פַּעַם אַחַת, בַּשּׁוּק הָרוֹעֵשׁ וְהַשָּׂמֵחַ, טִיֵּל לוֹ רַבִּי עֲקִיבָא יַחַד עִם תַּלְמִידָיו. הָיוּ שָׁם הֲמוֹן אֲנָשִׁים וְהָמוֹן רַעַשׁ! "תַּפּוּזִים!" צָעַק אִישׁ אֶחָד, "אֲבַטִּיחִים מְתוּקִים!" צָעַק אִישׁ אַחֵר. בַּיָּד שֶׁלּוֹ, הֶחְזִיק רַבִּי עֲקִיבָא קֻפְסָה קְטַנָּה. הוּא פָּתַח אוֹתָהּ לְאַט לְאַט, וְ… וָאוּ! יָצָא מִמֶּנָּה אוֹר זָהוֹב וְנוֹצֵץ! בִּפְנִים הָיְתָה מַרְגָּלִית – אֶבֶן יְקָרָה, מַבְרִיקָה וּמְנַצְנֶצֶת מְאוֹד! רַבִּי עֲקִיבָא רָצָה לִמְכֹּר אוֹתָהּ.
פִּתְאוֹם נִגַּשׁ אֵלָיו יְהוּדִי אֶחָד. הָיוּ לוֹ בְּגָדִים מַמָּשׁ יְשָׁנִים, עִם קְרָעִים בַּחֻלְצָה, וְהוּא נִרְאָה כְּמוֹ אִישׁ עָנִי מְאוֹד שֶׁאֵין לוֹ אֲפִלּוּ מַטְבֵּעַ אֶחָד קָטָן. בְּבֵית הַכְּנֶסֶת, הָאִישׁ הַזֶּה תָּמִיד הָיָה יוֹשֵׁב בְּשֶׁקֶט בַּסַּפְסָלִים עִם הָעֲנִיִּים הֲכִי פְּשׁוּטִים.
"שָׁלוֹם רַבִּי עֲקִיבָא," אָמַר הָאִישׁ בְּקוֹל עָדִין, "אֲנִי רוֹצֶה לִקְנוֹת אֶת הַמַּרְגָּלִית שֶׁלְּךָ!"
רַבִּי עֲקִיבָא הִסְתַּכֵּל עָלָיו, מְבֻלְבָּל לְגַמְרֵי. הוּא חָשַׁב שֶׁהָאִישׁ צוֹחֵק אִתּוֹ. "אֲבָל… זוֹ מַרְגָּלִית שֶׁעוֹלָה אֶלֶף מַטְבְּעוֹת זָהָב!" "בּוֹא אִתִּי לַבַּיִת שֶׁלִּי," חִיֵּךְ הָאִישׁ הַפָּשׁוּט, "וַאֲשַׁלֵּם לְךָ בְּשִׂמְחָה!"
הֵם הָלְכוּ וְהָלְכוּ, וּפִתְאוֹם… הֵם הִגִּיעוּ לְשַׁעַר עֲנָקִי! "טַק-טַק-טַק!" דָּפַק הָאִישׁ.
הַשַּׁעַר נִפְתַּח, וְרַבִּי עֲקִיבָא פָּעַר אֶת הַפֶּה. אֵיזֶה אַרְמוֹן יְפֵהפֶה! מְשָׁרְתִים הִתְחִילוּ לָרוּץ אֲלֵיהֶם מִכָּל כִּוּוּן. וּלְמִי הֵם רָצוּ? דַּוְקָא לָאִישׁ עִם הַבְּגָדִים הַקְּרוּעִים! הֵם הֵבִיאוּ לוֹ כִּסֵּא מְפֹאָר מִ-זָּ-הָ-ב, רַךְ וְנָעִים מְאוֹד, וְהוֹשִׁיבוּ אוֹתוֹ עָלָיו בְּכָבוֹד גָּדוֹל. וְאָז הֵם הֵבִיאוּ מַיִם חֲמִימִים וְרָחֲצוּ אֶת הָרַגְלַיִם שֶׁלּוֹ, כְּמוֹ שֶׁעוֹשִׂים לְמֶלֶךְ אֲמִתִּי! רַבִּי עֲקִיבָא הִסְתַּכֵּל וְלֹא הֵבִין: הָאִישׁ הַזֶּה נִרְאֶה עָנִי, אֲבָל כֻּלָּם מְכַבְּדִים אוֹתוֹ כְּמוֹ מֶלֶךְ?
