יוֹם אֶחָד, הִרְגִּישׁ הָרַבִּי כְּאֵב חָזָק בִּגְרוֹנוֹ. רוֹפֵא מֻמְחֶה הִגִּיעַ לְבֵיתוֹ כְּדֵי לִבְדֹּק אוֹתוֹ וּלְטַפֵּל בּוֹ.
"רַבִּי," אָמַר הָרוֹפֵא, "אֲנִי חַיָּב לִבְדֹּק אוֹתְךָ הֵיטֵב וּלְטַפֵּל בְּךָ מִיָּד."
אַךְ הָרַבִּי סֵרֵב. "לֹא עַכְשָׁו," אָמַר. "יֵשׁ לִי עִנְיָנִים חֲשׁוּבִים יוֹתֵר לְטַפֵּל בָּהֶם."
הָרוֹפֵא נִסָּה לְשַׁכְנֵעַ אֶת הָרַבִּי, אַךְ לְלֹא הַצְלָחָה.
לְאַחַר מִסְפַּר יָמִים, שׁוּב הִזְעִיקוּ בְּנֵי הַבַּיִת אֶת הָרוֹפֵא שֶׁיִּבְדֹּק אֶת הָרַבִּי.
"רַבִּי," אָמַר הָרוֹפֵא, "עָלֶיךָ לְקַבֵּל טִפּוּל מִיָּדִי."
אַךְ הָרַבִּי שׁוּב סֵרֵב. "אֲנִי עָסוּק מְאוֹד," אָמַר. "יֵשׁ הַרְבֵּה יְהוּדִים שֶׁזְּקוּקִים לְעֶזְרָה"
הָרוֹפֵא הַנִּדְהָם, חָזַר הַבַּיְתָה מְיֹאָשׁ.
בְּאוֹתוֹ עֶרֶב, פָּנְתָה הָרַבָּנִית אֶל הָרַבִּי וְאָמְרָה: "רַבִּי, שׁוּב הִזְמַנּוּ אֶת הָרוֹפֵא, וּמַדּוּעַ שְׁלַחְתּוֹ לְבֵיתוֹ??
הָרַבִּי נֶאֱנַח וְאָמַר: "כָּל כָּךְ הַרְבֵּה יְהוּדִים זְקוּקִים לְעֶזְרָה!"
הָרַבָּנִית הִבִּיטָה בּוֹ בְּעֵינַיִם חֲכָמוֹת. "רַבִּי," אָמְרָה, "הֲרֵי מְקַבֵּל אַתָּה כָּל יְהוּדִי, וּמַדּוּעַ לֹא תְּקַבֵּל גַּם אֶת עַצְמְךָ? שֶׁהֲרֵי גַּם אַתָּה יְהוּדִי?"
עָנָה לָהּ הָרַבִּי: וּמָה אֶעֱשֶׂה? הֲרֵי בֶּאֱמֶת אֵין זְמַן…
אוצר פתגמי חב"ד ח"ב עמ' 49
