פַּעַם, לִפְנֵי הַרְבֵּה שָׁנִים בַּעֲיָרָה קְטַנָּה בְּפּוֹלִין, הָיָה חָסִיד אֶחָד – יְהוּדִי טוֹב לֵב בְּשֵׁם אַבְרוּםְ'לָה. אַבְרוּםְ'לָה הָיָה סוֹחֵר פָּשׁוּט, שֶׁהִתְפַּרְנֵס מִמְּכִירַת יי"ש – מַשְׁקֶה חָרִיף שֶׁחלק מהמְּבֻגָּרִים שׁוֹתִים בְּשַׁבָּתוֹת וּבְחַגִּים.
לִקְרַאת חַג הַפֶּסַח, אַבְרוּםְ'לָה תָּמִיד הָיָה מֵכִין חָבִית גְּדוֹלָה שֶׁל יי"ש וּמוֹכֵר אוֹתָהּ מֵעֵבֶר לַגְּבוּל, בַּעֲיָרָה רְחוֹקָה. מֵהָרֶוַח הוּא הָיָה קוֹנֶה קֶמַח לְמַצּוֹת, יַיִן לְקִדּוּשׁ, בָּשָׂר, דָּגִים, בְּגָדִים חֲדָשִׁים לִילָדִים – כָּל מָה שֶׁצָּרִיךְ לְחַג פֶּסַח שָׂמֵחַ!
אֲבָל בְּאוֹתָהּ שָׁנָה קָרָה דָּבָר עָצוּב.
אַבְרוּםְ'לָה הֶעֱמִיס אֶת הֶחָבִית עַל הָעֲגָלָה, קָשַׁר אוֹתָהּ טוֹב-טוֹב, אָמַר "בָּרוּךְ ה'", וְיָצָא לַדֶּרֶךְ עִם הַסּוּס שֶׁלּוֹ. כְּשֶׁהִגִּיעַ לַגְּבוּל, קִוָּה לַעֲבֹר בְּשֶׁקֶט… אַךְ פִּתְאוֹם – עָצְרוּ אוֹתוֹ שׁוֹמְרֵי הַגְּבוּל.
"מָה יֵשׁ בְּחָבִית הַזּוֹ?" שָׁאַל אֶחָד הַשּׁוֹמְרִים בְּקוֹל נֻקְשֶׁה.
"אָה… סְתָם, שׁוּם דָּבָר מְעַנְיֵן," מִלְמֵל אַבְרוּםְ'לָה.
אֲבָל הַשּׁוֹמְרִים לֹא הֶאֱמִינוּ לוֹ הֵם הָיוּ בְּטוּחִים שֶׁיֵּשׁ יַיִן בְּחָבִית וְהֶחֱרִימוּ לוֹ אֶת כָּל הֶחָבִית!
אוֹי וַאֲבוֹי!
כָּל הַתִּקְוָה לְחַג הַפֶּסַח הָלְכָה.
כָּל הַכֶּסֶף שֶׁהִשְׁקִיעַ – הָלַךְ.
הוּא חָזַר לָעֲיָרָה עָצוּב וְנָפוּל, עֵינָיו מְלֵאוֹת דְּמָעוֹת.
מָה עוֹשֶׂה חָסִיד אֲמִתִּי כְּשֶׁהוּא בִּמְצוּקָה?
הוּא הוֹלֵךְ לְרַבִּי שֶׁלּוֹ.
וְכָךְ, אַבְרוּםְ'לָה רָץ אֶל הָרַבִּי ר' אֱלִימֶלֶךְ מִלִּיזַ'נְסְק, הַקָּדוֹשׁ, הֶחָכָם, הַטּוֹב.
הוּא נִכְנַס לְחַדְרוֹ שֶׁל הָרַבִּי וְסִפֵּר לוֹ אֶת כָּל מָה שֶׁקָּרָה – עַל הֶחָבִית, עַל הַשּׁוֹמְרִים, עַל הַכֶּסֶף, עַל הַצַּעַר, וְעַל הַחֲשָׁשׁ – אֵיךְ יָכִין אֶת הַחַג לְמִשְׁפַּחְתּוֹ?
