
"סְלִיחָה," פָּנָה חוֹנִי לְאִישׁ. "הַאִם אַתָּה הוּא הָאִישׁ הַזָּקֵן שֶׁנָּטַע אֶת הָעֵץ הַזֶּה לִפְנֵי שָׁנִים רַבּוֹת?"
הָאִישׁ הֵרִים אֶת מַבָּטוֹ וְהִבִּיט בְּחוֹנִי בִּתְמִיהָה. "לֹא, אֲדוֹנִי. אֲנִי לֹא נָטַעְתִּי אֶת הָעֵץ הַזֶּה."
"אֲבָל אַתָּה נִרְאֶה דּוֹמֶה מְאוֹד לָאִישׁ שֶׁרָאִיתִי נוֹטֵעַ כָּאן עֵץ חָרוּב," הִמְשִׁיךְ חוֹנִי.
הָאִישׁ חִיֵּךְ חִיּוּךְ רָחָב. "אָה, זֶה בְּוַדַּאי הָיָה סַבָּא שֶׁלִּי. הוּא נָטַע אֶת הָעֵץ הַזֶּה לִפְנֵי שִׁבְעִים שָׁנָה בְּדִיּוּק. אֲנִי הוּא הַנֶּכֶד שֶׁלּוֹ."
חוֹנִי הִרְגִּישׁ כְּאִלּוּ בְּרָקִים הֵאִירוּ אֶת רֹאשׁוֹ. הוּא הֵבִין פִּתְאוֹם שֶׁיָּשַׁן לֹא סְתָם כַּמָּה שָׁעוֹת, אֶלָּא שִׁבְעִים שָׁנָה שְׁלֵמוֹת!
"הַאִם סָבְךָ סִפֵּר לְךָ עַל אָדָם שֶׁפָּגַשׁ כָּאן כְּשֶׁנָּטַע אֶת הָעֵץ?" שָׁאַל חוֹנִי בְּהִתְרַגְּשׁוּת.
"כֵּן, הוּא סִפֵּר לִי אֵיזֶה מַשֶּׁהוּ,עַל אֵיזֶה מִישֶׁהוּ שֶׁלֹּא הֵבִין לָמָּה הוּא נָטַע אֶת הָעֵץ…" עָנָה הָאִישׁ. "הוּא כָּל הַזְּמַן הָיָה מְסַפֵּר סִפּוּרִים שֶׁלֹּא עִנְיְנוּ אַף אֶחָד."
חוֹנִי הַמְּעַגֵּל הִרְגִּישׁ שֶׁהָאִישׁ הַזֶּה קְצָת מְזַלְזֵל בְּסַבָּא שֶׁלּוֹ שֶׁנָּטַע אֶת הָעֵץ
"אֲנִי הוּא הֶחָכָם הַהוּא," אָמַר חוֹנִי בְּקוֹל רוֹעֵד. "אֲנִי חוֹנִי הַמְּעַגֵּל."
עֵינָיו שֶׁל הָאִישׁ נִפְעֲרוּ בְּתַדְהֵמָה. "חוֹנִי הַמְּעַגֵּל? אֲבָל זֶה לֹא יִתָּכֵן! סַבָּא סִפֵּר שֶׁזֶּה קָרָה לִפְנֵי שִׁבְעִים שָׁנָה…"
"נִרְדַּמְתִּי," הִסְבִּיר חוֹנִי. "נִרְדַּמְתִּי כָּאן, לְיַד הַשָּׁתִיל הַקָּטָן שֶׁסָּבְךָ נָטַע, וְיָשַׁנְתִּי שִׁבְעִים שָׁנָה. עַכְשָׁו הִתְעוֹרַרְתִּי וְרָאִיתִי שֶׁהַשָּׁתִיל בֶּאֱמֶת הָפַךְ לְעֵץ גָּדוֹל וְנִפְלָא, וְשֶׁאַתָּה בֶּאֱמֶת נֶהֱנֶה מִמֶּנּוּ!"
