לִפְנֵי שָׁנִים רַבּוֹת, חַי צַדִּיק מֻפְלָא בְּשֵׁם "רַבִּי נַחוּם. כֻּלָּם קָרְאוּ לוֹ "נַחוּם אִישׁ גַּם זוֹ" כִּי בְּכָל פַּעַם שֶׁקָּרָה מַשֶּׁהוּ לֹא נָעִים, הוּא הָיָה מְחַיֵּךְ וְאוֹמֵר: "גַּם זוֹ לְטוֹבָה!"
נַחוּם הָיָה אִישׁ מְיֻחָד בְּמִינוֹ. דְּבָרִים מֻפְלָאִים קָרוּ סְבִיבוֹ כָּל הַזְּמַן! אֲפִלּוּ כְּשֶׁנָּפַל וְנֶחְבַּל, הָיָה קָם, מְנַעֵר אֶת הַבְּגָדִים וְאוֹמֵר בְּחִיּוּךְ: "גַּם זוֹ לְטוֹבָה!"
יוֹם אֶחָד, הֶחֱלִיטוּ אַנְשֵׁי יִשְׂרָאֵל לִשְׁלֹחַ מַתָּנָה יָפֶה לְקֵיסַר רוֹמִי הַגָּדוֹל, שֶׁהָיָה אָדָם רַע וְכַעֲסָן גָּדוֹל.
"מִי יֵלֵךְ אֶל הַקֵּיסָר?" שָׁאֲלוּ כֻּלָּם.
"נַחוּם אִישׁ גַּם זוֹ יֵלֵךְ!" הִכְרִיזוּ, "דְּבָרִים נִפְלָאִים קוֹרִים לוֹ תָּמִיד!"
הֵם נָתְנוּ לְנַחוּם קֻפְסָה מְיֻחֶדֶת. בְּתוֹךְ הַקֻּפְסָה הֵם שָׂמוּ אֲבָנִים נוֹצְצוֹת וִיפֵהפִיּוֹת, שֶׁזָּרְחוּ בְּכָל צִבְעֵי הַקֶּשֶׁת.
"תּוֹדָה רַבָּה!" אָמַר נַחוּם בְּשִׂמְחָה, וְיָצָא לַדֶּרֶךְ הָאֲרֻכָּה אֶל אַרְמוֹן הַקֵּיסָר.
בַּלַּיְלָה, נַחוּם הִגִּיעַ לְבֵית מָלוֹן בַּדֶּרֶךְ. "אֶפְשָׁר לִישֹׁן כָּאן הַלַּיְלָה?" שָׁאַל בְּנִימוּס.
"בְּוַדַּאי!" אָמְרוּ לוֹ בַּעֲלֵי הַמָּלוֹן, אֲבָל הֵם הָיוּ אֲנָשִׁים רָעִים.
כְּשֶׁנַּחוּם אִישׁ גִּמְזוֹ יָשַׁן חָזָק-חָזָק, בְּאֶמְצַע הַלַּיְלָה, בַּעֲלֵי הַמָּלוֹן הִתְגַּנְּבוּ עַל קְצוֹת הָאֶצְבָּעוֹת. הֵם פָּתְחוּ אֶת הַקֻּפְסָה בְּשֶׁקֶט-שָׁקֵט! הֵם הוֹצִיאוּ אֶת כָּל הָאֲבָנִים הַיָּפוֹת וְהַנּוֹצְצוֹת וּבִמְקוֹמָן שָׂמוּ… חוֹל רָגִיל!
"הֵי-הֵי-הֵי," צִחְקְקוּ בְּשֶׁקֶט, "עַכְשָׁו הָאֲבָנִים הַיָּפוֹת שֶׁלָּנוּ!"
לְמָחֳרָת, נַחוּם הִמְשִׁיךְ בְּדַרְכּוֹ, בְּלִי לָדַעַת מָה קָרָה לַקֻּפְסָה שֶׁלּוֹ. כְּשֶׁהִגִּיעַ לָאַרְמוֹן הַמְּפֹאָר שֶׁל הַקֵּיסָר, הוּא נִכְנַס לָאוּלָם הַגָּדוֹל שֶׁהָיָה מָלֵא בַּאֲנָשִׁים חֲשׁוּבִים.
הַקֵּיסָר יָשַׁב עַל כִּסֵּא זָהָב עֲנָק. נַחוּם הִתְקָרֵב בְּכָבוֹד, פָּתַח אֶת הַקֻּפְסָה… וְהֻפְתַּע לִרְאוֹת שֶׁהִיא מְלֵאָה בְּחוֹל!
פָּנָיו שֶׁל הַקֵּיסָר הֶאְדִּימוּ מִכַּעַס. "מָה זֶה?!" צָעַק הַקֵּיסָר, "אַתָּה מֵבִיא לִי חוֹל?! אַתָּה צוֹחֵק עֲלֵי?! עֹנֶשׁ גָּדוֹל יְקַבְּלוּ הַיְּהוּדִים!
כָּל הָאֲנָשִׁים בָּאוּלָם פָּחֲדוּ מְאוֹד. אֲבָל נַחוּם? הוּא חִיֵּךְ אֶת הַחִיּוּךְ הָרָגוּעַ שֶׁלּוֹ וְאָמַר: "גַּם זוֹ לְטוֹבָה!"
