לְרַבִּי עֲקִיבָא הָיְתָה בַּת אֲהוּבָה וּמְתוּקָה, נִקְרָא לָהּ מִיכַל. לְמִיכַל הָיָה חִיּוּךְ שֶׁמֵּאִיר אֶת כָּל הַחֶדֶר, וּצְחוֹק שֶׁהִתְגַּלְגֵּל כְּמוֹ פַּעֲמוֹנִים קְטַנִּים: דִּינְג-דּוֹנְג, דִּינְג-דּוֹנְג!
אֲבָל יוֹם אֶחָד, קָרָה מַשֶּׁהוּ קְצָת מַלְחִיץ. שְׁנֵי אֲנָשִׁים מוּזָרִים, עִם כּוֹבָעִים גְּבוֹהִים וּמַצְחִיקִים מְלֵאִים בְּכוֹכָבִים מְנַצְנְצִים, דָּפְקוּ בַּדֶּלֶת. קָרְאוּ לָהֶם "חוֹזֵי הַכּוֹכָבִים" (פַּעַם הָיוּ אֲנָשִׁים כָּאֵלּוּ שֶׁהִסְתַּכְּלוּ לַשָּׁמַיִם וְיָדְעוּ הַרְבֵּה דְּבָרִים, לֹא כְּמוֹ הַיּוֹם שֶׁיֵּשׁ לִפְעָמִים כָּל מִינֵי אֲנָשִׁים שֶׁמְּדַמְיְנִים דְּבָרִים…) הֵם הֵצִיצוּ בְּטֶלֶסְקוֹפִּים עֲנָקִיִּים אֶל הַשָּׁמַיִם וְאָמְרוּ לְרַבִּי עֲקִיבָא בְּלַחַשׁ: "אוֹי וַאֲבוֹי! רָאִינוּ בַּכּוֹכָבִים שֶׁבְּיוֹם הַחֲתֻנָּה שֶׁל מִיכַל, יָבוֹא נָחָשׁ חֲמוּק-חֲמַק… שְׁשְׁשְׁ… וְיַכִּישׁ אוֹתָהּ!" רַבִּי עֲקִיבָא נִבְהַל נוֹרָא. הוּא אָהַב אֶת הַבַּת שֶׁלּוֹ עַד הַשָּׁמַיִם וּבַחֲזָרָה! הוּא דָּאַג לָהּ מְאוֹד מְאוֹד, אֲבָל הֶחְלִיט שֶׁהוּא בּוֹטֵחַ בַּה' וּמִתְפַּלֵּל.
חתונה עם דאגות
הַזְּמַן עָבַר, וְהִגִּיעַ הַיּוֹם הַשָּׂמֵחַ בְּיוֹתֵר: יוֹם הַחֲתֻנָּה שֶׁל מִיכַל!
אֵיזוֹ מְסִבָּה זוֹ הָיְתָה! תֻּפִּים תּוֹפְפוּ (בּוּם בּוּם!), חֲצוֹצְרוֹת חִצְצְרוּ (טוּ-טוּ טוּ!), וַאֲנָשִׁים רָקְדוּ וְשָׁרוּ עַד שֶׁכָּאֲבוּ לָהֶם הָרַגְלַיִם. הַשֻּׁלְחָנוֹת הָיוּ עֲמוּסִים בְּכָל טוּב: הָרִים שֶׁל עוּגוֹת דְּבַשׁ מְתוּקוֹת, פֵּרוֹת עֲסִיסִיִּים, וְהָמוֹן אֹכֶל טָעִים.
מִיכַל הַכַּלָּה נִרְאֲתָה כְּמוֹ נְסִיכָה אֲמִתִּית, עִם שִׂמְלָה לְבָנָה וּצְחוֹרָה. בְּתוֹךְ הַשֵּׂעָר הַיָּפֶה שֶׁלָּהּ, כְּדֵי לְהַחְזִיק אֶת הָהִינוּמָה, הָיְתָה נְעוּצָה סִכַּת זָהָב מַבְרִיקָה, דַּקָּה וַאֲרֻכָּה.
אֲבָל רַבִּי עֲקִיבָא… הוּא בִּכְלָל לֹא רָקַד! הוּא הִתְרוֹצֵץ בָּאוּלָם מֻדְאָג וּמַזִּיעַ. הוּא הֵצִיץ מִתַּחַת לַשֻּׁלְחָנוֹת (אוּלַי הַנָּחָשׁ שָׁם?), בָּדַק בְּתוֹךְ סִירֵי הַמָּרָק (אוּלַי הַנָּחָשׁ אוֹהֵב מְרַק עוֹף?), הוּא חִפֵּשׂ אֶת הַנָּחָשׁ הַנּוֹרָא, וְהִתְפַּלֵּל לַה’ בְּכָל לִבּוֹ. אֲבָל אַף אֶחָד לֹא רָאָה שׁוּם נָחָשׁ.