הָאִישׁ הֶעָנִי עִם הַבְּגָדִים הַקְּרוּעִים צִוָּה עַל הַמְּשָׁרֵת שֶׁלּוֹ: "שַׁלֵּם מִיָּד עֲקִיבָא אֶלֶף מַטְבְּעוֹת זָהָב עֲבוּר הַמַּרְגָּלִית!" וָאוּ! הָאִישׁ הַזֶּה הָיָה בְּעֶצֶם אִישׁ עָשִׁיר מְאוֹד שֶׁרַק הִתְחַפֵּשׂ לְעָנִי!
אֲבָל אָז קָרָה מַשֶּׁהוּ שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְהַאֲמִין בִּכְלָל. הֶעָשִׁיר הַנִּסְתָּר לָקַח אֶת הַמַּרְגָּלִית הַנּוֹצֶצֶת שֶׁקָּנָה, שָׂם בְּתוֹךְ קְעָרָה רְחָבָה וְ… "קְרָאנְץ'! קְרָאנְץ'! קְרָאנְץ'!" הוּא הִתְחִיל לִמְעֹךְ וְלִכְתֹּשׁ אוֹתָהּ לַחֲתִיכוֹת קְטַנְטַנּוֹת! רַבִּי עֲקִיבָא תָּמַהּ וְהִשְׁתּוֹמֵם! מָה הוּא עוֹשֶׂה?! הֶעָשִׁיר רָאָה מַה רַבִּי עֲקִיבָא חוֹשֵׁב, וְהִסְבִּיר לוֹ וְלַמְּשָׁרְתִים: "אֲנִי מְעַרְבֵּב עַכְשָׁו אֶת הָאֶבֶן הַזּוֹ עִם עוֹד שֵׁשׁ מַרְגָּלִיּוֹת שֶׁכְּבָר מָעַכְתִּי בֶּעָבָר. בְּיַחַד, כָּל הַמַּרְגָּלִיּוֹת הָאֵלֶּה הֵן תְּרוּפָה קְסוּמָה וּמְיֻחֶדֶת שֶׁתַּעֲזֹר לַאֲנָשִׁים חֲלָשִׁים וְחוֹלִים, לִהְיוֹת בְּרִיאִים!" וְהוּא הִכְנִיס אֶת הַכֹּל לַאֲרוֹן הָרְפוּאוֹת שֶׁלּוֹ.
אַחֲרֵי זֶה, מְשָׁרְתִים עָרְכוּ לְרַבִּי עֲקִיבָא וְלַתַּלְמִידִים שֶׁלּוֹ שֻׁלְחָן עָמוּס בְּכָל טוּב, וְהֵם אָכְלוּ אֲרוּחָה שֶׁל מְלָכִים. כְּשֶׁסִּיְּמוּ לֶאֱכֹל וְהָיוּ שְׂבֵעִים, לְרַבִּי עֲקִיבָא הָיְתָה שְׁאֵלָה שֶׁהוּא חַיָּב הָיָה לִשְׁאֹל.
"תַּגִּיד לִי, אֲדוֹנִי הֶעָשִׁיר," אָמַר רַבִּי עֲקִיבָא. "הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא נָתַן לְךָ אַרְמוֹן מַקְסִים וְכָל כָּךְ הַרְבֵּה כֶּסֶף! אָז לָמָּה אַתָּה לוֹבֵשׁ בְּגָדִים קְרוּעִים וְיוֹשֵׁב בְּבֵית הַכְּנֶסֶת מֵאֲחוֹר עִם הָעֲנִיִּים?"