הָרַבִּי הִקְשִׁיב, הִנְהֵן בְּרֹאשׁוֹ, וְאָמַר בְּשֶׁקֶט:
"תָּשׁוּב לַשּׁוֹמְרִים. תַּגִּיד לָהֶם שֶׁהָיְתָה טָעוּת – זוֹ בִּכְלָל חָבִית שֶׁל מַיִם, לֹא יי"ש. תְּבַקֵּשׁ מֵהֶם לִטְעֹם בְּעַצְמָם."
אַבְרוּם'לָה לֹא שָׁאַל שְׁאֵלוֹת.
הוּא הָיָה חָסִיד אֲמִתִּי – וְאִם הָרַבִּי אוֹמֵר, אָז כָּךְ יִהְיֶה!
הוּא חָזַר מִיָּד לַגְּבוּל, פָּנָה לַשּׁוֹמְרִים וְאָמַר:
"סְלִיחָה, רַבּוֹתַי. קָרְתָה טָעוּת! זוֹ חָבִית שֶׁל מַיִם. רַק תִּטְעֲמוּ וְתִרְאוּ."
הַשּׁוֹמְרִים הִבִּיטוּ זֶה בָּזֶה, גִּחֲכוּ, וּפָתְחוּ אֶת הֶחָבִית.
טַעְמוֹ – וּמָה רַבָּה הָיְתָה הַפְתָּעָתָם: זֶה בֶּאֱמֶת הָיָה מַיִם! מַיִם פְּשׁוּטִים!
"מָה אַתָּה רוֹצֶה מֵאִתָּנוּ?" אָמְרוּ וְהֶחֱזִירוּ לוֹ אֶת הֶחָבִית.
אַבְרוּםְ'לָה לֹא הֶאֱמִין.
הוּא לָקַח אֶת הֶחָבִית וְהֶחְזִיר אוֹתָהּ בִּמְהִירוּת לָעֲיָרָה.
שׁוּב נִכְנַס לְרַבִּי, וְהַפַּעַם – דְּמָעוֹת אֲחֵרוֹת זָלְגוּ מֵעֵינָיו.
"רַבִּי!" קָרָא, "עַכְשָׁו אָמְנָם הֶחָבִית חָזְרָה, אֲבָל כָּל היי"ש נֶעֱלַם, נוֹתְרוּ לִי רַק מַיִם! אֵיךְ אֶקְנֶה אֶת צָרְכֵי הַחַג עַכְשָׁו?"
הָרַבִּי חִיֵּךְ חִיּוּךְ קָטָן, וְהִצְבִּיעַ עַל הֶחָבִית.
"טַעַם אַתָּה בְּעַצְמְךָ," אָמַר.
אַבְרוּם'לָה לָקַח כּוֹס, מִלֵּא אוֹתָהּ מִן הֶחָבִית, וְשָׁתָה לְגִימָה.
וְעֵינָיו נִפְעֲרוּ בְּהַפְתָּעָה: זֶה הָיָה יי"ש! יי"ש מְשֻׁבָּח וְטָעִים בִּמְיֻחָד!
הֶחָסִיד קָפַץ מִשִּׂמְחָה.
רָץ לַשּׁוּק, מָכַר אֶת היי"ש בְּרֶוַח גָּדוֹל, וְקָנָה אֶת כָּל צָרְכֵי הַחַג בְּרֶוַח וּבְשִׂמְחָה.
בְּאוֹתָהּ שָׁנָה, שֻׁלְחַן הַפֶּסַח שֶׁל אַבְרוּםְ'לָה הָיָה מָלֵא כָּל טוּב.
הַיְּלָדִים לָבְשׁוּ בְּגָדִים חֲגִיגִיִּים, הַבַּיִת הָיָה מוּאָר, הַמַּצּוֹת פְּרִיכוֹת, וְהַלֵּב – שָׂמֵחַ וּמָלֵא תּוֹדָה.