סיכה בתוך הקיר
בְּסוֹף הַמְּסִבָּה, הָאוֹרְחִים הָלְכוּ, וּמִיכַל הָיְתָה עֲיֵפָה מְאוֹד. "פִּי-הוּוּוּ," הִיא פִּהֲקָה פִּהוּק גָּדוֹל. הִיא נִכְנְסָה לַחֶדֶר שֶׁלָּהּ, וְהוֹרִידָה אֶת סִכַּת הַזָּהָב מֵהַשֵּׂעָר. בִּגְלַל שֶׁהָיָה חֹשֶׁךְ בַּחֶדֶר, הִיא חִפְּשָׂה אֵיפֹה לְהַנִּיחַ אֶת הַסִּכָּה כְּדֵי שֶׁלֹּא תֵּלֵךְ לְאִבּוּד. הִיא גִּשְּׁשָׁה בַּיָּדַיִם וְהִרְגִּישָׁה חוֹר קָטָן בְּקִיר הָאֶבֶן שֶׁמֵּעַל הַמִּטָּה. "יוֹפִי," הִיא חָשְׁבָה, "אֲנִי פָּשׁוּט אֶתְקַע אֶת הַסִּכָּה בְּתוֹךְ הַחוֹר שֶׁבַּקִּיר עַד הַבֹּקֶר." דּוֹק! הִיא נָעֲצָה אֶת הַסִּכָּה עָמֹק בְּתוֹךְ הַחוֹר, וְנִרְדְּמָה מִיָּד בְּשֵׁנָה מְתוּקָה.
תגלית של בוקר
בַּבֹּקֶר, כְּשֶׁהַשֶּׁמֶשׁ רַק זָרְחָה וְצִפֳּרִים צִיְּצוּ, דָּפַק רַבִּי עֲקִיבָא בַּדֶּלֶת בִּדְאָגָה. הַלֵּב שֶׁלּוֹ דָּפַק כְּמוֹ תֹּף: תִּקְתּוּק! תִּקְתּוּק! "מִיכַל? בִּתִּי?" הוּא קָרָא בְּלַחַץ. מִיכַל הִתְמַתְּחָה, פָּקְחָה עֵינַיִם וְחִיְּכָה: "בֹּקֶר טוֹב, אַבָּא! אֵיזֶה בֹּקֶר נִפְלָא!". הִיא הוֹשִׁיטָה אֶת הַיָּד לַקִּיר וְהוֹצִיאָה אֶת סִכַּת הַזָּהָב שֶׁלָּהּ. הִיא מָשְׁכָה, וּמָשְׁכָה, וְ… מָה יָצָא הַחוּצָה יַחַד עִם הַסִּכָּה? נָחָשׁ אַרְסִי אָרוֹךְ וּמֵת!
הִיא לֹא יָדְעָה שֶׁמֵּאֲחוֹרֵי הַקִּיר, מַמָּשׁ בְּתוֹךְ הַחוֹר הַזֶּה, חִכָּה הַ-נָּ-חָ-שׁ! שְׁשְׁשְׁ… הַנָּחָשׁ חִכָּה לָרֶגַע הַנָּכוֹן לָצֵאת, אֲבָל בְּדִיּוּק כְּשֶׁהוּא תִּכְנֵן לָצֵאת, אָז – טְרָאח! הַסִּכָּה שֶׁל מִיכַל נִנְעֲצָה בְּדִיּוּק בָּעַיִן שֶׁלּוֹ, וְהוּא מֵת בַּמָּקוֹם.
רַבִּי עֲקִיבָא פָּתַח עֵינַיִם גְּדוֹלוֹת-גְּדוֹלוֹת. נֵס! הַבַּת שֶׁלּוֹ נִצְּלָה!
"מָה?!" הוּא שָׁאַל בְּהֶלֶם, "אֵיךְ זֶה קָרָה?! מִיכַל, בִּתִּי, תַּחְשְׁבִי טוֹב טוֹב! מָה עָשִׂית אֶתְמוֹל שֶׁקָּרָה לָךְ כָּזֶה פֶּלֶא עֲנָק וְנֵס כָּזֶה עָצוּם?".