הֶעָשִׁיר חִיֵּךְ אֵלָיו חִיּוּךְ טוֹב לֵב, וְעָנָה שָׁלֹשׁ תְּשׁוּבוֹת שֶׁל חֲכָמִים. נַעֲשֶׂה בְּיַחַד עִם הָאֶצְבָּעוֹת! אֶחָד… שְׁתַּיִם… שָׁלוֹשׁ…
"תְּשׁוּבָה רִאשׁוֹנָה!" הֵרִים הֶעָשִׁיר אֶצְבַּע. "כֶּסֶף, רַבִּי עֲקִיבָא, הוּא קְצָת כְּמוֹ בָּלוֹן – אוֹ כְּמוֹ צֵל – שֶׁעָף וְנֶעֱלָם בָּרוּחַ! יוֹם אֶחָד יֵשׁ הַרְבֵּה, וּמָחָר אוּלַי לֹא. כְּשֶׁאֲנִי יוֹשֵׁב תָּמִיד עִם הָעֲנִיִּים וּמִתְלַבֵּשׁ כָּמוֹהֶם, זֶה עֹזֵר לִי לִזְכֹּר לֹא לִהְיוֹת 'שְׁוִיצֶר' וְלֹא לְהַרְגִּישׁ מַמָּשׁ חָשׁוּב וְגַאַוְתָן מֵהַכֶּסֶף שֶׁנָּתַן לִי הַשֵּׁם."
"תְּשׁוּבָה שְׁנִיָּה!" הוּא הֵרִים עוֹד אֶצְבַּע. "פַּעַם, מִזְּמַן, לִפְנֵי שֶׁהָיָה לִי עֹשֶׁר, הָיִיתִי יוֹשֵׁב מֵאָחוֹר, בֵּין הָעֲנִיִּים. וּשְׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ אָמַר: 'אַל תַּעֲזֹב אֶת מְקוֹמְךָ!'. לָכֵן הֶחְלַטְתִּי לְהִשָּׁאֵר לָשֶׁבֶת מֵאָחוֹר, לְיַד הַחֲבֵרִים שֶׁלִּי הָעֲנִיִּים. שֶׁאִם יוֹם אֶחָד שׁוּב לֹא יִהְיֶה לִי כֶּסֶף, עֲדַיִן יִהְיֶה לִי מָקוֹם לָשֶׁבֶת!"
"וּתְשׁוּבָה שְׁלִישִׁית!" אָמַר הֶעָשִׁיר וְהִצְבִּיעַ לַשָּׁמַיִם. "אֲנִי יוֹדֵעַ שֶׁה’ אוֹהֵב אוֹתִי כְּמוֹ שֶׁאֲנִי, וְלֹא מְשַׁנֶּה אִם אֲנִי לוֹבֵשׁ בְּגָדִים שֶׁל עָשִׁיר אוֹ עָנִי. אֲבָל ה' כֵּן שׂוֹנֵא שֶׁמִּישֶׁהוּ מִתְגָּאֶה עַל אֲחֵרִים, וְהַבְּגָדִים הָאֵלּוּ עוֹזְרִים לִי לְהַרְגִּישׁ שֶׁאֲנִי לֹא יוֹתֵר חָשׁוּב מֵאַף יְהוּדִי!"
כְּשֶׁרַבִּי עֲקִיבָא שָׁמַע אֶת זֶה, לִבּוֹ הִתְמַלֵּא בְּשִׂמְחָה גְּדוֹלָה! הוּא שִׁבֵּחַ אֶת הָאִישׁ הֶעָנָו עַל כָּךְ שֶׁהוּא צָנוּעַ וְטוֹב לֵב, וּבֵרֵךְ אוֹתוֹ שֶׁיַּמְשִׁיךְ לִהְיוֹת כָּזֶה מְיֻחָד. כִּי רַבִּי עֲקִיבָא הֵבִין שֶׁהָאִישׁ הַזֶּה בְּעַצְמוֹ – הוּא הַמַּרְגָּלִית הֲכִי יָפָה וְהֲכִי מְנַצְנֶצֶת שֶׁיֵּשׁ בָּעוֹלָם!
על פי מנורת המאור לרבי ישראל אנקווה פרק הענווה, פסקה כב’