פִּתְאוֹם, אִישׁ מִסְתּוֹרִי עִם זָקָן אָרֹךְ (שֶׁבֶּאֱמֶת הָיָה אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא!) נִגַּשׁ לַקֵּיסָר וְלָחַשׁ: "אֲדוֹנִי הַקֵּיסָר, אוּלַי זֶה לֹא סְתָם חוֹל. אוּלַי זוֹ אֲדָמָה קְסוּמָה מֵאַבְרָהָם אָבִינוּ? כְּשֶׁהוּא הָיָה זוֹרֵק אֲדָמָה כְּזוֹ בַּמִּלְחָמָה, הָאֲדָמָה הָיְתָה הוֹפֶכֶת לַחֲרָבוֹת וּלְחִצִּים! הֲרֵי כָּתוּב בְּסֵפֶר יְשַׁעְיָהוּ: 'יִתֵּן כַּעֲפַר חַרְבּוֹ, כְּקַשׁ נָדַף קַשְׁתּוֹ'."
עֵינֵי הַקֵּיסָר נִפְתְּחוּ לִרְוָחָה. "בֶּאֱמֶת??" שָׁאַל בְּהִתְרַגְּשׁוּת, "יֵשׁ לָנוּ עִיר אַחַת שֶׁאֲנַחְנוּ לֹא מַצְלִיחִים לִכְבֹּשׁ. אוּלַי נְנַסֶּה אֶת הֶעָפָר הַזֶּה!"
חַיָּלֵי הַקֵּיסָר לָקְחוּ אֶת הַחוֹל הַמְּיֻחָד. כְּשֶׁהִגִּיעוּ לָעִיר שֶׁלֹּא הִצְלִיחוּ לִכְבֹּשׁ, זָרְקוּ קְצָת מֵהַחוֹל – וְהִנֵּה פֶּלֶא! הַחוֹל הָפַךְ לְחִיצִים שֶׁעָפוּ לְעֵבֶר הָאוֹיְבִים! הָאוֹיְבִים נִבְהֲלוּ וְנִכְנְעוּ! הַקֵּיסָר נִצֵּחַ!
הַקֵּיסָר הָיָה כָּל כָּךְ שָׂמֵחַ וְהוֹדָה לְנַחוּם, הוּא הוֹבִיל אוֹתוֹ אֶל חֲדַר הָאוֹצָרוֹת. "תִּפְתַּח אֶת הַקֻּפְסָה שֶׁלְּךָ!" אָמַר הַקֵּיסָר.
אַנְשֵׁי הַקֵּיסָר מִלְּאוּ אֶת הַקֻּפְסָה בַּאֲבָנִים יָפוֹת וְנוֹצְצוֹת – הַרְבֵּה יוֹתֵר מִמָּה שֶׁהָיָה בָּהּ קֹדֶם!
"אַתָּה אִישׁ מְיֻחָד!" אָמַר הַקֵּיסָר לְנַחוּם, "קַח מַתָּנָה זוֹ, בְּתוֹר תּוֹדָה עַל הַמַּתָּנָה הַקְּסוּמָה!"
כְּשֶׁנַּחוּם חָזַר לַמָּלוֹן, בַּעֲלֵי הַמָּלוֹן רָאוּ אֶת כָּל הַכָּבוֹד שֶׁעָשׂוּ לוֹ אַנְשֵׁי הַקֵּיסָר.
"אֵיךְ קִבַּלְתָּ כָּל כָּךְ הַרְבֵּה כָּבוֹד מֵהַקֵּיסָר?" שָׁאֲלוּ בְּהַפְתָּעָה.
"פָּשׁוּט מְאוֹד," אָמַר נַחוּם בְּחִיּוּךְ, "לָקַחְתִּי אֶת מָה שֶׁלְּקַחְתֶּם מִמֶּנִּי וְהֵבֵאתִי לַקֵּיסָר!"
בַּעֲלֵי הַמָּלוֹן מִהֲרוּ לָאַרְמוֹן עִם שַׂקִּים שֶׁל חוֹל, בְּדִיּוּק מֵאוֹתוֹ סוּג שֶׁהִכְנִיסוּ לַתֵּבָה שֶׁל נַחוּם אִישׁ גִּמְזוֹ. "גַּם לָנוּ יֵשׁ אֲדָמָה קְסוּמָה!" הִכְרִיזוּ.
אֲבָל כְּשֶׁהַקֵּיסָר בָּדַק, גִּלָּה שֶׁזֶּה רַק חוֹל רָגִיל. הוּא כָּעַס מְאוֹד. וְצִוָּה עַל הַחַיָּלִים לְהָרְגָם.
נַחוּם אִישׁ גִּמְזוֹ, חָזַר הַבַּיְתָה עִם הַקֻּפְסָה הַמְּלֵאָה בְּאוֹצְרוֹת. כֻּלָּם הִתְפַּעֲלוּ: "נַחוּם! אֵיזֶה נֵס!"
נַחוּם חִיֵּךְ אֶת הַחִיּוּךְ הַמְּיֻחָד שֶׁלּוֹ. "זוֹכְרִים יְלָדִים," אָמַר בְּקוֹל רַךְ, "גַּם כְּשֶׁקּוֹרִים דְּבָרִים שֶׁנִּרְאִים רָעִים, צָרִיךְ לְהַאֲמִין בֶּאֱמוּנָה שְׁלֵמָה שֶׁהֵם לְטוֹבָה גְּמוּרָה!
הַאִם קָרָה לָכֶם פַּעַם מַשֶּׁהוּ לֹא נָעִים שֶׁבַּסּוֹף הִתְבָּרֵר לְטוֹבַתְכֶם? נִשְׂמַח לִשְׁמֹעַ, וְאוּלַי זֶה יוֹפִיעַ בְּסִדְרַת שִׁבְחַן שֶׁל יִשְׂרָאֵל!!!