הָאִישׁ עֲדַיִן נִרְאָה מֻפְתָּע וְלֹא לְגַמְרֵי מְשֻׁכְנָע. "אִם אַתָּה בֶּאֱמֶת חוֹנִי הַמְּעַגֵּל," אָמַר, "אָז בְּוַדַּאי אַתָּה יָכוֹל לְסַפֵּר לִי מָה בְּדִיּוּק אָמַר לְךָ סַבָּא שֶׁלִּי כְּשֶׁפָּגַשְׁתָּ אוֹתוֹ."
"הוּא אָמַר: 'כְּשֶׁנּוֹלַדְתִּי לָעוֹלָם הַזֶּה, מָצָאתִי עֲצֵי חָרוּב רַבִּים שֶׁנָּטְעוּ אֲבוֹתַי. כְּפִי שֶׁאֲבוֹתַי שֶׁתָּלוּ עֲבוּרִי, כָּךְ אֲנִי שׁוֹתֵל עֲבוּר יְלָדַי וּנְכָדַי'," עָנָה חוֹנִי בְּדִיּוּק.
פָּנָיו שֶׁל הָאִישׁ הֵאִירוּ. "מָה? כָּכָה הוּא אָמַר לָךְ, בֶּאֱמֶת כְּשֶׁהוּא שָׁתַל אֶת הָעֵץ הַזֶּה הוּא חָשַׁב עָלַי??"
הָאִישׁ קָטַף כַּמָּה חָרוּבִים מֵהָעֵץ וְהִגִּישׁ אוֹתָם לְחוֹנִי הַמְעַגֵּל. "בְּבַקָּשָׁה, טַעַם מִפֵּרוֹת הָעֵץ. הֵם מְתוּקִים בִּמְיֻחָד הַשָּׁנָה."
חוֹנִי לָקַח חָרוּב אֶחָד, הִבִּיט בּוֹ רֶגַע אָרֹךְ, בֶּרֶךְ "בּוֹרֵא פְּרִי הָעֵץ" וְאָז נָגַס בּוֹ. הַמְּתִיקוּת מִלְּאָה אֶת פִּיו, וְהוּא חָשׁ הִתְרַגְּשׁוּת עֲמֻקָּה. הִנֵּה, הוּא זוֹכֶה לִרְאוֹת בְּמוֹ עֵינָיו אֶת הִתְגַּשְּׁמוּת דְּבָרָיו שֶׁל הַזָּקֵן הֶחָכָם – הַנֶּכֶד נֶהֱנָה מֵהָעֵץ שֶׁסָּבוֹ נָטַע.
"תּוֹדָה לָךְ," אָמַר חוֹנִי בְּקוֹל חָנוּק מִדְּמָעוֹת. "תּוֹדָה לְסָבְךָ הֶחָכָם שֶׁלִּמֵּד אוֹתִי שִׁעוּר חָשׁוּב כָּל כָּךְ, בְּלִי סְבַךְ לֹא הָיִיתָ נֶהֱנֶה מֵהָעֵץ וַאֲפִלּוּ לֹא הָיִיתָ קַיָּם, כְּמוֹ שֶׁהַהוֹרִים שֶׁלָּנוּ חָשְׁבוּ עָלֵינוּ וְדָאֲגוּ לָנוּ, כָּכָה גַּם אֲנַחְנוּ צְרִיכִים לַחֲשֹׁב עַל הַהוֹרִים שֶׁלָּנוּ וְלִדְאֹג לָהֶם, וּבְוַדַּאי שֶׁלֹּא לְבַזּוֹת אוֹתָם."
הָאִישׁ הִבִּיט בָּחוֹנֵי הַמְעַגֵּל וְהֵבִין מַשֶּׁהוּ עָמֹק עַל כַּמָּה שֶׁאֲנַחְנוּ הַיְּלָדִים מַמָּשׁ חֵלֶק מֵהַהוֹרִים וְהַסָּבִים וְהַסָּבִים שֶׁל הַסָּבִים עַד אַבְרָהָם אָבִינוּ.
הוּא מַמָּשׁ הִצְטַעֵר, וּמֵאָז חָשַׁב עַל סַבָּא שֶׁלּוֹ רַק דְּבָרִים טוֹבִים.