תעלומה במסיבה
מִיכַל גֵּרְדָה בְּרֹאשָׁהּ. הִיא כִּוְּצָה אֶת הַמֵּצַח, כְּמוֹ שֶׁעוֹשִׂים כְּשֶׁחוֹשְׁבִים חָזָק-חָזָק. "מָה עָשִׂיתִי? שׁוּם דָּבָר מְיֻחָד, אַבָּא… שָׂמַחְתִּי, רָקַדְתִּי עִם חֲבֵרוֹת, סוֹבַבְתִּי אֶת הַשִּׂמְלָה… לֹא עָשִׂיתִי שׁוּם קֶסֶם."
"תַּחְשְׁבִי שׁוּב, בִּתִּי," בִּקֵּשׁ רַבִּי עֲקִיבָא, "אוּלַי מַשֶּׁהוּ קָטָן? מַשֶּׁהוּ שׁוֹנֶה?".
פִּתְאוֹם – דִּינְג! נָפַל לְמִיכַל הָאֲסִימוֹן. הָעֵינַיִם שֶׁלָּהּ אוֹרוּ. "אָה! רֶגַע אֶחָד! נִזְכַּרְתִּי בְּמַשֶּׁהוּ!" הִיא אָמְרָה בְּהִתְרַגְּשׁוּת. "אֶתְמוֹל בָּעֶרֶב, כְּשֶׁהַתֻּפִּים הִרְעִישׁוּ (בּוּם בּוּם!) וְכֻלָּם צָחֲקוּ וְאָכְלוּ, שָׁמַעְתִּי פִּתְאוֹם רַעַשׁ קָטָן מֵהַדֶּלֶת. רַעַשׁ שֶׁל בֶּטֶן מְקַרְקֶרֶת… גּוּרְרְרְ… הֵצַצְתִּי הַחוּצָה וְרָאִיתִי בַּחֹשֶׁךְ אִישׁ עָנִי. הַבְּגָדִים שֶׁלּוֹ הָיוּ קְרוּעִים וְהוּא הָיָה כָּל כָּךְ רָעֵב! אַף אֶחָד לֹא שָׁמַע אוֹתוֹ בִּגְלַל הָרַעַשׁ שֶׁל הַמְּסִבָּה."
"וּמָה עָשִׂית?" שָׁאַל רַבִּי עֲקִיבָא בִּנְשִׁימָה עֲצוּרָה. "אַתָּה זוֹכֵר שֶׁהֵכַנְתָּ לִי בַּחֲתֻנָּה צַלַּחַת עִם הָאֹכֶל הֲכִי טָעִים שֶׁיֵּשׁ? הָלַכְתִּי לַשֻּׁלְחָן שֶׁלִּי," חָזְרָה מִיכַל וְחִיְּכָה, "לָקַחְתִּי אֶת הַצַּלַּחַת שֶׁלִּי – יָצָאתִי הַחוּצָה וְנָתַתִּי הַכֹּל לְאוֹתוֹ עָנִי מִסְכֵּן. הוּא כָּל כָּךְ שָׂמַח, אַבָּא! הוּא אָכַל וּבֵרֵךְ אוֹתִי."
צדקה מצילה ממוות
רַבִּי עֲקִיבָא הִתְחִיל לִבְכּוֹת מֵרֹב אֹשֶׁר וְצָחַק בְּאוֹתוֹ הַזְּמַן. הוּא חִבֵּק אֶת מִיכַל חָזָק-חָזָק עַד שֶׁכִּמְעַט נִגְמַר לָהּ הָאֲוִיר! "עַכְשָׁו הַכֹּל בָּרוּר!" קָרָא רַבִּי עֲקִיבָא בְּשִׂמְחָה. "זֶה בְּדִיּוּק מָה שֶׁשְּׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ, אָמַר בְּסֵפֶר מִשְׁלֵי: 'וּצְדָקָה תַּצִּיל מִמָּוֶת'! חֲזַ"ל הַקְּדוֹשִׁים הִסְבִּירוּ לָנוּ שֶׁמִּצְוַת הַצְּדָקָה מַצִּילָה אֶת הָאָדָם לֹא רַק מִמִּיתָה מְשֻׁנָּה, אֶלָּא מִמָּוֶת מַמָּשׁ, וְנוֹתֶנֶת לוֹ חַיִּים!".
וּמֵאוֹתוֹ יוֹם, כָּל הַיְלָדִים וְהַיְלָדוֹת יוֹדְעִים: כְּשֶׁעוֹזְרִים לְמִישֶׁהוּ אַחֵר, וְנוֹתְנִים צְדָקָה עִם חִיּוּךְ וּמִכָּל הַלֵּב, זֶהוּ הַפֶּלֶא הֲכִי חָזָק וַהֲכִי שׁוֹמֵר בָּעוֹלָם כֻּלּוֹ!
מעובד על פי בבלי שבת קנו עמוד ב
