בספרו חסדי אבות, מזכיר רבינו יוסף חיים את החשיבות להגיע לחקר האמת בדין, ואם הדיין מרגיש שאחד מבעלי הדין הוא שקרן, צריך הוא להתחכם איתו עד שיגיע לחקר האמת. מעשה באדם שהלך ברחוב ומצא מטבע זהב, חברו שראה את המציאה טען בתוקף שמטבע הזהב שייך לו. שניהם הלכו לדין אצל רבינו יוסף חיים(הוא מספר את זה בסתם אך תלמידו מסביר שהסיפור קרה לו) כאשר כל אחד מהם טוען שהמטבע שייך לו. רבינו יוסף חיים הרגיש שאותו אחד שטוען שהמטבע נפל ממנו ולכן שייך לו, הריהו שקרן, שמוכן להישבע על שיקרו.
הוציא אותו רבינו החוצה בטענה שרוצה לשאול שאלה, את מוצא המטבע. ובהנחה שאותו שקרן יקשיב מאחורי הדלת. שאל רבינו את המוצא: אתה רואה את החריץ במטבע?? החריץ הזה הרי הוא סימן ברור! אם אותו אחד שטוען שהמטבע נפל ממנו ייתן את הסימן הזה, הרי זו ראיה שהמטבע שייך לו.
לאחר מכן הכניס רבינו את התובע, ושאל אותו האם יש לו סימן. ענה לו התובע שהקשיב דרך הדלת: "ודאי שיש לו סימן, יש חריץ לאורך המטבע. שאל אותו רבינו: "יש אולי עוד סימן או שזה הוא הסימן היחיד?" ענה התובע שזהו הסימן היחד. באותו רגע הראה לו רבינו את המטבע והראה לו שהמטבע אינו שלו, שהרי אין עליו שום חריץ…", מיד ברח מהמקום אותו תובע שקרן.
אורות ממזרח ח"א עמ' ק.
